ע.א. מוצרים טבעיים בע"מ נ' מרון

פסק דין

מונח לפני ערעור על החלטתה של כב' הרשמת ברכה לכמן, מיום 26.12.13, במסגרתה נדחתה בקשת המערערת לביטול צו עיקול זמני שהוטל על ידי בית המשפט (אותו מותב), ביום 9.12.13.

בעלי הדין וטענותיהם:

עולה מכתבי הערעור והתשובה, כי כנגד המערערת הוגש על ידי המשיב כתב תביעה לתשלום הסך של 105,840 ש"ח וכי במסגרת כתב התביעה עתר המשיב להטלת עיקולים זמניים על נכסי המערערת וזכויות שמגיעות לה מצדדים שלישיים (המחזיקים בבקשה להטלת צו העיקול).

ביסוד התביעה, ולפי הנטען בכתב התביעה, חוב המגיע למשיב מן המבקשת בגין אספקת זיתים, שטרם סולק על ידי המערערת.

כאמור, בקשה להטלת עיקולים זמניים על נכסי המערערת וזכויותיה שהוגשה לבית המשפט בד-בבד עם הגשת התביעה, התקבלה על ידי בית המשפט והמערערת עתרה לבית המשפט בבקשה לביטולה. לאחר דיון שנערך בבקשה – דיון שבמסגרתו נחקר המשיב, התקבלה החלטה המורה על דחיית הבקשה לביטול העיקולים. החלטה אחרונה זו היא למעשה מושא הערעור שלפני.

ההחלטה נשוא הערעור:

עיון בהחלטת בית המשפט מיום 26.12.13 עליה מלינה המערערת, מלמד על המסקנות שאליהן הגיע בית המשפט לאחר שנחקר לפניו המשיב. בהתאם לאלה, כך נקבע בהחלטה, קיימות בתיק ראיות מספיקות לכאורה שאכן בעלי הדין נקשרו ביניהם בעסקה של אספקת זיתים וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה – שאלה הראויה לבירור עובדתי.

בנוסף, נקבע במסגרת אותה החלטה, כי עלה בידי המשיב להוכיח הכבדה על ביצוע פסק הדין, שעלולה להיגרם לו אם לא יינתן הצו. על קיומו של הכבדה, נקבע במסגרת ההחלטה, ניתן ללמוד מן העובדה כי המערערת הוקמה חודשים אחדים עובר למועד הגשת התביעה ולא הוכח כי יש לה נכסים ו/או כי היא מקיימות פעילות המצביעה על יכולת לעמוד במימוש פסק הדין, אם יינתן לחובתה. בנוסף, נקבע במסגרת ההחלטה, כי העיקולים הוטלו על נכסים וזכויות המוחזקים בידי מחזיקים שהם מפעלי שימורים - מחזיקים שלאחר ביצוע התשלומים אותם הם חייבים למערערת ספק אם יהיו חייבים למערערת כספים נוספים שמהם יוכל המשיב להיפרע את סכום פסק הדין.

עוד נקבע לעניין יסוד ההכבדה הנ"ל במסגרת אותה החלטה, כי המערערת עוסקת באספקת פועלים לעבודות מסיק – עבודות שמטבען הן עבודות ארעיות ועונתיות, וכי אופי זה של פעילות מקים גם הוא חשש לכך שהמערערת לא תוכל לעמוד בחובתה למלא אחר פסק הדין, ככל שזה יינתן לחובתה בסופו של משפט.

נימוקי הערעור:

המערערת טענה בערעורה כי שלא כדין החליטה כב' הרשמת לכמן לדחות את בקשת המערערת לביטול העיקולים הזמניים.

נטען לעניין זה כי כב' הרשמת לכמן, לא שקלה את השיקולים הרלבנטיים ובכלל זאת לא בחנה את הנזק העצום העלול להיגרם למערערת אם יינתן הצו הזמני. כמו כן לא בחנה כב' הרשמת לכמן, על פי הנטען, אם הבקשה להטלת העיקולים הזמניים הוגשה בתום לב.

נטען גם על ידי המערערת, כי שגה בית המשפט בעת שהגיע למסקנה כי לפניו תביעה המגלה עילת תביעה הנתמכת על ידי ראיות מהימנות לכאורה, ובעניין זה התעלם מן העובדה כי המשיב בחקירתו, הודה כי ידע לראשונה זהותה המדוייקת של המערערת בעת הגשת התביעה ולא לפני כן. בנסיבות אלו, טענה המערערת, כל המסמכים אשר צורפו לכתב התביעה המלמדים לכאורה על קיומו של חוב המגיע למשיב מן המערערת, הם מסמכים שהוכנו לצורכי המשפט בלבד ואינם יכולים לבסס את התביעה.

עוד נטען על ידי המערערת כי בית המשפט לא התייחס כיאות לעובדה כי שיקים שהוצאו על ידי בעלת המניות של המערערת בוטלו וכן לא התייחס לעובדה כי כרטסת החשבונות שהוגשה על ידי המערערת מלמדת על קיומו של חוב המגיע למערערת מן המשיב בסכום העולה על 450,000 ₪.

בפועל, טענה המערערת, המערערת לא נקשרה בכל עסקה לאספקת זיתים עם המשיב ובנסיבות העניין דין העיקולים הזמניים שהוטלו על נכסיה וזכויותיה להתבטל.

נימוקי התשובה לערעור:

המשיב בתשובתו לערעור, עתר לדחיית הערעור ולהותרת החלטתה של כב' הרשמת לכמן בעינה.

נטען על ידי המשיב כי כב' הרשמת לכמן בדקה את העובדות לאשורן בצורה יסודית וממצה כי היא שמעה את העדים ורק לאחר שעשתה כן, התרשמה והשתכנעה כי קיימת למשיב זכות לכאורה העולה כדי עילת תביעה הנתמכת בראיות מהימנות לכאורה.

באשר ליסוד ההכבדה הרי שמלמדת על יסוד זה התנהלותם של בעלי המניות של המערערת שעברם מעיד של השתמטויות מתשלום חובות. העובדה כי בעלי המניות של המערערת חבים למשיב סך העולה כדי 290,000 ₪ מעידה אף היא על קיומה של הכבדה ומצדיקה הטלת העיקולים הזמניים. כך גם העובדה כי שני שיקים שנמשכו לטובת המשיב בסך 100,000 ₪ חוללו באי פרעון לאחר מתן הוראת ביטול.