ע"א 8862-11-15 ברוור ואח' נ' ליבוביץ בע"מ

  רקע

1.המערערים היו בעת הרלוונטית זכיינים של חברת הטכסטיל "דלתא". המשיבה הינה בעלת "קניון העמקים" בעפולה. בשנת 2004 שכרו המערערים מן המשיבה חנות בקניון, לממכר דברי הנעלה והלבשה. התקשרות זו נעשתה בחוזה כתוב. בשנת 2005, ובטרם נסתיימה תקופת השכירות, חתמו בעלי הדין על הסכם שכירות שני, לפיו העתיקו המערערים את חנותם למקום אחר בתוך הקניון. ביום 1.1.2008 הועתק מקום החנות בשנית, בתוך הקניון.

2. בתחילת שנת 2010 הגישו המערערים תביעה לבית משפט השלום בנצרת, בה טענו כי המשיבה ביקשה לשנות, באופן חד צדדי, את תנאי השכירות, ומשסירבו לה המערערים, היא ניתקה את חיבור החשמל לחנות. מכאן תביעתם, בה עתרו לאכוף את הסכם השכירות, ולחילופין להורות על ביטול חוזה השכירות בשל הפרתו על ידי המשיבה, וחיובה בפיצוים על נזקי ההפרה.

עם הגשת כתב התביעה ביקשו המערערים ליתן צו זמני, שיורה למשיבה לחברם לרשת החשמל. בדיון שנתקיים במעמד הצדדים הסכים ב"כ המשיבה למתן צו זמני כאמור. חנותם של המערערים שבה, אפוא, וחוברה לרשת החשמל.

כשנה אחר הגשת התביעה עזבו המערערים את החנות שבקניון.

3.להשלמת התמונה אציין, כי לאחר שניתן פסק הדין של בית המשפט קמא (שדחה את תביעת המערערים) הגישה המשיבה תביעה לבית משפט השלום בנצרת, ובה ביקשה לחייב את המערערים בתשלום כספים בכל הקשור להתקשרות בין בעלי הדין.

טענות הצדדים ביתר פירוט

4.כמתואר מעלה, בשנת 2004 שכרו המערערים מן המשיבה חנות בקניון, ובשנת 2005 הועתק מקומה לחנות אחרת בקניון. שתי ההתקשרויות נעשו לפי חוזה בכתב, ועליהם ועל הסובב אותם אין חולק. המחלוקת נסבה על שהתרחש אחר כך, בדין ודברים שנתקיים בין בעלי הדין ונציגי דלתא, ושנסתיים בהעתקת החנות למקום שלישי החל מינואר 2008.

5.לטענת המערערים, כפי שבאה לידי ביטוי בתביעתם, במהלך שנת 2007 החלו נציגי המשיבה פונים אליהם בהצעה לפנות את חנותם, ולהעתיקה למקום צדדי בקניון. הם סרבו, אלא שהלחצים מצד המשיבה הלכו וגברו, כיוון שהיא ביקשה להשכיר את החנות לרשת "פוקס". סופו של דבר נכנעו המערערים ללחציה של המשיבה, והסכימו למעבר לחנות אחרת בקניון, מתוך הבנה כי כניסתה של רשת פוקס תיטיב גם עמם, ומשום פיתויים והבטחות שונים שניתנו להם מצד המשיבה. אחר כך נתקיימה פגישה בין נציגי המערערים, המשיבה ודלתא, ובה התנה נציג המערערים את הסכמתם לעזיבת החנות בתשלום דמי פינוי בסך 300,000 ₪, או בשינוי דמי השכירות בחנות במקומה המועתק, כך שעד למחזור של 100,000 ₪ יהיו המערערים מופטרים מתשלום דמי שכירות, וממחזור שמעל לסכום זה הם ישלמו דמי שכירות בשיעור שיוסכם עליו. לטענת המערערים, נציג המשיבה נתן את הסכמתו לחלופה השניה שהציע נציג המערערים.

