ע. ד. נ' המוסד לביטוח לאומי

השופט דורי ספיבק

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (הנשיאה הדס יהלום ונציג הציבור מר דוד זיו; ב"ל 18695-01-22), בגדרו נדחתה תביעת המערער להכיר במחלת עור שבה לקה כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

    

   הרקע העובדתי

    

2. המערער, כיום בן 23 (יליד 2001) למד ספרות כנער, במגמת ספרות בתיכון, וכן למד קורס ספרי נשים ב"סרג'יו המכללה לעיצוב שיער ויופי" בין ה- 11.7.18 ל- 18.1.19. לטענתו, עבד במקצוע החל מאוקטובר 2018, אך נקדים את המאוחר ונציין כי בית הדין האזורי קיבל את גרסתו בעניין זה רק בחלקה תוך שקבע כי אמנם עבד במקצוע תקופה קצרה במהלך אוקטובר 2018, אך בהמשך החל לעבוד בתחום רק ביוני 2019.

    

3. באמצע יולי 2019 פנה המערער לרופאת עור והתלונן על תפרחת מגרדת בידיו שנגרמה להבנתו ממגע עם חומרים כימיים בעבודתו. בהמשך לכך הופנה למרפאת עור בבית חולים שיבא, שם אובחן ביום 18.11.19 כסובל מ- Contact Dermatitis Allergic (להלן – קונטקט דרמטיטיס), תוך שנקבע כי "נמצאה אצלו רגישות לחומר צבע לשיער שאיתו בא במגע בעת העבודה" (החומר נקרא Toluene diamine) וכי "בעת שנמנע ממגע יש הטבה נכרת בתפרחת". עוד נאמר בסיכום הדברים כי "מדובר במחלת מקצוע" וכי הוא "מופנה לרופא תעסוקתי".

    

4. המערער טען כי על אף שזו הייתה ההמלצה, המשיך לעבוד שלא ברציפות במקצוע, וזאת עד לאוגוסט 2020, מועד בו פוטר, לטענתו מאחר שסירב להמשיך ולשטוף קערות צבע לשיער עקב התופעות האלרגיות הקשות.

    

5. המערער פנה למשיב, והגיש תביעה להכרה בכך שמחלת העור ממנה הוא סובל היא תוצאה של פגיעה בעבודה. תביעתו נדחתה על ידי המשיב, וזאת על בסיס חוות-דעתו של רופא המשיב, מיום 7.1.21, שבה נקבע כך:

    

   "חולה ידוע כסובל מאלרגיות קשות מילדות; ידוע על אלרגיית עור מסוג דרמטיטיס אטופיק לפחות משנת 2006, בשנת 2002 גם רשום לראשונה על דרמטיטיס מגע. לכן רפואית בלי שום מגמת ספק מדובר במחלת עור טבעית שהופיעה שנים רבות לפני שהתובע התחיל לעבוד אפילו אם יש לתובע רגישות לחומרים שמשתמש בעבודתו – מחלת עור הנדונה הופיעה עוד לפני שהתחיל לעבוד בתחום הנדון".

    

   במכתב הדחייה שמסר המשיב למערער נמסרו שני נימוקים לדחייה: הראשון, שלא הוכח מבחינה רפואית קיומו של קשר סיבתי בין מחלת העור לתנאי עבודתו, והשני כי מחלת העור בה לקה התפתחה עוד בטרם התחיל לעבוד במקצוע הספרות.

