ע"ו 37720-04-14 א' נ' משרד הביטחון- קצין תגמולים

מבוא

1.בערעור זה משיג המערער על החלטת ועדה רפואית עליונה בעניינו מיום 28.1.2014. בהחלטה נדחה ערעורו של המערער על החלטת ועדה מחוזית בעניינו מיום 29.5.2013.

2.הועדה המחוזית בהחלטתה מיום 29.5.2013 קבעה כי למערער נכות צמיתה כדלקמן:

-מצב אחרי שבר וניתוח בקרסול שמאל, 10% לפי סעיף 48 (3) א' II לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל – 1696 (להלן: "התקנות").

-פגיעה בעצב הפרינאלי משמאל בצורה קלה, 10% נכות לפי סעיף 32 (2) א' I לתקנות.

-צלקת בכף רגל ושוק שמאל 1% נכות לפי סעיף 75 א' 1 לתקנות.

3.את ערעורו תמך המערער בשני נימוקים עיקריים. האחד לפיו טעתה הועדה הרפואית העליונה משהפחיתה נכותו בגין מצב אחרי שבר וניתוח בקרסול שמאל מדרגת נכות זמנית בשיעור 30% לדרגת נכות צמיתה בשיעור 10% ללא הנמקה מספקת.

השני לפיו טעתה הועדה משהתעלמה מטיעוניו של המערער באשר למצבו התפקודי והשפעת מצב זה על דרגת נכותו בגין הפגיעה בגין שבר וניתוח בקרסול שמאל בגין ההשפעה על תפקודו היומיומי. המערער טוען כי לאור מצבו התפקודי היה על הועדה לקבוע נכות מצטברת בעניינו על פי סעיפים 48 (3) א' בצירוף סעיף 35 (1) ג' או 35 (1) ד' לתקנות.

בערעור הסתמך המערער גם על חוות דעת מומחה אורתופדי, ד"ר ליברזון אשר בדק התובע וקבע למערער נכות בשיעור 41% תוך פירוט מצבו התפקודי החמור עקב הפגיעה בקרסול.

4.המשיב מצידו טען כי יש לדחות הערעור משום ש:

Iלמערער נערכה בדיקה קלינית מקיפה עובר להחלטת הועדה הרפואית העליונה ותוצאות הבדיקה הקלינית הולידו החלטתה המנומקת של הועדה.

IIהחלטת הועדה הרפואית מנומקת והעובדה שהועדה לא קיבלה קביעת ד"ר ליברזון אינה מלמדת כי החלטתה אינה מנומקת. העניין מלמד רק כי דעת רפואי הועדה שונה מדעת ד"ר ליברזון, עניין שהוא רפואי גרידא, ואין לבית משפט זה סמכות לדון בכך.

IIIהועדה בחנה מצבו התפקודי של המערער וקבעה כי דעתה שונה מדעת ד"ר ליברזון. הועדה קבעה ובצדק, דבר שאושר במספר פסקי דין, כי סעיפים 48 (3) א' וסעיף 35 (1) ג' או (ד) הינם סעיפים חלופים ואין להפעילם במצטבר. נקבע כך נטען בשורת פסק דין כי מקום בו סעיף אחד קובע נכות בגין איבר ספציפי ונמצאה נכות על פי סעיף ספציפי אין מקום להוסיף נכות על פי סעיף כללי יותר.