קצין התגמולים - משרד הביטחון - אגף השיקום נ' אלמוני

כב' השופטת י' קראי-גירון (אב"ד):

1. זהו ערעור על פסק דין של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (נוסח משולב) (להלן: "חוק הנכים") בבית משפט השלום בחיפה, בראשות כב' השופט אבישי קאופמן (להלן "הוועדה"). פסק הדין ניתן ביום 7.7.2024 בתיק ע"נ 35116-08-22 (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין התקבל ערעור המשיב על החלטת המערער לדחות תביעת המשיב מכוח חוק הנכים, וזאת עקב התנהגות רעה וחמורה, כאמור בסעיף 9 לחוק. בהתאמה החליטה הוועדה בפסק הדין על ביטול החלטת המערער, והורתה למערער לקבל החלטה חדשה בעניינו של המשיב לגוף העניין, על פי החומר הרפואי שהוצג.

2. המשיב הגיש בשנת 2017 תביעה למערער על פי חוק הנכים, בה עתר להכרה בנכות נפשית שנגרמה לו, לטענתו, במהלך שירותו כסוהר בשירות בתי הסוהר, זאת בגין אופן ניהול הליכי ההדחה מהשירות שנוהלו נגדו. המערער דחה תביעה זו, בקביעה שאף אם יש למשיב פגימה נפשית הנובעת מההליכים האמורים בתביעתו, יש לייחס את הפגימה וההליכים בגינם נגרמה להתנהגות רעה וחמורה מצידו של המשיב, כהגדרתה בסעיף 9 לחוק הנכים, ולכן יש לדחות את תביעתו.

   על החלטה זו נסב הערעור שהגיש המשיב לבית משפט קמא.

3. בפסק הדין, שניתן מבלי שנשמעו ראיות, הוחלט בדעת הרוב (כב' הש' א' קאופמן וד"ר אלכסנדר קורת) לבטל את החלטת המערער. בפסק הדין התקבלה בדעת הרוב עמדת המשיב, לפיה הגם שנפל דופי בהתנהגותו, אין מקום להחיל בעניינו את הסייג הקבוע בסעיף 9 לחוק הנכים. לכן נקבע בפסק הדין כי יש להחזיר את הדיון בתביעתו של המשיב למערער, כדי שזה ידון בה מחדש ויכריע בה לגופה, על סמך החומר הרפואי הרלוונטי.

   דעת המיעוט בפסק הדין (ד"ר נעמי אפטר) קבעה כי דין הערעור להידחות, מפני שהתנהגות המשיב עולה כדי התנהגות רעה וחמורה, כאמור בסעיף 9 לחוק הנכים, ודי בכך כדי לדחות תביעתו מבלי שיהיה צורך לדון בה לגופה.

4. דעת הרוב קבעה בפסק הדין כי אין מקום לדחיית תביעתו של המשיב בגין התנהגות רעה וחמורה, שהוגדרה בכתב התשובה שהגיש המערער לוועדה קמא כהתנהגות שהיא:

   "קשירת קשר עם עבריינים, אסירים ובני משפחותיהם להחדרת סמים לכלא, תוך ניצול תפקידו, מעמדו והאמון שניתן בו כסוהר בבית הסוהר".

   הוועדה קבעה בפסק הדין כי לוּ היה מוכח בפני הוועדה ברמה מסתברת שהמשיב ביצע מעשים ברמת חומרה של הברחת סמים, או היה מוכח כי נטל חלק בפעילות כזו לתוך בית הכלא, ערעורו היה נדחה. אולם בחינת הראיות שהוגשו על ידי המערער לעניין זה מלמדת כי לא הוצגו ראיות מספקות להוכחת האמור לעיל, במיוחד כאשר הוחלט בסופו של יום לא להעמיד לדין את המשיב מפאת העדר ראיות, והסתפקו בעניינו רק בהדחתו מן השירות.

5. כך נקבע בפסק הדין כי השתלשלות האירועים בעניינו של המשיב הייתה כזו:

   א.המשיב שירת כסוהר בשירות בתי הסוהר בין השנים 2005 – 2015.

   ב.המשיב נעצר בחודש דצמבר 2014 בחשד לביצוע עבירה של קשירת קשר עם גורמים עברייניים, אסירים ובני משפחותיהם ובחשד להחדרת סמים לכלא, ומיד הושעה מעבודתו. בעקבות כך זומן המשיב לשימוע לפני פיטורין ביום 3.3.2015, ולאחר סיום תקופת ההשעיה פוטר המשיב משירות בתי הסוהר על פי החלטת נציב בתי הסוהר מיום 14.5.2015.

   בהזמנה לשימוע צוינו שיחות טלפון שערך המשיב עם גורמים עברייניים ובני משפחות אסירים ואף צוין כי קיבל תמורה מגורם אסור. הוועדה קבעה כי אכן מדובר בחשדות חמורים בנוגע להתנהלות המשיב, שעה שסוהר האחראי על אסירים מנהל עימם קשרים אסורים באמצעות טלפון נסתר.