ע"א 958/16 - א' עמיר עצמון נ' הממונה על הגבלים עסקיים ואח'

במסגרת ערעור אותו הגיש המבקש על החלטתו של בית הדין להגבלים עסקיים (השופטת נ' בן אור) בה"ע 8001-03 מיום 21.12.2015, הוגשה הבקשה שלפניי לסעד זמני במעמד צד אחד, שעניינו צווי מניעה אשר יאסרו על רשות ההגבלים העסקיים לבחון הסכמים הנוגעים להפעלתה של תחנת תדלוק הממוקמת בסמיכות לישוב נווה אילן (להלן: תחנת הדלק), כפי שיפורט להלן. 

רקע והליכים

2. ביום 20.11.2003 נתן בית הדין להגבלים עסקיים, מכוח סמכותו לפי סעיף 50ב לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק ההגבלים העסקיים), תוקף של צו מוסכם להסכמות שהושגו בין הממונה על ההגבלים העסקיים (להלן: הממונה) לבין "דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ" (להלן:דלק או חברת דלק) לעניין הסכמי השכירות ארוכי הטווח בהם מתקשרת דלק עם תחנות תדלוק (להלן: הצו המוסכם). בין היתר, נקבע בצו עיקרון לפיו כל הסכם שכירות בין דלק לבין תחנת תדלוק, לתקופה העולה על שבע שנים, יוגש לאישור הממונה, אם חל עליו סעיף 17 לחוק ההגבלים העסקיים.

3. המבקש הוא הבעלים של שליש מהמקרקעין שעליהם מצויה תחנת הדלק, והוא מצוי בסכסוך מסחרי מתמשך עם חברת דלק ועם הבעלים של שני-השלישים הנוספים מהמקרקעין (להלן: יואלי). ביום 12.8.2015, המבקש פנה לרשות ההגבלים העסקיים (להלן גם: רשות ההגבלים) בתלונה הנוגעת להסכם שכירות והפעלה של תחנת הדלק מחודש מאי 2009, שנערך בין יואלי לבין חברת דלק (להלן: הסכם השכירות). תקופת הסכם השכירות היא שבע שנים, עד ליום 3.5.2016 – ולדלק שתי אופציות להאריך את התקופה בשבע שנים כל אחת (להלן: האופציה). בתלונתו, טען המבקש כי בהסכם השכירות כלולות תניות המפרות את הוראות הצו המוסכם, ולפיכך ביקש כי רשות ההגבלים העסקיים תפעיל את סמכויותיה לאכוף את הפרת הצו, וזאת, בין היתר, בדרך של ביטול הסכם השכירות (להלן: התלונה).

4. בחלוף כחודשיים, בטרם התקבלה החלטתה הסופית של רשות ההגבלים בתלונתו, הגיש המבקש לבית הדין להגבלים עסקיים בקשה לאכיפת הצו המוסכם, ובה חזר על טענותיו בתלונה. המבקש טען בבקשה כי נוכח ההפרה הבוטה, לעמדתו, של הצו המוסכם, היה על הממונה להכריע בה ללא דיחוי. נוכח האמור, המבקש ביקש מבית הדין כי יוציא צו לאכיפת הצו המוסכם – בו יורה על ביטול הסכם הפשרה, או לחלופין כי ימנע את מימוש האופציה במתכונתה הנוכחית – וכן ביקש מספר סעדים הצהרתיים (להלן: בקשת האכיפה). הממונה, בתגובה, הגיש בקשה לסילוק בקשת האכיפה על הסף, וזאת מחמת היותה מוקדמת ומשום שהסעדים שנתבקשו אינם בסמכותו של בית הדין להגבלים עסקיים. הממונה הדגיש בתגובתו כי תלונתו של המבקש עודנה נמצאת בבדיקה, ובפרט נבחנת השאלה האם הצו המוסכם חל על הסכם השכירות.

5. ביום 21.12.2015, בית הדין להגבלים עסקיים קיבל את בקשת הממונה והורה על סילוק בקשת האכיפה על הסף, וזאת ממספר טעמים. ראשית, בית הדין קיבל את עמדת הממונה לפיה הבקשה מוקדמת, משום שהתלונה עודנה מצויה בבדיקה על ידי רשות ההגבלים ומצריכה בירור ואיסוף נתונים רלבנטיים. בית הדין הוסיף וציין כי על פי הצו המוסכם, ממילא מתחייבת בחינה של הסכם השכירות על ידי הממונה, כתנאי לאישור האופציה של חברת דלק להארכת ההסכם. שנית, בית הדין מצא כי הבקשה נעדרת תשתית עובדתית ומשפטית, ובפרט כי המבקש לא התייחס לשאלת עצם תחולתו של הצו המוסכם על הסכם השכירות של תחנת הדלק. שלישית, בית הדין קבע כי הסעדים אשר התבקשו על ידי המבקש אינם מצויים בסמכותו. כך, בית הדין הטעים כי לא קיים הליך בו ניתן לפנות ישירות לבית הדין על מנת שיכריז על קיומו של הסדר כובל. כן הוטעם כי בית הדין אינו מוסמך לתת הוראות לממונה לאכוף את הוראות הצו המוסכם או למנוע מדלק לממש את תקופת האופציה, בהליך עצמאי שאינו הליך שהתקיים לפי חוק ההגבלים העסקיים. על החלטה זו הוגש הערעור מושא ההליך העיקרי, ובמסגרתו הוגשה הבקשה לסעד זמני שלפניי.

הבקשה

6. בבקשה שלפניי, מתבקשים על ידי המבקש מספר צווי מניעה, עד להכרעה בערעור עצמו: (א) צו לפיו רשות ההגבלים והממונה יהיו מנועים מלבחון או לאשר את האופציה של חברת דלק לפי הסכם השכירות, וכי הם יהיו מנועים מלבחון או לאשר כל הסכם שכירות אחר שתערוך חברת דלק בתחנה; (ב) צו לפיו חברת דלק תהיה מנועה מלחדש את הסכם השכירות בתחנת הדלק לתקופת האופציה או להתקשר בכל הסכם שהוא לגבי התחנה.