ועקנין נ' ניפון אירופה ישראל בע"מ

 לפנינו תביעה לתשלום זכויותיו הנטענות של התובע, אשר עבד שנים רבות בנתבעת כסוכן מכירות ובתפקידים נוספים. המחלוקות העיקריות בתיק הן בשאלות האם זכאי התובע לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות והאם נפלו פגמים בהליכי פיטוריו.

רקע עובדתי וההליך המשפטי

1. הנתבעת היא חברה העוסקת בייבוא, שיווק ומכירת מערכות סטריאו ומולטימדיה לכלי רכב.

    

2. התובע עבד בנתבעת מיום 1.10.03 ועד לפיטוריו ביום 31.5.21. בתחילת עבודתו עבד בתפקידים שונים בסיוע למנכ"ל הנתבעת דאז, מר ארז מצקין. לטענתו החל מיום העבודה הראשון הועסק במכירות ומשנת 2017 הפך לסוכן מכירות באופן מלא ועסק במכירת ציוד ללקוחותיה ברחבי הארץ. לטענת הנתבעת הפך התובע לסוכן מכירות בשנת 2017.

    

3. בתקופת העבודה כסוכן מכירות הורכב שכרו של התובע מרכיבים של שכר קבוע בסך 4,500 ₪ ומעמלות שנגזרו ממכירות. התובע קיבל תמורה של 4% מכל מכירה.

    

4. במהלך תקופת העבודה ביקש התובע, וקיבל, הלוואה אישית ממר מצקין בסך כ- 30,000 ₪.

    

5. בשנת 2021 נרכשה חלק מן החברה הנתבעת וכתוצאה מן הרכישה מונה מנכ"ל חדש, מר בני קופרמן. זמן קצר לאחר מכן הציעה הנתבעת לתובע לעבור לתפקיד אחר במערך השירות והלוגיסטיקה, לטענתה בשל נתוני מכירות נמוכים. הוצע לתובע שכר קבוע בסך 10,000 ₪ נטו בתפקיד זה, ולאחר מכן הסכימה הנתבעת להעלות את השכר המוצע לסך 11,000 ₪ נטו. התובע סירב להצעה.

    

6. במכתב מיום 12.4.21 זומן התובע לשיחת שימוע (נספח ד לתצהיר התובע). ישיבת השימוע נקבעה ליום 18.4.21. עילת הזימון הוגדרה במכתב כך:

   "עקב חוסר שביעות רצון מתמשך על תפקודך כסוכן מכירות, ובשל סירובך לבצע תפקיד אחר שהוצע לך בשירות ובמערך הלוגיסטיקה של החברה".

    

   לאחר ישיבת השימוע הודיעה הנתבעת לתובע במכתב מיום 20.4.21 כי הוחלט לפטרו וכי תקופת ההודעה המוקדמת תסתיים ביום 31.5.21.

    

7. לטענת התובע, הוא הועסק במסגרת שכללה שעות נוספות רבות, לרבות בימי שישי בשבוע. מיומו הראשון בנתבעת עסק במכירות. התובע טיפל בכמאה לקוחות באזור המרכז. גם בביתו טיפל התובע בענייני עבודה רבים טלפונית. הנתבעת לא דרשה מן התובע לדווח באופן מסודר על נוכחות.

   מנהל הנתבעת מר מצקין התעמר בתובע, העליב אותו ופגע בו, בין היתר לפני לקוחות ועובדים אחרים בנתבעת.

   התובע פוטר מעבודתו לאחר שימוע שנערך למראית עין, שלא כדין. התפקיד החלופי שהוצע לתובע הוא למעשה הורדה בדרגה ואינו תפקיד משמעותי.

   התובע זכאי לתשלום הזכויות והפיצויים הללו:

   1. תמורה בגין עבודה בשעות נוספות בסך 400,428 ₪.

   2. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין תוך הפרת חובת השימוע בשיעור 8 משכורות בסך 92,560 ₪.

