פס"ד בעניין ערעורו של יגאל סרנה על פסה"ד של השלום ת"א

"לא תעשו עול במשפט לא תישא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תישפט עמיתך" (ויקרא י"ט, ט"ו).

מבוא:

1.לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט עזריה אלקלעי) מיום 11.6.17 בת"א 56211-03-16 ולפיו התקבלה בחלקה תביעת לשון הרע שהוגשה על ידי ראש ממשלת ישראל ורעייתו נגד הנתבע (להלן גם: "המערער"). הנתבע חויב לשלם לראש הממשלה (להלן גם: "המשיב"). פיצוי בסך 60,000 ₪, ולרעיית ראש הממשלה (להלן גם: "המשיבה") פיצוי בסך 40,000 ₪. כמו כן חויב לשלם את סכום האגרה ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

2.לא בכדי פתחתי בציטוט מתוך ספר ויקרא ולפיו מצווים השופטים לשפוט באופן שוויוני את ה"דל" ואת ה"גדול".

מקורה של האזהרה, שלא להטות דין לטובת בעל הדין ה"דל", הוא בכך שהנטיה הטבעית היא לרחם דווקא על העני או החלש. תוך יציאה מנקודת מוצא, ולפיה אי היעתרות לדרישת ה"גדול" לא תשפיע על עליו באופן משמעותי בעוד חיוב בעל הדין "החלש" לשלם כספים לבעל הדין "החזק", עלול למוטטו.

הפסוק בו פתחתי מתוך ספר ויקרא מחדד הוראות קודמות שניתנו לשופטים וביניהן:

"ודל לא תהדר בריבו" (שמות כ"ג, ג').

"לא תטה משפט אבינך בריבו" (שמות כ"ג, ו').

דהיינו – דין אחד לכולם. ל"גדול" ול"דל". יש להקפיד על שוויון במשפט, למרות קיומם של פערי כוחות בעלי הדין, אלא אם כן; קיימת הוראת דין ספציפית שנועדה לבדל בין בעלי הדין (ראה למשל במשפט הישראלי :סעיף 6 לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א – 2000. האפשרויות לביטול עסקה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 וכן סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006).

פתחתי בדברים אלו, כיוון שמקריאת הודעת הערעור, עיקרי הטיעון מטעם המערער כמו גם הטיעונים בעל פה שהשמיעו בהרחבה יתרה באי כח המערער בעת הדיון בערעור, עולה כי המערער סבור, שיש לנקוט בעניינו בדרך שונה מזו הסלולה והמותווית בדין, בכל הנוגע לפרסום לשון הרע.