6.ועוד מתואר בכתב התביעה, כי לאחר שהושגה הסכמה זו עברו המערערים לחנות אחרת בקניון (השלישית במספר), אלא שאז הם נוכחו לדעת, כי המשיבה אינה מקיימת אחר חלקה בהסכם:- חרף הבטחתה לא שכרה "פוקס" את החנות אותה הם פינו, ולא נפתחה חנות של רשת "צומת ספרים" בסמוך לחנות אליה הם עברו, כפי שהובטח להם. כתוצאה מכך פחת מחזור המכירות שלהם. נוסף על כך החלה המשיבה מתנכלת להם, בכך שאסרה עליהם להציב מעמדים מחוץ לשטח החנות, סירבה לתקן דלת שהתקלקלה, ועוד כיו"ב. ועל כל אלה, כך המערערים בתביעתם, פנתה אליהם המשיבה בדרישה להגדיל את דמי השכירות, ומשסירבו לדרישתה, ניתקה המשיבה את חיבורה של החנות לרשת החשמל, ומכאן באה תביעתם (ובקשתם ליתן צו לחיבור לחשמל) כמתואר מעלה.

7.על רקע תיאור עובדתי זה שנפרש בכתב התביעה טענו המערערים, כי בינם לבין המשיבה נכרת הסכם שכירות, לפי החלופה שתוארה מעלה, קרי עד למחזור של 100,000 ₪ הם יופטרו מדמי שכירות, ומעל מחזור זה ישלמו דמי שכירות בשיעור של 10% מן המחזור. הם טענו כי המשיבה מפרה הסכם זה בדרישתה לשנות את תנאי השכירות, וביקשו את בית המשפט לאכוף עליה את קיומו. נוסף על כך הם טענו, כי המשיבה עוולה כלפיהם ברשלנות ובתרמית, בכך שגרמה להם להעתיק את חנותם למקום אחר בקניון, על ידי הצגת מצג שווא כאילו רשת פוקס עתידה להיכנס לחנות במקומם, ותחת זאת השכירה את החנות למתחרה שלהם; נוסף על כך היא ניתקה את החנות מרשת החשמל, וגם בכך היא עיוולה כלפיהם.

לבד מאכיפת ההסכם ביקשו המערערים סעד כספי, כשהם טוענים כי נאלצו להוציא כספים בעת המעבר לחנות האחרת. עיקר דרישתם לפיצויים מתמקדת בטענה, לפיה הם ויתרו על זכות שכירות ארוכת שנים, ועל ויתור זה הם זכאים לפיצויים בסך של כשמונה מאות אלף ₪ (אותו הם מכנים "דמי פינוי"). לחילופין הם ביקשו לפצותם בסך של 300,000 ₪, שיסייעו בידיהם לפתוח חנות במקום אחר מחוץ לקניון. לכך הם מוסיפים דרישה להשבת השקעות בסך של 100,000 ₪ שהשקיעו בחנות.

8.בכתב הגנתה פרשה המשיבה תמונת מצב שונה בתכלית מזו שציירו המערערים בכל אשר התרחש בקשר עם המעבר לחנות השלישית. המשיבה טענה, כי בשנת 2007 היא הציעה למערערים להעתיק את חנותם למקום אחר, והסכימה לשאת בעלויות ההעברה, אותן העריכה "דלתא" (שהמערערים הם זכייניה) ב-150,000 ₪, והמערערים הסכימו לכך. אחרי שכך הוסכם, הועתקה חנותם של המערערים למקום אחר בקניון, לאחר שהמשיבה הכשירה את החנות לפי צרכיהם, הכשרה שעלתה לה אף יותר מכפי שהעריכה דלתה (העלות בפועל הגיעה ל-224,000 ₪). המשיבה התכחשה לכך שהבטיחה למערערים, כי לחנותם תיכנס רשת פוקס, אם כי אישרה, כי נתקיים משא ומתן עם רשת פוקס להשכרת החנות, משא ומתן שלא עלה יפה. היא גם התכחשה לכך שהתחייבה כי "צומת ספרים" תפתח חנות בסמוך לחנותם.