   3. פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה בסך 10,000 ₪.

   4. פיצוי בגין הפקדות בחסר לפנסיה בסך 12,504 ₪.

   5. פיצוי בגין פגמים בתלושי השכר בסך 10,000 ₪.

   6. פיצוי בגין התעמרות ועוגמת נפש בסך 45,000 ₪.

       

      בתשובה לטענת הקיזוז של הנתבעת טוען התובע כי הטענה נזנחה ולא הוכחה במהלך ניהול ההליך ומנהל התבעת אף העיד כי התובע היה עובד טוב. התובע הוכיח כי עבד משרה מלאה ושעות נוספות רבות. לא צורפו חשבוניות להוכחת תשלום תמריצים ביתר ולא צורפו ראיות הקושרות את הלקוחות אותם הזכירה הנתבעת לתובע. משך השנים מעולם לא נדרש התובע להשיב תמריץ ששולם עקב השבת סחורה לנתבעת.

       

8. הנתבעת טוענת כי התובע החל עבודתו כעובד כללי וכעוזר מנכ"ל והחל מסוף שנת 2017 הפך, לבקשתו, לסוכן מכירות. הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות על העסקת התובע שכן העסקתו דרשה מידה מיוחדת של אמון אישי. הנתבעת היטיבה עם התובע, שייכה לו לקוחות גדולים ושילמה לו תמריצים על בסיס הזמנות ולא רק לפי גבייה בפועל. התובע עבד בממוצע משרה של 80%. לעתים רחוקות עבד לאחר השעה 17:00 ובימי שישי. הנתבעת הביאה ראיות רבות להוכחת שעות העבודה בעוד התובע לא הביא כל עד או ראיה לתמוך בגרסתו. בסיכומי התובע הוא טען לראשונה לפיצול מלאכותי של השכר. הטענה היא בגדר הרחבת חזית ויש לדחותה.

   העסקתו של התובע הסתיימה כדין לאור הליכי התייעלות של הנתבעת ולאחר שיחות לא פורמליות עם התובע. הנתבעת ניסתה להציע לתובע עבודה חלופית.

   הנתבעת הפקידה הפקדות לפנסיה לתובע ולפי השכר הממוצע במשק או לפי שכר העובד, הנמוך שבין השניים. התביעה בהקשר זה אינה מבוססת.

   התובע קיבל תלושי שכר ערוכים כדין המשקפים נכונה את נתוני עבודתו ושכרו.

   טענתו החמורה של התובע להתעמרות לא הוכחה.

   לאחר שהתובע סיים עבודתו התברר כי עבד לכל היותר 7.5 שעות ביום ושולם לו שכר ביתר בסך 52,590 ₪, כן שולמו לו תמריצי מכירות ביתר בסך 41,280 ₪. לנתבעת עומדת זכות קיזוז בשיעור סכומים אלה.

   התובע נהג עם הנתבעת בחוסר תום לב הגובר על זכויותיו הקוגנטיות, גם אם קיימת לו זכאות לסעד שתבע.

    

9. במסגרת שמיעת הראיות בתיק העיד התובע לתמיכה בתביעתו. מטעם הנתבעת העידו מר ארז מצקין, מנהל ובעלים, ומר בני קופרמן, מנהל הנתבעת משנת 2021. לאחר תום שמיעת הראיות התעכב סיום ההליך בשל שירות המילואים של בא כוח הנתבעת וניסיונות הצדדים להגיע להסכמות, שלא צלחו.

    

   דיון והכרעה

   תמורה בגין עבודה בשעות נוספות

10. המחלוקת הראשונה בין הצדדים עניינה היקף שעות העבודה של התובע וזכאותו לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות. לנתבעת טענה מקדמית בנושא, ולפיה לא חלות על העסקת התובע הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א- 1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה) שכן עבודתו דרשה מידה מיוחדת של אמון אישי ובהתאם לסעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה אין הוא חל על: "עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי".

