שבו נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ ואח'

1. לפניי ערעור על פסק דין מיום 25/4/17, שניתן בבית משפט השלום בחיפה בתיק תא"מ 48947-17-15 על ידי כב' השופט אורי גולדקורן (להלן "בית משפט קמא"). בפסק דינו קבע בית משפט קמא כי המערער אינו זכאי לתגמולי הביטוח על פי פוליסת ביטוח לביטוח כלי רכב מנועי, שבה נרשם, כנהג בלעדי, שמו הפרטי של בנו של המערער ומספר תעודת הזהות שלו, ואילו שנת הלידה ושנת הוצאת רשיון הנהיגה היו של המערער, ואף סוכן הביטוח, אצלו הוזמנה הפוליסה, אישר כי מדובר בטעות ברישום השם של המערער.

רקע עובדתי, הנחוץ להכרעה.

2.המערער פנה למשיב 2, סוכן הביטוח אילן גלבסקי (להלן "אילן") וביקש להנפיק לו פוליסה לנהיגה ברכב מסוג סובארו. בפוליסה נכתב כי המבוטח הוא משה שמו, שהוא בנו של המערער ותעודת הזהות של משה. מנגד נכתב בפוליסה שנת הלידה של המערער, 1934, ושנת הוצאת רשיון הנהיגה של המערער, 1967. נתונים אלו, אינם מתאימים לנתוניו של משה, שהוא יליד שנת 1970.

3.ביום 22/2/2011 נהג המערער ברכב הסובארו, שהיה רשום על שם רונן שבו, שהוא בן נוסף של המערער, ופגע ברכב רנו שהיה לפניו. רכב הרנו נהדף אל רכב פולקסווגן ופגע בו.

בעלי הרנו הגיש תביעה נגד המערער ונגד חברת הביטוח, המשיבה 1 (להלן "שומרה") בתיק אז' 28893-04-13 לפיצויו בגין הנזקים לרכבו. המערער התפשר עם בעלי הרנו ביום 20/3/14 ושילם להם פיצוי בסך 7,000 ₪, שנקבע כי ישולם על ידי חתנו של המערער, קובי גייסלר. התביעה נגד המבטחת נדחתה בהסכמת התובע ובהסכמתה של שומרה.

4.גם בעל הפולקסווגן הגיש תביעה, בתיק 45700-03-15, לתשלום נזקי הרכוש עקב התאונה נגד המערער ונגד שומרה. ביום 4/6/15, ניתן פסק דין נגד המערער בהעדר הגנה. המערער חוייב לשלם לבעלי הפולקסווגן 13,362 ₪ בתוספת ריבית חוקית והפרשי הצמדה החל מיום 22/3/15, אגרת תביעה ושכ"ט עו"ד. התביעה נגד שומרה נמחקה ביום 16/11/15 בהסכמה בין שומרה לבין התובע.

5. בשתי התביעות הכחישה שומרה כי היא חבה לשלם את הנזקים שהמערער גרם בנהיגתו מאחר שלעמדתה הוא לא היה המבוטח על פי הפוליסה אלא בנו, משה שבו.

6.ביום 23/7/15 הגיש המערער את התביעה, שעליה ניתן פסק הדין נשוא הערעור (להלן "התביעה") ותבע בה סכום של 30,000 ₪ בטענו כי אלו הנזקים שנגרמו לו עקב חיובו לשלם בגין הפגיעות ברנו ובפולקסווגן. סכום זה כלל גם פיצוי בגין אובדן ימי עבודה והוצאות משפטיות. המערער טען כי שומרה סרבה, שלא כדין, לייצגו ולשלם את הסכומים שחוייב לשלמם בגין התאונה. בפוליסה נרשם, לעמדת המערער עקב טעות של אילן, שמו של בנו של המערער, משה שמו, כמי שרשאי לנהוג. המערער טען כי אילן הכיר אותו, וכי הוא זה שנהג תמיד ברכב. עוד מסר המערער, שהוא אינו יודע קרוא וכתוב ולא יכול היה להבחין בטעות שנעשתה על ידי אילן.

7.שומרה הסתמכה על כך שמי שמופיע בפוליסה כנהג וכמבוטח הוא משה שבו ולא סלים שבו ואף תעודת הזהות היא של משה ולא של המערער. נטען גם שפסקי הדין שניתנו בשתי התובענות של הנפגעים בתאונה על ידי רכב המערער, כוללים "מעשה בי-דין", שכן התביעות נגד שומרה נדחו בהסכמה. זאת ועוד: בטופס התביעה – הודעה על התאונה לחברת הביטוח, מיום 28/2/188 - חתום משה ובו צויין כי המבוטח הוא משה, אם כי נכתב שמי שנהג ברכב הוא המערער.

8.שומרה הגישה הודעת צד ג' נגד אילן, כיוון שהוא היה, לעמדתה, האחראי הבלעדי למשא ומתן עם המבוטח בטרם נכרת חוזה הביטוח ולקביעת חוזה הביטוח. בטעותו, גרם להפרת יחסי השליחות ביניהם.