ע"א 9369-07-09 מדינת ישראל נ' ע' בע"מ,עת"א 15812-06-14 י' ע' נ' שב"ס

העותר מרצה 5 שנות מאסר בגין עבירות מין שביצע יחד עם אישתו דאז בבנו הקטין, נושא תפ"ח 1162/05 (בימ"ש מחוזי תל-אביב) והוא מבקש לצאת לחופשות.

המשיב מתנגד להוצאת העותר לחופשות וסומך התנגדותו על חוות דעת מב"ן לפיה מסוכנותו המינית היא מסוכנות בינונית, על חוות דעת וג"ע שאינה ממליצה על הוצאת העותר לחופשות, על עמדת גורמי הטיפול לפיה העותר לא התמיד בקורסי העשרה שונים אליהם שולב במרכז החינוך, הועבר בין מקומות עבודה שונים, ושלל צורך טיפולי בעבירות המין ולכן לא שולב בטיפול כזה.

ב"כ העותר טוענת כי אין מקום לקבל את חוות דעת מב"ן מאחר ומלכתחילה נערכה לצורך בקשת העותר לשחרור על תנאי והועתקה למרות שיש הבדל בין יציאה לחופשות לשחרור על תנאי בכל הקשור להערכת מסוכנותו של העותר.

באשר לחוות דעת וג"ע, טוענת ב"כ העותר, כי מדובר באימוץ של חוות דעת מב"ן ואין בה כדי לגרום באופן עצמאי לדחיית בקשת העותר לחופשות.

ב"כ העותר טוענת, ועל כך אין מחלוקת, כי אישתו דאז של העותר, שוחררה על תנאי מהמאסר ויש בכך כדי להשפיע על בקשת העותר לצאת לחופשות.

נאמר מיד כי עיון בהחלטת ועדת השחרורים לשחרר את אשת העותר דאז ממאסר מבוססת על היותה חולה בסכיזופרניה פרנואידית שנמצאת ברמיסיה ועל פי ההצעה היא תשוחרר להוסטל ותועמד בפיקוח לפי חוק הגנה על הציבור מפני עבירות מין.

יש בכך כדי להבדיל את עניינה של אשת העותר דאז מעניינו של העותר, גם כאשר מדובר ביציאה לחופשות אליהן לא יצאה גם אישתו דאז של העותר במהלך מאסרה.

עיון בחוות דעת מב"ן שהוצגה בפני מעלה כי מלכתחילה היא התייחסה לצורך הערכת מסוכנות העותר לקראת הדיון בוועדת השחרורים, אך בסיפא חוות הדעת כותב מב"ן כי מאחר והבדיקה היתה ארוכה ומעמיקה היא מספיקה כדי לתת תשובה לעתירה הנוכחית בעניין יציאת העותר לחופשות.

מחוות דעת מב"ן עולה כי העותר הוא אדם הגנתי, מציג חזות של אדם הגיוני אך בפועל התרשמו בודקי מב"ן כי הוא לא אמין ומניפולטיבי ולא ער לגורמי הסיכון הנשקפים ממנו, ללא מודעות והבנה למלוא המניעים שהובילו אותו לבצע את העבירות ומשכך עלתה מסוכנותו המינית מנמוכה בינונית למסוכנות בינונית, דבר, ובצדק, שמונע את יציאתו לחופשות.

חוות דעת מב"ן נתמכת באמור בחלק הגלוי של חוות דעת וג"ע שהוצגה בפני לפיה העותר לא לוקח אחריות על מעשיו, מטיל דופי ואחריות על אישתו דאז, ואינו רואה כל פעם בהתנהגותו.

וג"ע התרשמה שהעותר מרוכז בצרכיו בלבד ואינו סבור שהוא זקוק לטיפול ומשכך אינו ראוי ליציאה לחופשות.

שתי חוות הדעת הנ"ל נתמכות בעמדת גורמי הטיפול כפי שהובאה לעיל ויש בצירוף שלוש חוות הדעת כדי להצדיק את סירובו של המשיב להוציא את העותר לחופשות.

אני דוחה את העתירה.

ניתנה והודעה היום, ד' תמוז תשע"ד, 2 יולי 2014, במעמד ב"כ הצדדים והעותר.