    

6. נוכח החלטת המשיב, הגיש המערער את תביעתו לבית הדין האזורי, ובה תבע הכרה בפגיעה בעבודה הן כמחלת מקצוע והן כתאונת עבודה במסלול המיקרוטראומה. בכתב תביעתו הודה המערער כי סבל ממחלת עור בטרם החל לעבוד כספר. עם זאת, טען כי מחלת העור בה אובחן בצעירותו נקראת אטופיק דרמטיטיס, ואילו לאחר חשיפתו לחומרים כימיים המשמשים לצביעת שיער במהלך עבודתו כספר, וכפי הנראה לאור היותו אלרגי לחומרים אלה, התפתחה אצלו מחלת עור חדשה ושונה בשם קונטקט דרמטיטיס, וזאת לצד החרפה של האטופיק דרמטיטיס (המחלה הראשונה). בהקשר זה, טען המערער הן בפני בית הדין האזורי והן בפנינו, כי החלטת המשיב לדחות את תביעתו התבססה בעיקרה על קביעה רפואית, להבדיל מעובדתית, לפיה סבל מקונטקט דרמטיטיס עוד קודם לתחילת עבודתו במקצוע.

    

   המשיב, מנגד, טען כי לא עלה בידי המערער להוכיח את תקופת העבודה הנטענת, ואף לא עלה בידיו להוכיח את החומרים אליהם נחשף, לא עלה בידיו להוכיח את מידת החשיפה, ולבסוף שהוא לא הציג כל הוכחה כי היה חשוף באופן רצוף לחומרים רעילים כלשהם, וזאת בשים לב לעדותו כי נעשה שימוש רק בתמרוקים שאושרו על ידי משרד הבריאות. בנוסף, טען המשיב כי גם מבחינה רפואית דין התביעה להידחות, שכן מהמסמכים הרפואיים עולה שהמערער אובחן כסובל הן מאטופיק דרמטיטיס והן מקונטקט דרמטיטיס הרבה קודם לתחילת עבודתו במקצוע הספרות.

    

7. בבית הדין האזורי העיד המערער עצמו, והעיד עד אחד מטעמו, מר מאור יגודייב, שעבד לצידו באחת המספרות. לאחר דיון הוכחות סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב, ובעקבות זאת ניתן פסק דין, שלפיו התביעה נדחתה.

    

   פסק דינו של בית הדין האזורי

    

8. בית הדין האזורי נימק את דחיית התביעה בכך שהמערער לא הוכיח תשתית עובדתית למיקרוטראומה. בכל הנוגע למשך תקופות העבודה כספר, נקבע כי מחומר הראיות עולה כי הוכחה עבודה במקצוע במשך עשרה חודשים בלבד, ולא הובאו ראיות משכנעות לתקופת עבודה ארוכה יותר. עוד נקבע כי עולה מטענות המערער שאותה התפרצות של מחלה עורית החלה ממש בסמוך לאחר תחילת תקופת העבודה המוכחת – נקבע שהוכחה תקופת עבודה רק מיוני 2019 ואילו התפרצות המחלה אירעה לפי המערער עצמו כבר ביולי 2019 – כך שבמרבית תקופת העבודה המערער כבר "ידע על בעיה עורית שיש לו בעת חשיפה לחומרים ולכן נמנע מכך עד שכאמור – פוטר עקב כך".

    

9. עוד נקבע כי קיים קושי לקבל את גרסת המערער באשר לכך שנחשף במשך 6 עד 7 שעות ביום לצבעי שיער וחומרי החלקה, שכן "במסגרת מרים מויאל, שם עבד במרבית התקופה, היו שלושה עובדים והעבודה התחלקה בין כולם", כאשר לפי העדויות "שטיפת הכלים עם החומרים נעשתה על ידי שלושת העובדים ולא על ידי התובע בלבד" והעד מטעם המערער אף העיד כי "מרבית העיסוק בחומרים נעשתה על ידו (80%) ומיעוטה על ידי התובע, שהיה חסר ניסיון בתחום (20%)", ולצד זאת עסקו העובדים לא רק בתספורות נשים, אלא גם בתספורות גברים. לבסוף, נקבע כי על פי גרסת העד המערער השתמש בכפפות, וכן שלא הוכחה טענת המערער לחשיפה לחומר מסוג קריסטל, שאינו מאושר על ידי משרד הבריאות.

    

10. על פסק הדין הוגש הערעור שבפנינו.

