ע"ו 49787-02-14 א' נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

1.המערער יליד 1950 מהנדס במקצועו, מוכר בגין PTSD בשיעור 70% לפי סעיף 34 א' ו' למבחני הנכות; 10% בגין ליקוי שמיעה וטנטון וצלקות לא מפריעות ונכותו הכוללת עומדת על 73%.

2.הערעור נסב על קביעת וועדה רפואית עליונה מיום 11.7.13 ומיום 30.1.14 (להלן: "הוועדה") שראתה לדחות טענתו לנכות מוסבת, ולו בקשר של החמרה, בין מחלת הטרשת הנפוצה, ממנה הוא סובל, לבין הפגימה המוכרת - ה - PTSD.

3.ב"כ המערער טוען כי כבר בוועדה מחוזית בשנת 2010 נקבע קשר סיבתי של החמרה בין המצב הנפשי של המערער לבין החמרת הטרשת הנפוצה. בעניין זה הוא מוסיף כי תקנה 9 ג' לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) התש"ל-1969, (להלן: "התקנות") מאפשרת קביעה של קשר סיבתי שונה בין הפגימה המוכרת לנכות המוסבת מאשר זה שהיה הקשר הסיבתי שבין הפגימה המוכרת לשירות.

4.ב"כ המערער מפנה לעמדת הרופאים המטפלים במערער, במרכז לטרשת נפוצה בבית החולים שיבא, אשר על-פיה תיתכן השפעה של המצב הנפשי על החמרת הסימפטומים של הטרשת הנפוצה באופן בין היתר שחסר שעות שינה כתוצאה מן המצב הנפשי יש לו השפעה על מצב הטרשת הנפוצה.

עוד הוא טוען, כי תיתכן השפעה של המצב הנפשי בו היה מצוי המערער על עצם ההתמודדות שלו עם הטרשת הנפוצה, לרבות פניה לטיפול רפואי.

5.שתיים הן טענותיו העיקריות של ב"כ המערער כנגד החלטת הוועדה.

האחת, כי הוועדה כלל לא דנה בקשר הסיבתי הנטען - קשר של החמרה לעומת קשר סיבתי לעצם התפרצות הטרשת הנפוצה.

השנייה, כי הוועדה כלל לא הודיעה למערער על כוונתה לדון בעניין הקשר שבין הטרשת הנפוצה לבין הלחץ הנפשי ולא נתנה לו את ההזדמנות להציג את נימוקיו בעניין זה. בהקשר זה מציין ב"כ המערער כי נמנעה ממנו היכולת להציג בפני הוועדה מחקר שנעשה במלחמת לבנון השנייה ואשר העיד על עליה של מספר ההתקפים של טרשת נפוצה בתקופה של לחץ נפשי.

בעת הדיון היום, הפנה ב"כ המערער גם לכך שבמהדורה מס' 16 של ספר הלימוד של הריסון הושמט הפרק הקובע שאין קשר סיבתי בין סטרס לטרשת נפוצה. במאמרו של בולז'וובק מצוין שהחמרה מתרחשת, אם בכלל, 4 חודשים לאחר הסטרס הנפשי וכך גם במאמרו של אקרמן. כן הפנה לפסק הדין בעניין ע"נ 1083/07 לוין נ' קת"ג, מיום 21.4.10 לוועדה ברשות כב' הש' בדימוס טהר שחף.