ע. אלחי דאוד עבודות עפר ופיתוח בע"מ ואח' נ' סיגלוביץ ואח'

החלטה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ע"י בית משפט השלום בנתניה ע"י כב' הרדמת הבכירה יפעת אונגר ביטון שהוגשה ביום 27.6.13.

פסק הדין ענינו בחיוב המבקשים בתשלום למשיבים בסך של כ- 10,544 ₪ + 1,500 ₪ הוצאות, עקב נזק שנגרם בתאונת דרכים עת נהג המערער 2 במשאית בבעלות המערערת 1.

2. לטענת המערערים שגה בית המשפט עת חייב אותם בסך הנ"ל שכן ובעיקר עדויות עדיהם עדיפים על עדויות המשיבים .

ביצועו המידי של פסק הדין יגרום לה נזק בלתי הפיך "במיוחד והמדובר בחברה גדולה המגלגלת מיליוני שקלים בשנה" (ס' 1.9 לבקשה). ועוד טוענת המערערת 1 כי המשך הליכי ההוצל"פ כנגדה בגין פסק הדין "יגרום לה נזק תדמיתי וגם נזק גדול במיוחד ומצבה הכלכלי איתן ובמידה ובסוף ההליך לא יתבטל פסק הדין לא תהיה לה בעיה לשלם את תשלום פסק הדין" (ס' 1.10 לבקשה). לטענתה, נזקם של המשיבים, אם יעוכב ביצוע פסק הדין, מתבטא רק בהמתנה לשמיעת הערעור שסביר להניח יתקבל.

3. המשיבים מתנגד לבקשה. לטענתם הערעור הוגש באיחור ודינו להימחק בלאו הכי וכי הבקשה אינה עומדת באף אחד מהתנאים ליתן סעד של עיכוב ביצוע.

הכלל הבסיסי הוא שיש לקיים פסק דין ואין בהגשת הערעור כדי להצדיק את עיכוב ביצועו. המערערת לא עומדת בשני התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע פסק הדין – סיכויי הערעור נמוכים ולא ייגרם לה כל נזק ממשי שאינו בר תיקון אם יבוצע פסק הדין – המערערת אינה דנה בכך וטענתה מתייחסת רק לחשש מהתמוטטות כלכלית, אולם המערערת לא הרימה של הנטל לשכנע כי מצבה הכלכלי אינו מאפשר לה לשלם את סכום פסק הדין.

דיון והכרעה

4.לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הערעור, בהודעת הערעור, בבקשה שלפניי, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ואולי אף לא היה מקום להגישה.

הנחת המוצא לדיון בבקשת עיכוב ביצוע, הקבועה בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), הינה כי אין בהגשת הערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. דהיינו, הזוכה זכאי ליהנות מפסק הדין בסמוך למועד נתינתו, והוא אינו נדרש להמתין להכרעה בערעור. מכך נובע, שאם יתקבל הערעור בסופו של יום, אז (ורק אז) יהיה על הזוכה להשיב את שקיבל לידי המערער.

עם זאת, תקנה 467 לתקנות קובעת כי בית המשפט רשאי לעכב ביצועו של פסק דין, כחריג לכלל, אם הוכיח מבקש עיכוב הביצוע קיומם של שני תנאים מצטברים – כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. במסגרת התנאי השני בדבר מאזן הנוחות, לא די להוכיח כי לזוכה (המשיב בערעור) לא ייגרם נזק מעיכוב נוסף בביצוע פסק הדין, אלא על המבקש להוכיח כי ככל שפסק הדין יבוצע ללא דיחוי הרי שהוא ייתקל בקושי משמעותי בהשבת המצב לקדמותו. אלו העקרונות המנחים שלאורם יש לבחון בקשות עיכוב ביצוע, והם חלים בראש ובראשונה על פסקי דין שקובעים חיוב כספי.

הנה כי כן, הנחת המוצא בנוגע לפסקי דין שמטילים חיובים כספיים הינה כי התשלום הכספי לזוכה אינו יוצר כשלעצמו מצב בלתי הפיך, וכי כספים ששולמו ניתנים להשבה בסופו של יום אם יתקבל הערעור (ראה, למשל: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4) 178 (2002); ע"א 4757/05 בנק הפועלים בע"מ – אגף משכן נ' זיתוני (פורסם בנבו, 2.6.2005); ע"א 5811/09 גאון נ' מעגלות הפקות בע"מ (פורסם בנבו, 30.8.2009)).

5.בענייננו, לעניין מאזן הנוחות, לא טענה המערערת כי אם יתקבל הערעור יהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו בשל מצבה הכלכלי של המשיבים.

בהקשר זה מוטל על המערערת להוכיח כי המקרה הספציפי הינו חריג לכלל האמור לעיל וקיים חשש מבוסס כי לא ניתן יהיה לגבות בחזרה מהזוכה (המשיבים את הכספים שישולמו להם(ראה, למשל: רע"א 7361/12 Lehman Brothers LLC נ' לאוקורד השקעות אלטרנטיביות בע"מ (פורסם בנבו, 14.1.2013); רע"א 7673/12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' גבעולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (פורסם בנבו, 24.1.2013)).

נטל ההוכחה בנקודה זו רובץ, מטבע הדברים, על המבקש כי פסק הדין יעוכב ועליו להציג תשתית ראייתית ועובדתית לתמיכה בטענתו בדבר הקושי שיעמוד בפניו בהמשך הדרך בבואו להיפרע מהמשיב, והוא אינו יכול לצאת ידי חובה על ידי העלאת טענות כלליות ולא מפורטות (ראה, למשל: בש"א 1045/12 דלק נדל"ן בע"מ נ' וינמן (פורסם בנבו, 22.2.2012); רע"א 4308/12 בית חולים מקאסד נ' ת' ש' (פורסם בנבו, 5.6.2012); ע"א 9351/07 הועדה המקומית לתכנון ובניה מצפה אפק נ' נגל (פורסם בנבו, 23.12.2007); בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (פורסם בנבו, 13.11.2006); ע"א 9750/05 אליהו נ' אלנר (פורסם בנבו, 14.2.2006); בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403 (1997)).

במקרה שלפניי, המערערת כלל לא טענה וממילא לא הוכיחה כי במקרה והערעור יתקבל לא ניתן יהיה לגבות מהמשיבים את הסכום הכספי שישולם בהתאם לפסק הדין.

משלא התקיים התנאי הנוגע למאזן הנוחות ממילא איני נדרש לדון בשלב זה בתנאי המצטבר בנוגע לסיכויי הערעור, הגם שגם עיון בהודעת הערעור מעלה, כי מרבית הטענות הן בקשר לקביעות וממצאים עובדתיים, שבית המשפט קמא קבע וכידוע, מבלי לקבוע עמדה בעניין שלפני, בית משפט של ערעור אינו נוטה להתערב בכגון אלו.

6.אשר על כן, הבקשה נדחית.

7.המבקשים ישלמו ביחד ולחוד למשיבים הוצאות בקשה זו בסך של 2,700 ₪ .

ניתנה היום, י"ח סיון תשע"ג, 27 מאי 2013, בהעדר הצדדים.