     

     

    דיון והכרעה

     

    "ראוי להקדיש כמה מילים לתביעות בעילת מחלת המקצוע, שכן לא אחת נתקלים אנו בכך שעילה זו מועלית בצורה אגבית עת המיקוד הוא בעילת המיקרוטראומה. בחינת עילה זו בדרך אגבית מייצרת כשלים ביכולת לבררה" (עב"ל (ארצי) 62348-09-19 מזרחי – המוסד לביטוח לאומי (18.3.20), להלן – ענין מזרחי).

     

    "שעה שעומדת על הפרק החלופה של מחלת מקצוע, יטב לו יתמקד הדיון גם בחלופה זו כחלופה ראשית ולא כסרח עודף. שכן, מה לו למבוטח עילת המיקרוטראומה שהיא בבחינת מפלטו האחרון, שעה שעומדת לו החלופה של מחלת המקצוע (על חזקת הקשר הסיבתי הקבועה לגביה) ושיסודותיה העובדתיים עשויים להיות שונים מהיסודות העובדתיים של עילת המיקרוטראומה" (עב"ל (ארצי) 17235-12-21 ישעיהו – המוסד לביטוח לאומי (26.7.22)).

     

11. בהתאם למסגרת הנורמטיבית שלעיל, ולאחר בחינת מכלול החומרים שבתיק וטענות הצדדים בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור, כך שעניינו של המערער יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שימנה מומחה יועץ רפואי הן לצורך התייחסות למחלוקת לכאורה שקיימת בין הצדדים בעניין מחלות העור שמהן סובל לכאורה המערער והמועד או המועדים שבהם הן הופיעו או התלקחו, והן לבחינת הקשר הסיבתי בין מחלות אלה לבין תנאי עבודתו, במסלול מחלת המקצוע, וננמק:

     

    ראשית מעיון בפסק דינו של בית הדין האזורי עולה כי הוא דן אך בעילת המיקרוטראומה, ולא בחן כלל את עילת מחלת המקצוע, אף שהמערער טען בבית הדין האזורי כי עומדת לו גם עילת מחלת מקצוע (סעיף 8 לכתב התביעה וסעיף 11 לסיכומיו). הגדרת מחלת המקצוע הרלוונטית מצויה בפריט 25 לרשימת מחלות המקצוע המנויה בחלק א' לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954 (להלן – התקנות), והינה "מחלות עור הנגרמות על ידי אבק, נוזלים מוצקים או גזים". בהקשר זה, כל שעל המבוטח להוכיח הינו "עבודה בחומרים העשויים לגרום למחלות עור". דהיינו, בניגוד לפריטים אחרים ברשימת מחלות המקצוע, בהם על המבוטח להוכיח יסודות של חזרתיות – לדוגמא ביצוע "תנועות חד-גוניות" (פריט 26), "פעולות רבות וחוזרות" (פריט 27) – או שנקבע מפורשות כי נדרשת חשיפה במשך תקופה ממושכת מסוימת (ראו בחלק ב' של רשימת המחלות, דרישה לחשיפה למשך שנה לפחות בפריט 20, של שנתיים לפחות בפריטים 18 ו-19, או דרישה לחשיפה של עשר שנים לפני אבחון המחלה בפריט 23), הרי שבמקרה של פריט 25 מתקין התקנה לא הציב סף מינימלי לזמן החשיפה או תדירותה, והסתפק כאמור בלשון הכללית של "עבודה בחומרים העשויים לגרום למחלות עור". הדבר מעיד, כך לדעתנו, שהתשתית העובדתית הנדרשת לצורך הכרה במחלת המקצוע הספציפית זו אינה התשתית העובדתית שאפשר שתדרש לצורך הכרה ב"פגיעה עורית" בעבודה עקב חשיפה לחומרים במסלול המיקרוטראומה;

     

