ע.ב. אירועים גן הקונגרסים בע"מ נ' גדר וגן חיפה (1983) בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה על סך 63,241 ₪ בגין נזקי רכוש אשר לטענת התובעת גרמה לה הנתבעת.

אין חולק כי הנתבעת, שהינה חברה העוסקת בהקמת במות וקונסטרוקציות לאירועים, הוזמנה לבנות במות וקונסטרוקציות באולמה של התובעת על ידי מזמיני אירוע, נציגי קהילת ויז'ניץ. ביום 14.1.09 הגיעו נציגי הנתבעת, לרבות המנכ"ל אמיר פוסטלניק (להלן: "אמיר"), למקום האירוע, והעבירו ציוד לפתח האולם באמצעות מלגזה. זמן מה לאחר שהחלה העברת הציוד באמצעות המלגזה, פנו נציגי התובעת לאמיר והצביעו על נזק לריצוף החצר, שנגרם, לטענתם, מן השימוש במלגזה. בשלב זה הופסק השימוש במלגזה, והעברת הציוד הושלמה באמצעות עגלה הידראולית.

התובעת טוענת, כי השימוש במלגזה על ידי הנתבעת גרם נזק לריצוף החצר. ואילו הנתבעת טוענת, כי הסדקים וההתפוררות של אבני השביל, אשר נטען כי נגרמו על ידי המלגזה, לא נגרמו על ידיה, אלא הינם תוצאה של פגעי מזג האוויר ושל תשתית לקויה, אף שיתכן כי הנסיעה במלגזה תרמה משהו לנזקים אלה. עוד טוענת הנתבעת, כי קיימים סדקים והתפוררות גם המקומות אחרים בחצר, בהם המלגזה כלל לא נסעה.

תביעת התובעת מבוססת על עוולת הרשלנות. לאחר שבחנתי את הראיות שהביאו הצדדים סבורה אני, כי דין התביעה להידחות, שכן התובעת לא הוכיחה הן התרשלות מצד הנתבעת והן את נזקיה הנטענים.

יסודותיה של עוולת הרשלנות הינם התרשלות, שמשמעותה סטיה מסטנדרט התנהגות סביר; נזק; וקשר סיבתי, הן עובדתי והן משפטי, בין השניים. כאמור, במקרה זה לא הוכח כי הנתבעת התרשלה, ואף לא הוכח שיעור הנזק שנגרם.

ההתרשלות:

התובעת טענה בסיכומיה, כי רשלנות הנתבעת התבטאה במספר מעשים או מחדלים שלה: הנתבעת עשתה שימוש בכלי רכב שאינו מתאים לתנאי השטח ו/או בכלי אשר בשל מצבו הספציפי לא התאים לתנאי השטח; לחילופין העמיסה על המלגזה משקל יתר שלא תאם לתנאי השטח. עוד טוענת התובעת, כי אם יקבל בית המשפט את טענת הנתבעת, כי בריצוף היו סדקים עוד לפני נסיעת המלגזה, הרי שהנתבעת התרשלה בכך שלא גילתה אותם בבדיקה המקדימה שערכה במקום.

באשר לנטל ההוכחה טוענת התובעת, כי הואיל והמלגזה שייכת לנתבעת, והמידע אודות מצבה ותקינותה אינם בידיעת התובעת, הרי שנטל ההוכחה מוטל במקרה זה על הנתבעת, ועליה להוכיח כי לא התרשלה.

העדים היחידים שהעידו מטעם הצדדים הינם אלון עדי (להלן: "אלון"), מנהל התובעת, ואמיר, מנכ"ל הנתבעת. אף אחד מן הצדדים לא הביא חוות דעת מומחה או ראיה אחרת, שיש בה כדי ללמד כיצד היה נוהג בעל מקצוע סביר בתחום עיסוקה של הנתבעת. בנסיבות אלה, הרי שבעל הדין עליו מוטל נטל ההוכחה לא עמד בו.

סבורה אני, כי נטל ההוכחה מוטל במקרה זה על שכמה של התובעת. לא מצאתי כל עילה להעברת נטל ההוכחה אל הנתבעת. הנתבעת הינה, אומנם, בעלת השליטה במלגזה. ואולם אין מתקיימים בענייננו יסודותיו של הכלל "הדבר מעיד על עצמו" הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שכן אחד התנאים לתחולת הכלל הינו כי לתובע לא היתה ידיעה מה היו הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, ואילו במקרה זה נסיבות האירוע ידועות לתובעת היטב. התובעת אינה יכולה להיבנות אף מן הטענה, כי מצבה התחזוקתי של המלגזה הספציפית שבה נעשה שימוש אינו ידוע לה. התובעת היתה עדה לקרות הנזק במהלך התרחשות האירועים, ועל כן ידוע לה באיזה מלגזה נעשה שימוש. לא עלתה כל טענה מצידה, כי הנתבעת מנעה ממנה לבדוק את המלגזה.

