ע"ו 39781-01-15 משלב נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינה של ועדת ערר על החלטות קצין התגמולים, בבית משפט השלום בחיפה ע"נ 1700/5/11 (בראשות כב' השופט יואב פרידמן) מיום 9/9/14, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על החלטת קצין התגמולים, ונקבע כי לא קיים קשר סיבתי בין בעיית כתף ממנה סבל המבקש טרם גיוסו לבין תנאי השירות.

1.המבקש טוען כי הגשת הערעור התעכבה אצל עורך דינו כאשר במועד הרלבנטי היה הכפר בו הוא מתגורר מושבת עקב מריבות בין תושבים על רקע דתי. עוד נטען כי האיחור אינו גדול וכי סיכויי הערעור גבוהים מאוד.

2.המשיב טוען כי פסק הדין הומצא לבא כוח המבקש ביום 17/9/14, ומכאן שהערעור הוגש באיחור של 80 יום.

עוד נטען כי כל טענות המבקש ביחס להתנהלות עורך דינו אינן בגדר טעם מיוחד, ומכל מקום המבקש פנה לעו"ד חדש כבר בתחילת חודש 12/14, אך גם עורך דין זה המתין חודש וחצי נוספים עד הגשת הערעור.

באשר לסיכויי הערעור נטען כי הם נמוכים ביותר שכן כל הטענות שהועלו אינן משפטיות אלא עובדתיות, וממילא לא ניתן לערער על פסק דין של ועדת ערעור אלא בשאלה משפטית.

3.הכרעה:

דין הבקשה להידחות.

נקודת המוצא בנושא זה הינה כי:

"...על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה; האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית; וכן השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור". בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (23.8.06).

4.תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת לסטות מנקודת בסיס זאת, בקובעה כי עת נקבע מועד בחיקוק, רשאי בית המשפט להאריכו "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מטרת התקנה – "לאזן בין שתי תכליות עיקריות. עניינה של התכלית האחת בחשיבות המרובה הקיימת בהקפדה על קיום הליכים במועדם. ביסוד תכלית זו עומדת זכותו של בעל הדין הזוכה לממש את פסק הדין וכן האינטרס של אותו בעל דין שלא להיות מוטרד לאורך זמן בלתי מוגבל. בנוסף, השהיית הליכי הערעור עלולה לפגוע בתפקודה של הרשות השופטת.... מנגד, ניצב אינטרס המבקש "שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני קיום דיון לגופו של עניין (בייחוד כשהעניין ראוי להידון) וחרף מחדלו של בעל הדין למלא חובה שבסדר דין שהייתה מוטלת עליו" רע"א 1778/07 עופר נ' דיין (27.2.07).

5.בקשה להארכת מועד נבחנת בשני שלבים: ראשית, נבחן קיומו של "טעם מיוחד", המצדיק את קבלת הבקשה; שנית, נבחנים שיקולים לדחיית הבקשה חרף קיומו של טעם מיוחד בש"א 1711/12 רוכמן נ' מענית (19.6.12); בש"מ 6229/12 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה (10.1.12)).

6.באשר לטעמים מיוחדים נפסק, בין השאר, כי אלה "ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד... אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין" רע"א 10035/06 גאון נ' שחר (10.5.07), רע"א 2184/12 מיכלוביץ נ' א. אספקה וטרינרית בע"מ (29.8.12); ע"א 6842/00 ידידה נ' קסט פ"ד נה(2) 904 (2001)).

7.במקרה דנן אין בטעמים הנטענים להגשת הערעור באיחור כל טעם מיוחד.

מדובר באיחור משמעותי (80 יום), כאשר לא ניתן כל טעם ממשי ועניני לאיחור.

ודוק - עיכוב בהגשת ערעור על ידי עורך דין אינו טעם מיוחד, והשבתת הכפר למשך שבועיים בוודאי שאינה יכולה להצדיק איחור בן 80 יום מה גם שלא הובררה משמעות אותה השבתה והרלבנטיות שלה ביחס להגשת ערעור.

כן ברור כי בחלוף תקופה ארוכה כ"כ בה לא הוגש ערעור, התגבש אצל המשיב אינטרס ציפיות והסתמכות בענין סיום ההליכים, ויש לתת לאינטרס ההסתמכות משקל במסגרת הדיון.