    שנית אף באופן כללי יותר, נפסק ביחס לרף ההוכחה הנדרש לצורך מינוי מומחה להמשך בירור תביעה בעילת מחלת המקצוע, כי ככלל "על מנת למנות מומחה רפואי לבחינת עמידה בתנאי הפריט די לו למבוטח שיוכיח כי קיימת אפשרות לכאורית כי מתקיימים בו תנאי הפריט.... מקום בו מתעורר ספק בשאלות בעלות גוון רפואי יש להעדיף מומחה רפואי כיועץ לבית הדין לשם התרתו של אותו ספק" (ענין מזרחי בסעיף 30, כן ראו: עב"ל (ארצי) 26365-09-18 פלוני – המוסד לביטוח לאומי (27.5.20)). כך במיוחד בהינתן כי במסלול מחלת המקצוע עומדת למערער חזקת הסיבתיות הקבועה בתקנה 46 לתקנות (להסבר על אודות משמעותה, ראו בסעיף 25 לעניין מזרחי). למעלה מהנדרש, נציין כי רלוונטית לענייננו אף הפסיקה שהתייחסה למינוי מומחה בתיקי חשיפה לחומרים המתבררים במסלול המיקרוטראומה, וקבעה כי במקרים גבוליים, שבהם היקף החשיפה אינו ברור, הנכון הוא למנות מומחה (עב"ל (ארצי) 10490-10-16 מועדים לשמחה – המוסד לביטוח לאומי (19.10.17); עב"ל (ארצי) 30216-07-14 המוסד לביטוח לאומי – דהרי (12.11.15);

     

    שלישית המערער העלה, הן בפני בית הדין האזורי, והן בפנינו, שאלות בעלות גוון רפואי מובהק, ובכלל זה טען כי המשיב טעה באבחנת המחלה ממנה הוא סובל – לטענתו המדובר במחלה בשם קונטקט דרמטיטיס ולא במחלה בשם אטופיק דרמטיטיס – וכן שטעה בשאלת מועד התפרצות המחלה. המערער אף הגיש לבית הדין האזורי "בקשה להוספת ראיות משלימות" שכללה מחקרים ומאמרים רפואיים, המשליכים לטענתו על השאלה שבמחלוקת, ומחזקים את טענתו לפיה די בחשיפה מצומצמת כדי לגרום לכך שמחלת האטופיק דרמטיטיס תתלקח ותהפוך למחלה מסוג קונטקט דרמטיטיס, דבר המחייב חוות-דעת של מומחה שברפואה. בנסיבות אלה, שבהן נטענת טענה בעלת אופי רפואי-תקדימי, שיש לה, לכאורה, השלכה אף לעניין היקף התשתית העובדתית הנדרשת, הנכון לדעתנו הוא למנות מומחה, שבפניו יוצגו בין היתר גם המחקרים והמאמרים שהוגשו, כמו גם תיקו הרפואי של המערער עצמו, ובעזרתו ניתן יהיה לבחון את נכונות טענותיו בעניין זה. דרך אחרת להשקיף על נקודה זו, הינה אופיה התקדימי של הסוגיה הרפואית שבפנינו, סוגיה שטרם נדונה בפסיקה. כך ובהתאם להלכה המנחה, הכרעות קודמות של בית הדין במקרים דומים, לרבות אלו שהוגשו בהן חוות דעת רפואיות, יש בהן כדי לסייע בידי בית הדין להכריע בשאלה האם עלה בידי המבוטח להרים את הנטל הראשוני המצדיק מינוי מומחה, אם לאו (ראו בעניין מזרחי, בפיסקה 31). בהיעדרן, תגבר הנטייה, גם במקרים גבוליים יותר, למנות מומחה יועץ רפואי שיסייע בידי בית הדין להעריך את משמעותן והשלכותיהן של הטענות הרפואיות שהעלה המערער;

     

    ולבסוף לא נעלם מאיתנו כי המערער, הן בסיכומיו בפני בית הדין האזורי, והן בפנינו, לא שם את הדגש על השונות בין התשתית העובדתית הנדרשת להוכחת מיקרוטראומה עורית, לבין זו הנדרשת להוכחת מחלת המקצוע לה הוא טוען, ובטיעונו בעל-פה התייחס רק ל"תאונת עבודה או לחלופין מיקרוטראומה", אך לא מצאנו שיש בהתנהלות דיונית מוקשית זו כדי להוביל למסקנה כי הוא זנח לחלוטין את טענת מחלת המקצוע. זאת, בשים לב לכך שהטענה נזכרה, גם אם בחצי-פה, הן בסיכומיו בבית הדין האזורי (בסעיף 11), הן בהודעת הערעור (בסעיף 37) והן בסיכומיו בכתב בפנינו (בסעיף 54).

