ע"א 8902-11-16 אזולאי ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בעמ

1.הכלל הוא, שלא לעכב ביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי (ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה, פ"ד נח(2) 301, 303).

הזוכה בעניננו הוא בנק, שאין לגביו חשש שלא יוכל להשיב את הכספים שישולמו, אם המערערים יזכו בערעור.

2.עיון בנימוקי הערעור מעלה כי רובם הם נימוקים התוקפים ממצאים עובדתיים של בית המשפט קמא, שערכאת הערעור ממעטת להתערב בהם, כידוע.

מכל מקום, בשלב זה לא ניתן לקבוע כי סיכויי הערעור הם כה טובים עד שניתן לסטות בגללם מהכלל, לפיו אין מעכבים פסק דין המטיל חיוב כספי, כאמור.

3.באשר לטענת המערערים, כי החוב הפסוק כבר מובטח במשכנתא הרשומה על שם הנתבע 2 בתביעה שנדונה בבית המשפט קמא (אריה בוחניק) ובעיקול הרשום על זכויות המקרקעין השייכות למערערת 3 (הנתבעת 5), הרי שבוחניק אינו נמנה בין המערערים בערעור זה ואין לדעת מה יטען כשהמשיב יבקש לממש את המשכנתא, ואילו המערערת 3 היא רק אחת מהמערערים, וזכותו של המשיב לנסות לגבות את חובו מכל המערערים בדרך הנראית לו לנכון (ובלבד, כמובן, שלא יגבה יותר מהסכום שנפסק לטובתו), כך שאין באלה כדי למנוע את זכותו של המשיב לממש את זכייתו כלפי כל המערערים דנן.

4.נותרה טענתו של המערער 1 (אזולאי), הקשורה למצבם הרפואי שלו ושל אחד מילדיו, המחייבים לדבריו הוצאות כספיות גדולות.

עם כל ההתחשבות, אין די גם בטענה זו כדי למנוע את מימוש פסק הדין.

יש להניח שהמערער ובנו נעזרים קודם כל בביטוח הבריאות הממלכתי על פי חוק, ומכל מקום לא הוכח ולא הובאה כל ראיה, שנדרשים שירותים רפואיים מעבר לאלה הניתנים על ידי קופת חולים לפי החוק.

כמו כן, המערער לא צירף אסמכתאות בדבר יכולתו הכלכלית.

למרות זאת, ומתוך התחשבות מסוימת במערער 1 ובמשפחתו, ולאור גובה הסכום שנפסק (למעלה ממיליון ₪), אני מורה כי עד למתן פסק הדין בערעור, לא ניתן יהיה לגבות מהמערער 1 בלבד יותר ממחצית הסכום הכולל שנפסק (כולל שכ"ט עו"ד והוצאות משפט).

להסרת ספק, כל סכום שייגבה מהחייבים הנוספים לא יובא בחשבון לצורך חישוב המחצית שניתן לגבות מהמערער 1.