ע"א 9128/11 ד"ר מוניר טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ

1.             לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ש' מנהיים), ב-תא"ק 6133-08-07, שניתן בתאריך 11.10.2011, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין (הערעור הוגש בתאריך 11.12.2011; דיון ראשון בו התקיים בתאריך 1.7.2013, ושמיעת הערעור לגופו הועדה, לעת הזו, לתאריך 26.3.2014).

           אביא להלן, בתמציתיות, את הנתונים הדרושים להכרעה בבקשה.

הרקע להגשת הבקשה וטענות המבקשים בגדרה

2.             בשנים 1989-1988 קיבלו המבקש 1 (להלן: המבקש) ואחיו המנוח ז"ל (אשר יתר המבקשים, יורשיו, באים כאן בנעליו - ראו: החלטת הרשמת ל' בנמלך מתאריך 7.11.2013; (להלן: האחים טנוס)) מבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: הבנק), הלוואות בסכום של כ-1.7 מיליון ש"ח, בערכי קרן. סכום זה, כולל הפרשי הצמדה וריביות (לרבות ריבית פיגורים), עומד נכון להיות על סך של כ-19 מיליון ש"ח. להבטחת פירעון ההלוואות, שיעבדו האחים טנוס, בין היתר, לטובת הבנק, מקרקעין שבבעלותם, שעליהם הוקמו אולם חתונות ומסעדה (להלן: הנכס).

3.             האחים טנוס לא עמדו בהתחייבויותיהם להחזר התשלומים השוטפים, מכוח הסכמי ההלוואה, ולפיכך העמיד הבנק את החוב לפירעון מיידי ובהמשך מונה כונס נכסים על הנכס. בשנת 1990 רכשה המשיבה 1 (להלן:המשיבה, או חברת בולוס) מהבנק את כל זכויותיו מכוח הביטחונות שקיבל להבטחת התחייבויותיהם של האחים טנוס, והעביר את הבעלות באותם ביטחונות (לרבות הבעלות על המשכנתה שרבצה על הנכס) - לחברת בולוס, כנגד סילוק מלוא חובם של האחים טנוס לבנק (להלן: הסכם ההמחאה ו-המשכנתה, או הבטוחה, בהתאמה). בעקבות כך, נרשמה המשכנתה על שמה של המשיבה.

4.             האחים טנוס לא פרעו את החוב לחברת בולוס - ובעקבות כך פתחה האחרונה, בשנת 1992, בהליכים כנגד האחים טנוס, למימוש המשכנתה. הליכים אלה הולידו התדיינויות בערכאות שונות, לרבות בית משפט זה.

5.             במקביל להליכי מימוש המשכנתה, הגישה חברת בולוס לבית המשפט תביעה כספית על-סך 3 של מיליון ש"ח כנגד האחים טנוס וכנגד המשיבה 2 - וזאת בגין ההפרש בין סכום החוב המגיע לה, לטענתה, מכוח הסכם ההמחאה, לבין ערכה של הבטוחה, שכן ברבות השנים ירד ערך המקרקעין, ואילו סכום ההלוואה, שלא נפרעה - תפח. 

6.             בתאריך 11.10.2011, בתום כ-10 שנות התדיינות משפטית, קיבל בית המשפט קמא הנכבד את התביעה הכספית שהגישה חברת בולוס נגד האחים טנוס, במלואה, (תביעתה של חברת בולוס נגד המשיבה 2 - נדחתה), וחייב את האחים טנוס לשלם לחברת בולוס (אשר נקלעה, בינתיים, לפירוק - כפי שיובהר בפיסקה 8 שלהלן) את סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשתה. כן השית בית המשפט קמא הנכבד על האחים טנוס את הוצאות המשפט, לצד שכר-טרחת עו"ד בסך של 450,000 ש"ח. סכום פסק הדין עומד, איפוא, נכון להיום על סך של כ-7 מיליון ש"ח.

           כנגד פסק דין זה הוגש הערעור שבכותרת, והוא מושא הבקשה לעיכוב ביצוע שלפני.

7.             כאן המקום לציין כי על יסוד פסק דינו של בית המשפט קמא הנכבד, מושא הערעור דנן, הוגשה על ידי המפרק של חברת בולוס (להלן: המפרק) התראת פשיטת רגל כנגד המבקש, אשר מקום מושבו הוא באיטליה. לאחר שההתראה לא נענתה ומשנדחתה התנגדותו של המבקש לה (בתאריך 3.12.2012) - הגיש המפרק, בתאריך 11.1.2013, בקשה למתן צו כינוס נכסים נגד המבקש (תיק פש"ר 26025-01-13). בתאריך 11.4.2013 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה (בהיעדר התנגדות מטעם המבקש), והמפרק מונה לשמש כמנהל מיוחד על נכסיו של המבקש. דיון בבקשה למתן צו פשיטת רגל נגד המבקש קבוע, לעת הזו, לתאריך 27.2.2014 (כחודש ימים עובר למועד שנקבע לשמיעת הערעור בתיק זה).