     

12. בטרם נעילה, נעיר שתי הערות:

     

    ראשית טענת המשיב כאילו העובדה שהמערער עבד אך בחומרים מאושרים על ידי משרד הבריאות, כשלעצמה, אינה שוללת את טענת האלרגיה, שכן תגובת אלרגית אצל בעל גולגלת דקה עלולה להתפתח גם עקב חשיפה לחומרים יומיומיים ובטוחים לכאורה שאצל זולתו לא יגרמו לכל תגובה חריגה;

    ושנית המערער העיד כי במועדים שבהם נחשף לחומרים הוא לא השתמש בכפפות ("שוטף עם ידיים חשופות", סעיף 3 לתצהירו, שעליו לא נחקר בחקירתו הנגדית). בית הדין לא קבע ממצא בעניין זה, אך היפנה (פעמיים, בעמ' 4 ש' 30 ושוב בעמ' 13 ש' 19) לעדות העד יגודייב, תוך שהוא מציין כי עולה ממנה שהמערער השתמש בכפפות. בכך ראה בית הדין אינדיקציה נוספת לכך שלא עלה בידי המערער להוכיח תשתית עובדתית למיקרוטראומה. עם זאת, מקריאת עדות יגודייב עולה כי הוא העיד שהמערער החל לעטות כפפות רק לאחר שהתפתחה אצלו התגובה האלרגית (וכך העיד: "ע' לבש כפפות לקראת שהתחיל כל מה שקרה. עקב מה שקרה לו... ש. מתי ע' התחיל להשתמש בכפפות? ש. מה שראיתי, זה מתי שקרה המקרה של הידיים" (עמ' 5 ש' 2 לפרוטוקול)). על כן, אנו קובעים, על יסוד עדות זו ועדות המערער שלא נסתרה, כי במסגרת התשתית העובדתית שתועבר למומחה לצורך בירור עילת מחלת המקצוע, ייקבע כי המערער עשה שימוש בכפפות רק החל מהמועד שבו התפתחה אצלו התגובה האלרגית.

    סוף דבר

13. הערעור מתקבל. התיק מוחזר לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה להמשך בירור התביעה במסלול מחלת המקצוע. בית הדין יקבע את התשתית העובדתית ואת השאלות שיופנו למומחה.

    בהקשר זה, תשומת ליבו של בית הדין האזורי מופנית לכך שהמבקש בסיכומיו שהוגשו לבית הדין האזורי ביקש כי בנסיבות המקרה תופנה אל המומחה שימונה שורה של שאלות ספציפיות (ראו בסעיפים 5 עד 12 לסיכומיו) ואילו המשיב בסיכומיו לא התייחס כלל לשאלות אלה. בנסיבות אלה, לא מצאנו מקום לקבוע אנחנו מהן השאלות שיש להפנות למומחה, ובית הדין ידון ויכריע בעניין זה לאחר קבלת עמדת המשיב ביחס לשאלות המבוקשות.

14. חיוב המערער בהוצאות כפי שנקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי מבוטל. ההוצאות בערעור זה יובאו בחשבון על ידי בית הדין האזורי במסגרת פסיקת ההוצאות בתום ההתדיינות.

    ניתן היום, י"ג סיוון תשפ"ה (09 יוני 2025), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

    אילן איטח, שופט מ"מ נשיא בית הדין הארצי לעבודה		חני אופק גנדלר, שופטת				דורי ספיבק, שופט
    מר עמיעד גורביץ', נציג ציבור (עובדים)				מר דובי רם, נציג ציבור (מעסיקים)