מכאן שנטל ההוכחה להוכחת ההתרשלות מוטל על שכמה של התובעת, ובהיעדר ראיות לכך שהנתבעת לא נהגה כבעל מקצוע סביר, הרי שהתובעת לא עמדה בנטל זה. מן הראיות שהובאו עולות מספר עובדות, שיש בהן, לכאורה, דווקא להשמיט את הקרקע מתחת לטענה כי הנתבעת התרשלה: נציגי התובעת התירו לנתבעת להשתמש במלגזה, ועד לקרות הנזק הנטען לא העלו כל השגה בנושא זה. בנוסף, לטענת התובעת עצמה, לפני האירועים נשוא התביעה עברו במקום כלים שונים, לרבות כלי רכב, שלא גרמו נזק (ראה דברי ב"כ התובעת בעמ' 20 שו' 28-30 לסיכומיו). בנסיבות אלה, לא אוכל לקבוע על סמך חומר הראיות, כי הנתבעת התרשלה בבדיקה המקדימה שערכה בשטח, או באופן ביצוע העברת הציוד.

הנזק:

נטל ההוכחה להוכיח את יסוד הנזק במלואו מוטל על התובע. אין די שהתובע יוכיח, כי נגרם לו נזק, אלא עליו להוכיח את היקפו ושיעורו של נזק זה. התובעת לא עמדה בנטל זה.

אומנם טענת התובעת, כי השימוש במלגזה גרם לפגיעה בריצוף, נתמכת גם בעדותו של אמיר, אשר מסר, הן בתצהירו והן בחקירתו הנגדית, כי יתכן שהשימוש במלגזה תרם להיווצרות הסדקים בריצוף (ראה: סעיף 22 לתצהירו, ועמ' 15 שו' 10-12 לעדותו). מכאן שיש בסיס לקביעה, כי הנתבעת גרמה נזק כלשהו לריצוף החצר. ואולם התובעת לא הוכיחה את היקפו ושיעורו של נזק זה.

באשר להיקף הנזק: אמיר מסר בעדותו, כי הבחין בסדקים במקומות נוספים בריצוף, בהם לא נסעה המלגזה. התובעת לא הביאה כל ראיה לסתירת טענה זו. אפילו תמונות של החצר, ראיה שיכולה היתה התובעת להציג ללא כל מאמץ מיוחד, לא הוגשו על ידיה. בנסיבות אלה אין בפני בית המשפט כל ראיה באשר להיקף הנזק שגרמה הנתבעת.

אף את שיעור הנזק לא הוכיחה התובעת. מדובר בנזק רכוש, אשר מקובל להוכיחו באמצעות הגשת חוות דעת שמאי, אשר מעריך את הנזק. התובעת לא הגישה חוות דעת כזו. איני סבורה, כי ההסברים שסיפקה התובעת למחדל זה, לרבות הטענה, כי הגיע למקום שמאי מטעם חברת הביטוח של הנתבעת והטענה, כי היה עליה לפעול לתיקון הנזקים במהירות לאור אירועים שהיו צפויים במקום, מצדיקים מחדל זה, או מקנים לתובעת הקלה בנטל ההוכחה המוטל עליה. לא היתה כל מניעה, כי התובעת תזמין למקום שמאי מטעמה באופן מיידי.

יתירה מכך: התובעת לא הגישה חוות דעת שמאי אפילו בדיעבד, לאחר ביצוע התיקונים, שיש בה כדי להצביע על כך שהתיקונים שבוצעו ועלותם הינם סבירים ומקובלים.

הראיות היחידות שהביאה התובעת להוכחות שיעור נזקיה הנטענים הן שתי חשבוניות (נספחים ב' וד' לכתב התביעה), אשר לטענתה מצביעות על התשלומים ששילמה לתיקון הנזק שגרמה לה הנתבעת. אין בידי לקבל את טענת התובעת, כי חשבוניות אלה מהוות ראיה מספקת להוכחת נזקיה. ראשית, משעורכן של החשבוניות לא העיד, הרי שהחשבוניות אינן קבילות כראיה.

שנית, לא ניתן ללמוד מן החשבוניות מה טיבן, דהיינו לאיזה עבודות או רכישת חומרים הן מתייחסות. בנושא זה חיים אנו מפיה של התובעת בלבד, אשר היא עצמה טעתה, במספר הזדמנויות, בהתייחסות לחשבוניות, עובדה אשר די בה כדי לקבוע, כי לא ניתן לבסס קביעה של שיעור הנזק על חשבוניות אלה.