מכירת המשכנתה למבקש - וההחלטה בדבר העמדתה למכירה חוזרת

8.             כפי שציינתי לעיל, ביני לביני, בעוד שההליכים המשפטיים כנגד האחים טנוס תלויים ועומדים - נקלעה חברת בולוס למצב של חדלות פירעון. בשנת 2008 הוצא נגדה צו פירוק ועו"ד שרגיל מונה למפרק החברה. המפרק הציע למכירה את הבטוחות שהבעלות בהן הועברה לחברה על-ידי הבנק בהסכם ההמחאה. המבקש הגיש הצעה לרכישת המשכנתה, הפקיד עירבון, השתתף בהתמחרות - וזכה בה. בתאריך 7.9.2010 אושרה, על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד"ר ע' זרנקין), מכירתה של המשכנתה למבקש, תמורת סך של 1,775,000 ש"ח, בתוספת מע"מ. בקשתה של חברת בולוס לביטול מכירה זו מטעמים שונים - נדחתה. דא עקא, שבעקבות הליכים משפטיים שנגעו לדרך הגישה לנכס, הורה בית המשפט המחוזי הנכבד, בהסכמת הצדדים, על עיכוב ביצוע המכירה למבקש, עד לסיום ההתדיינות המשפטית בעניין זה - כך שהתמורה לא שולמה ומכירת המשכנתה למבקש טרם הושלמה.

9.             משהתעכב ביצוע המכר מעבר לצפוי, פנה מפרק החברה לבית המשפט המחוזי הנכבד בבקשה לאפשר לו לקיים התמחרות חוזרת ביחס למכר המשכנתה (להלן: הבקשה להעמיד את המשכנתה למכירה חוזרת), וזאת בין היתר מאחר שבינתיים התקבלה מצד ג' הצעה גבוהה יותר מההצעה שהוצעה בשעתו על-ידי המבקש (ההצעה החדשה עמדה על סך של 1,825,000 ש"ח). לבקשה האמורה צורפה גם חוות דעת שמאית שלפיה שווי המקרקעין, ללא זכות מעבר, עומד נכון למועד עריכת חוות הדעת על סך של 3,475,000 ש"ח ואילו שוויה עם זכות מעבר עומד על סך של 6,750,000 ש"ח (למותר לציין כי שמאויות אלה עולות בצורה ניכרת ביותר על שווי הצעתו של המבקש).

10.          בתאריך 15.12.2013 נעתר בית המשפט המחוזי הנכבד בחיפה (כב' השופט ד"ר ע' זרנקין), לבקשתו הנ"ל של מפרק חברת בולוס, והורה על ביצוע מכירה חוזרת של המשכנתה (להלן: ההחלטה להעמיד את המשכנתה למכירה חוזרת). החלטה זו נומקה בכך שבמצב שנוצר - יש לנסות למקסם את תמורת מכירת המשכנתה לטובת הנושים של חברת בולוס. טעם נוסף לקבלת הבקשה ראה בית המשפט קמא הנכבד בכך שהמבקש מצוי בהליכי פשיטת רגל (שננקטו נגדו, כאמור, בעקבות ועל-יסוד פסק הדין מושא הערעור בתיק זה), שבעקבותיהם אף הוצא נגדו, כאמור, צו כינוס.

11.          כנגד החלטתו הנ"ל של בית המשפט המחוזי הנכבד בחיפה, להעמיד את המשכנתה למכירה חוזרת - הגישו המבקשים, בד בבד עם הגשת הבקשה שלפני, גם בקשת רשות ערעור ולצידה בקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה האמורה (ראו: רע"א 80/14). בקשות אלה נדחו, בינתיים, בהחלטתו של חברי, השופט נ' הנדל, מתאריך 21.1.2014.

דיון והכרעה

12.          לאחר עיון בבקשה וכן בתגובתם של המשיבים לה, אשר הוגשה על פי החלטתי מתאריך 5.1.2014, ובחומר שצורף אליהן - הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. אבהיר בקצרה את טעמי להחלטתי זו מיד בסמוך.

13.          כידוע, הכלל הוא כי בעל דין שזכה בדינו זכאי לממש את פירות זכייתו מיד עם הינתן ההחלטה המזכה, והגשת ערעור עליה - איננה מעכבת את ביצועה (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:התקנות)). כך ככלל, וכך בפרט כשעסקינן בפסק דין המטיל חיוב כספי גרידא. במקרה זה הנטייה היא בד"כ שלא להיעתר לבקשה, וביצועו של פסק הדין הכספי - יעוכב רק במקרים חריגים ונדירים שבהם יעלה בידי המבקש להוכיח כי הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו מהמשיב, אם ערעורו יתקבל, או כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך (ראו למשל לאחרונה: החלטת חברתי, השופטת ע' ארבל, ב-ע"א 6811/13 בשן בר-אילן שרותי ניהול בע"מ נ' מרכז הירידים והקונגרסים בישראל בע"מ (19.12.2013)). ככל שעיכוב הביצוע של פסק הדין כרוך אף במימוש בטוחה שבידי הזוכה - על המבקש להוכיח גם כי אין בעיכוב המימוש של הבטוחה משום פגיעה של ממש בזוכה (ראו: החלטתי ב-ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות (7.1.2009) והאסמכתאות הנזכרות שם).

14.          המבקשים לא הצביעו על כל טעם המצדיק חריגה מן הכלל החל בעניין עיכוב ביצועו של פסק דין המורה על חיוב כספי. הגם שהמשיבה היא חברה בפירוק - לא נטען כלל, וממילא לא הוכח על ידי המבקשים (אשר לא תמכו את בקשתם בתצהיר לאימות העובדות הנטענות בה), כי ככל שערעורם יתקבל, הם לא יוכלו להיפרע מן המשיבה ולקבל בחזרה את הכספים שישלמו לה מכוח פסק הדין, אשר ניתן, כאמור, לפני למעלה משנתיים, ומאז לא קוים, למרות שלא התבקש (וממילא גם לא ניתן) עיכוב ביצוע לגביו.