ע"ו 23516-05-14 מ' נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

מבוא

1.בפני ערעור המערער על החלטת ועדה רפואית עליונה בעניינו מיום 9.3.2014. הועדה קבעה, לאחר שהמערער נבדק על ידה בשלושה מועדים (20.1.2013, 24.11.2013 ו – 9.3.2014) כי יש לדחות ערעור המערער על החלטת ועדה רפואית מחוזית בעניינו, ולהותיר על כנה ההפחתה בדרגת נכותו של המערער בגין תנועות במפרק הירך.

שתי הועדות היו בדעה כי מצבו הנוכחי של המערער בנוגע לבעיות בירכו תואם הגדרת קשיון נח כאמור בתקנה 48 (1) ג לתקנות הנכים (מבחנים לקבלת דרגת נכות) תש"ל – 1969 (להלן: "התקנות").

בכך הפחיתו ועדות אלו דרגת נכות קודמת שהוענקה למערער בגין אותה פגימה. הדרגה הקודמת שהוענקה למערער הייתה 50% על פי תקנה 48 (1) ב בגין קשיון לא נח.

2.המערער מסכים כי הועדה הרפואית המחוזית ובעקבותיה הועדה הרפואית העליונה כן הגדילו אחוזי נכות שהוענקו למערער קודם לכן בעקבות בקשתו שהוגשה ביום 31.7.2012. בבקשתו עתר המערער להיבדק שוב על ידי ועדה רפואית של המשיב בשל טענותיו כי חלה אצלו החמרת מצב. אין מחלוקת כי בעקבות בקשה זו הוכרה החמרה במצב הפגימה בגב של המערער ודרגת נכותו בגין כך הועלתה מ – 1% ל- 5%. כן הוכרה החמרה בפגימה בגין הפרשי אורכי רגלים ושיעור הנכות הועלה מ – 5% ל-10%. כן הוסף 1% דרגת נכות בגין צלקת.

המערער בערעור זה קובל רק כנגד ההפחתה בדרגת הנכות בגין הפגימה בירך. בעניין זה מצאו שתי הועדות שדנו בעניינו כי חלה הטבה מסוימת במצב המערער.

3.ערעור המערער הינו בשתי נקודות עיקריות, האחת הטענה כי הועדה הרפואית העליונית נתנה משקל יתר לממצאים שנתגלו בבדיקות קליניות שהיא עצמה ערכה, ולא התחשבה מספיק בתוצאת בדיקות הדמיה שנערכו למערער בשנת 2012. נטען כי בפועל תוצאות בדיקות קליניות שערכה הועדה אינן תואמות מצבו העכשווי של המערער שהוחמר ולא הוטב בכל הקשור לפגימה בירכו.

השנייה הטענה כי טעתה הוועדה הרפואית משלא נתנה למערער אזהרה בדבר כוונה להפחית בשיעור נכותו ולא נתנה לו הזדמנות ברורה ונאותה להציג עניינו.

אין מחלוקת, עם זאת, כי בשונה מהפסיקה אליה הפנה ב"כ המערער בערעורו במקרה דנן דנו שתי הועדות המחוזית והעליונה בנושאים שהעלה המערער עצמו בבקשתו להיבדק שוב בגין החמרת מצב. השינוי שנקבע בהחלטות הועדות, בגינן הוגש ערעור זה היה בנקודות שהעלה המערער עצמו. הועדות לא דנו או החליטו בנושאים חדשים ומפתיעים שהועלו ביוזמת הוועדות והמערער לא צפה ולא היה יכול לצפות שיתקיים דיון בנושאים אלו. לפיכך קיומו של חשש שדרגת נכותו תופחת היה ותדון בקשתו להחמרת מצב היה צפוי וידוע או היה צריך להיות צפוי וידוע למערער.

העובדות הרלוונטיות