ע"א 8785/15

1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופט ד' גדעוני), מיום 8.12.2015 בת"א 3299-02-12, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים.

2. המשיב הגיש תביעה לפינוי המערערים ממקרקעין ולחיובם בתשלום דמי שימוש ראויים. המערערים הגישו תביעה שכנגד לחייב את המשיב לפצותם בגין נזקים שנגרמו להם בעקבות הליכי פינוי בעבר. התובענות נדונו תחילה לפני מותב אחר אשר הציע לבעלי הדין הצעה מסוימת. ביום 22.5.2014 הועברו התובענות לידי המותב הנוכחי, השופט ד' גדעוני. משהודיעו המערערים כי אינם מקבלים את ההצעה, הוחלט על הגשת ראיות. ביום 7.12.2014 התקיים קדם משפט, במהלכו השמיע בית המשפט (השופט ד' גדעוני), הערות ביחס לקשיים לכאוריים בטענות ההגנה שהעלו המערערים ביחס לזכויותיהם במקרקעין. על רקע קשיים אלה הציע בית המשפט כי המערערים יסכימו לפינוי המקרקעין, ומנגד, המשיב יוותר על תביעתו לדמי שימוש. המערערים הסכימו להצעה, תוך שמירת טענות מסוימות, אך המשיב סירב לה. לפיכך, נקבעו שתי ישיבות הוכחות. ביום 11.6.2015, ארבעה ימים לפני מועד ישיבת ההוכחות, הגישו באי-כוח המערערים הודעה על הפסקת ייצוג בעקבות מחלוקת בנושא שכר הטרחה. יום קודם למועד ישיבת ההוכחות ביקשו המערערים לדחות את המועד על מנת להשיג ייצוג. בית המשפט דחה את הבקשה והורה כי בעלי הדיון יתייצבו לדיון ביום 15.6.2015. במועד זה, קבע בית המשפט שני מועדים חדשים לישיבות הוכחות: ביום 14.12.2015 וביום 15.12.2015. נוכח ירידת הזמן לטמיון ובזבוז שני מועדי ישיבות הוכחות, חויבו המערערים בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,500 ש"ח.

3. ביום 26.11.2015 הגישו המערערים, באמצעות בא-כוחם החדש, בקשה לפסילת השופט ד' גדעוני. בין היתר, טענו המערערים כי עוד בשלבים מוקדמים של ההליך, התקבל אצלם הרושם כי בית המשפט מסרב לתת להם את יומם; כי הופעלו על ידי בית המשפט "לחצים כבדים", וכי בית המשפט הכריז כי "פסק הדין ידוע לו וכי הוא יכול לכתוב אותו בתוך חצי שעה" ואף הזהירם מפני השלכות חמורות אם יינתן פסק דין. נטען כי על רקע זה, החליטו באי-כוחם הקודמים להתפטר מן הייצוג. המשיב התנגד לבקשה. לתשובה שהגישו המערערים, צורפו תצהירים של מי שהיו באי-כוחם הקודמים, שבהם נטען כי נוצר הרושם ש"פסק הדין ידוע" ויביא לפינויי המערערים מהמקרקעין, וכי בית המשפט הזהיר את המערערים מפני ההשלכות וההוצאות אם יינתן פסק דין.

4. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט דחה את טענות המערערים הנוגעות לדבריו במהלך שני הדיונים שהתקיימו לפניו. כן קבע בית המשפט כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר. זאת, שכן עיקר טענות המערערים נסבות על דיון שהתקיים לפני כשנה, ומאז הדיון הנוסף – כמחצית השנה. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי יש קושי לזכור במדויק את כל הפרטים. ואולם, הדברים שאמר בדיונים נסמכו על התרשמותו מהתשתית הראייתית שעמדה לפניו אותה עת. בית המשפט הוסיף כי למיטב זכרונו ציין כי מדובר בהתרשמות לכאורית שאינה סופית ואינה מחייבת. בית המשפט הוסיף וקבע כי לא הופעל לחץ כלשהו על המערערים או על באי-כוחם לקבל את ההצעה. צוין כי המערערים לא חזרו בהם מהסכמתם להצעה שהציע. אשר לדיון השני מיום 15.6.2015, קבע בית המשפט כי למיטב זכרונו נסבה הישיבה על התנהלות המערערים ולא נערך דיון בטענות הצדדים גופן או בהצעה שהוצעה. משכך, דחה בית המשפט את הטענות בדבר הפעלת לחץ כלשהו על המערערים ואת הטענות בנוגע לדברים שנאמרו בדיון. בית המשפט העיר כי טענות המערערים אינן נתמכות בפרוטוקולים של הדיונים וכי לא נתבקש תיקונם. בית המשפט הוסיף כי הטענה שלפיה באי-כוח המערערים הקודמים התפטרו בשל ההתבטאויות הנטענות, אינה עולה בקנה אחד עם ההודעה שמסרו בדבר הפסקת הייצוג ואף לא עם דברי המערער בדיון שהתקיים לאחר מסירת ההודעה. נקבע, כי הטענה אף לא נתמכת בתצהירים שהוגשו. לאור האמור קבע בית המשפט כי לא קם חשש כלשהו למשוא פנים ולא קמה עילת פסלות. נקבע כי לכל היותר, מדובר בחשש סובייקטיבי גרידא אשר אינו מקים עילת פסלות.

           בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

5. המערערים מדגישים כי אין בערעור כדי להתריס על איכות עבודתו של בית המשפט וכי הערעור מוגש "בחיל ורעדה". לטענת המערערים, עם העברת התביעות לידי השופט ד' גדעוני, התקבל אצלם הרושם, גם לאור התבטאויותיו, כי בית המשפט מסרב ליתן להם את יומם בבית המשפט, וכי אין לו סבלנות לעניינם. יתרה מכך, לדברי המערערים, בדיון מיום 15.6.2015, חשו כאילו השופט אוחז בתפקיד של עורך-דין, במעין חיזוק נוסף לבא-כוח המשיב. לדברי המערערים, באי-כוחם הקודמים תיארו את  הלחץ שהפעיל עליהם השופט כדי לסיים את התביעות בפשרה. המערערים שבים וטוענים כי השופט הכריז בדיון כי פסק הדין ידוע לו וכי הוא יכול לכתוב אותו תוך חצי שעה, ואף הזהיר אותם מפני השלכות חמורות אם ייכתב פסק דין בעניינם לרבות נשיאה בהוצאות. לדברי המערערים, אין להתפלא כי באי-כוחם הקודמים לא פירטו את הסיבה האמיתית בעטיה השתחררו מייצוג. המערערים טוענים עוד כי התנהלות בית המשפט מצביעה על חשש ממשי למשוא פנים – כך, למשל, דחיית בקשתם לדחות את מועד הדיון מיום 15.6.2015, העובדה שהאיץ במערערים לסיים את חקירותיהם והזמן הקצר שנתן להגשת הסיכומים. המערערים טוענים כי הם ראויים להליך הוגן ללא חשש ממראית עין. לדבריהם, אכן בקשת הפסלות הוגשה רק לאחרונה. זאת, בעקבות קבלת ייצוגם על ידי בא-כוחם החדש.

6. דין הערעור להידחות. ראשית, קיים שיהוי ניכר מאוד בהעלאת בקשת הפסלות: כאמור, בבקשה הועלו טענות פסלות בעיקר בעקבות דיון שהתקיים בפני השופט ד' גדעוני ביום 7.12.2014(!); גם מאז הדיון הנוסף שערך בית המשפט ביום 15.6.2015, חלפה כמחצית השנה. די היה בכך כדי לדחות את בקשת הפסלות ובוודאי שדי בכך כדי לדחות את הערעור דנן (השוו לע"א 7052/15 וראיין נ' כהן (8.12.2015), במסגרתו הוגשה בקשת הפסלות כשלושה חודשים לאחר מועד היווצרות העילה ונמצא טעם בטענה כי הבקשה הוגשה בשיהוי). חילופי עורכי דין אינם מאריכים את המועד להגשת בקשת פסלות.

7. אף לגופו של עניין דין הערעור להידחות. טענות המערערים אינן מקימות עילה לפסילת בית המשפט מלדון בעניינם: העובדה שבית המשפט הציע הצעת פשרה לסיום הסכסוך אין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות. סמכותו הטבועה של בית המשפט היא לנהל את הדיון ולהציע הצעות, לרבות הצעות פשרה לסיום המחלוקת שלפניו, מתוך רצון לחסוך במשאבים של בעלי הדין ובזמנו של בית המשפט (השוו: ע"א 7561/15 קבל נ' אבטן (8.12.2015)). ניסיון של בית המשפט להביא את בעלי הדין לידי הסכמה שתסיים את ההליך אינו מצביע על גיבוש דעתו המוגמרת באותו עניין (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 180-178 (2006)).

8. אין בחוסר שביעות הרצון מהתנהלות בית המשפט, מאמירותיו במהלך הדיון ומהחלטותיו כדי להקים עילת פסלות. אין ללמוד מתוכן ההחלטות, מהאמירות ומהתנהלות בית המשפט שאינן לרוחם של המערערים על כך שהן נובעות, בהכרח, ממשוא פנים, ובדרך זו להעמיד את תוכן ההחלטות לערעור עקיף (השוו: ע"א 6257/15 פלונית נ' פלונית (18.10.2015)). בהקשר זה אעיר כי גם אם אקבל את טענת המערערים שלפיה חלק מאמירותיו של השופט במהלך הדיונים לא היו מוצלחות – ואיני מכריעה בכך – הרי שאין בהן כדי להקים עילת פסלות. הלכה פסוקה היא כי, בדרך כלל, אין לראות בהתבטאות בית המשפט בנסיבות דוגמת אלו שבמקרה דנן, משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע וכי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו (השוו: ע"א 4815/15 פלונית נ' פלוני (23.7.2015)). האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט וכי בניהול המשפט ממלא בית המשפט את תפקידו ופועל לפי הבנתו ומצפונו מתוך מטרה להגיע לתוצאה צודקת וראויה (ע"א 6226/15 פלוני נ' פלוני (18.10.2015)). כך נעשה גם במקרה דנן.