פס"ד בערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית להמשיך אשפוז בכפיה במסלול הפלילי

1. ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים שער מנשה מיום 20.4.15, בדיון שקיימה לפי סעיף 28 לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 (להלן – החוק), לפיה יימשך אשפוזו של המערער בבית החולים בכפיה במסלול הפלילי, תקופה נוספת, ונדחתה טענת ב"כ המערער, כי יש לסיים את האשפוז הפלילי בו מצוי המערער, מחמת המידתיות.

2. המערער יליד 1961, בעברו 2 רישומים פליליים בהם יוחסו לו עבירות של מעשה מגונה (ת"פ מס' 4394/98 של בית משפט השלום, ות"פ מס' 6097/05 של בית משפט השלום בתל אביב), שהסתיימו בהוצאת צווי אשפוז, וכן יוחסו לו עבירות נוספות כרשום בשני האישומים שבתיק הנוכחי: ת"פ מס' 54791-12-12 של בית משפט השלום בחדרה, שגם בו הופסקו ההליכים, והוצא כלפי המערער צו אשפוז מיום 7.1.13.

3. באישום הראשון שבתיק הנוכחי מתואר כי במהלך חודש נובמבר 2012 ניגש המערער אל המתלוננת, "הניח ידו על השדיים שלה, בלא הסכמתה, ואמר לה: "את יפה, את סקסית", וזאת לצורך גירוי, סיפוק וביזוי מיניים. על כך יוחסה למערער עבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. באישום השני מתואר כי מספר ימים לאחר האירוע שבאישום הראשון, פנה המערער אל המתלוננת ואמר לה "אני אדחוף לך את האצבעות שלי זונה שרמוטה, אני אדפוק אותך חזק חזק" וכי כי ביום 3011.12 אמר לה "אני אפתח לך את הכוס, ואני אכניס לך חזק". על כך יוחסה למערער עבירה של הטרדה מינית, לפי סעיף 5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ה-1998.

4. בעקבות האישום, אושפז המערער בחודש נובמבר 2011 בבית החולים לצורך הסתכלות, לאחר מכן הוצאה לגביו חוות דעת פסיכיאטרית, על יסודה הוצא צו האשפוז ביום 7.1.13, ומאז מאושפז ומטופל המערער בבית החולים.

            הצדדים חלוקים בדבר המועד שממנו ואילך יש למנות את תקופת האשפוז, לצורך טענת המידתיות, בה אדון להלן. מר מועלם  אומר מנובמבר 2012; הגב' איטסקו מפנה למועד הוצאת הצו - ינואר 2013. לדעתי, הנכון הוא כי יש למנות את התקופה ממועד הוצאת צו האשפוז: 7.1.13. כך, משום שהאשפוז לפני מועד זה לא נועד, ביסודו, כדי לטפל בחולה, אלא כדי לבחון את מצבו לצורך הכנת חוות הדעת.

5. ובכן, מדובר במי שמאושפז בכפיה במסלול הפלילי מכוח החוק, החל מיום 7.1.13, תקופה של כמעט שנתיים וחצי. הכלל הוא כי האשפוז במסלול הפלילי אינו צריך להתארך אל מעבר לתקופה נדרשת העומדת ביחס סביר לתקופת המאסר לה היה החולה צפוי, לו היה בריא ומשפטו לא היה מופסק ומסתיים בגזר דין. לטענת ב"כ המערער, לו היה המערער בריא, היה בית המשפט הפלילי מסתפק בתקופת מאסר שאינה עולה על שנתיים. לטענת ב"כ המשיב, לו היה המערער בריא היה נגזר עליו מאסר לתקופה ארוכה יותר, כדי 3 שנים. כמו וכן, טוענת הגב' איטסקו, כי יש להחיל על המקרה דנן את אותה אמת מידה הקבועה לצורך המידתיות בתיקון מס' 8 לחוק טיפול בחולי נפש, אשר נכנס לתוקפו ביום 21.6.15 (התקבל בכנסת ביום י"ז בכסלו התשע"ה, 9 בדצמבר, 2014) ולפיו, האשפוז הפלילי צריך להימשך עד לתום תקופת המאסר המרבית הקבועה בדין לעבירה החמורה מבין העבירות שיוחסו לחולה בכתב האישום, ובמקרה דנן: 3 שנים.

6. אתאר בקצרה את דין המידתיות במצב שלפני תיקון החוק, ואת המצב לאחריו:

            קודם לתיקון האמור, שימשה תקופת המאסר הקבועה בדין לעבירה שבגינה הוצא צו האשפוז, כנקודת מוצא לקביעת המידה הראויה להתארכות האשפוז הפלילי, אולם קנה המידה הקובע הוא הערכה בדיעבד של תקופת המאסר לה היה צפוי הנאשם החולה, על פי נתוניו ונתוני המקרה, במשפטו הפלילי, לפי גישה מחמירה. ברוב המקרים, היה בית המשפט הדן בשאלת המידתיות מגיע למסקנה כי האשפוז הפלילי יסתיים בתוך תקופה קצרה מן התקופה המרבית הקבועה בדין לעבירה האמורה. אך היו וישנם מקרים, בהם תיקבע תקופה ארוכה יותר: כגון, שעמד נגד החולה מאסר על תנאי בר הפעלה. במקרה כזה התקופה הקובעת היא צירוף התקופה של המאסר הצפוי בפועל, לתקופת המאסר המותנה המופעל. צירוף זה עשוי להביאנו לתקופת אשפוז כפוי פלילי שהיא ארוכה יותר מתקופת המאסר המרבית. כמו כן, כאשר בא בפני בית המשפט מקרה המשלב אשפוז כפוי וטיפול מרפאתי כפוי, התקופה הרלבנטית היא צירוף תקופת המאסר והמאסר המותנה שאפשר שהיו מוטלים על החולה, לו היה משפטו מסתיים בגזר דין.

            על פי תיקון מס' 8 לחוק, בית המשפט השוקל את עניינו של חולה הנפש בתקופה שלאחר הוצאת הצו פטור מלדון בשאלת המידתיות. אין צורך בהערכה לאחר מעשה. הדברים נקבעו מראש, וקביעה זו מיוסדת על דיון בהליך הפלילי, בו נקבעים הדברים ככתוב בסעיף 15(ד1) של החוק כפי שתוקן, והפרטים הצריכים לעניין מפורטים בצו האשפוז המוגבל בזמן, כמתחייב מן הטופס שבתוספת לתיקון.