     

11. בהתאם להלכה הפסוקה יש לפרש את החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה בצמצום. החריג המתייחס לעובדים שעבודתם דורשת מידה מיוחדת של אמון אישי הוחל על עובדים בכירים בעלי אחריות מיוחדת, חשיפה למידע רגיש, עצמאות בקבלת החלטות ושכר גבוה התואם את האמון הניתן בהם.

    ראו, בין היתר: ע"ע (ארצי) 51985-01-25מועדון כדורגל - מכבי נתניה (2016) בע"מ (חל"צ) - דניאל עמוס (7.1.26); ע"ע (ארצי) 570/06 עו"ד עמוס אגרון – עו"ד זיוה כץ (14.10.07).

     

12. בענייננו, טענה הנתבעת באופן כללי כי תפקידו של התובע כסוכן מכירות: "גילם בתוכו, מעצם טיבו וטבעו, מידה מיוחדת של אמון אישי" (סעיף 3 לסיכומי הנתבעת). בכך אין די. לא הוכחו נסיבות מיוחדות בעבודתו של התובע המצדיקות החרגתו מהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. מנהל הנתבעת מר קופרמן אף העיד כי היום סוכני המכירות בנתבעת, המועסקים בתפקיד אותו מילא התובע בעבר, מדווחים על שעות הנוכחות בעבודה (עמוד 39 שורות 9- 10)

     

13. לשם השלמת התמונה, לא נטען, אף לא הוכח כי לא ניתן היה לעקוב אחר שעות העבודה של התובע בשל תפקידו. בהקשר זה ראו הדברים שנפסקו ביחס לעובדים המועסקים מחוץ לחצרי המעסיק בע"ע (ארצי) 27280-06-16 ניסים לנקרי - אינופרו - פתרונות טכנולוגיים חדשניים בע"מ, (31.10.17), היפים לענייננו (ההדגשות, כאן ולהבא, אינן במקור):

    "המבחן לתחולתו של סעיף 30(א)(6) לחוק הוא בקיומה של אפשרות פיקוח (להבדיל מפיקוח בפועל) על מסגרת שעות העבודה והמנוחה בכללותה (להבדיל מפעולות העובד בגדרי יום העבודה). בהינתן דגשים אלה לפרשנות סעיף 30(א)(6) עולה כי סעיף זה יחול בעיקר באותם מקרים חריגים בהם אין כל אפשרות פיקוח על מסגרת שעות העבודה. ואולם, כאשר מסגרת העבודה ניתנת בעיקרה לפיקוח (כגון פגישות מחוץ לחצרי המעסיק שהן מתוכננות) - הרי שאין מקום להחלת החריג בסעיף 30(א)(6) לחוק. אמנם, אין לכחד כי מלאכת הפיקוח על עובד המצוי דרך קבע מחוץ לחצרי המעסיק מורכבת יותר ממלאכת הפיקוח על עובד בחצרי המעסיק. אולם - וזה העיקר - הנטל לשכנע כי זו בלתי אפשרית, באופן המצדיק החרגת העובד מתחולת החוק, יורם במקרים חריגים ומצומצמים. זאת, בשים לב לקיומם של כלים ניהוליים והשתכללותם של אמצעים טכנולוגיים (ובלבד שפגיעתם בפרטיות העובד אינה עולה על הנדרש). מכל מקום, בחירה ניהולית של מעסיק ליתן לעובד דרגת חופש גבוהה בניהול זמן עבודתו אינה מצדיקה, כשלעצמה, החרגתו מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה".

     

14. סיכומו של דבר, על העסקתו של התובע חלות הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

     

15. כאמור, הנתבעת לא ניהלה מעקב אחר שעות העבודה של התובע. אף לא הוצגה הודעה על תנאי עבודה. התובע העיד לפנינו כי החל לעבוד בשעה 8:00 בבוקר, ולכל המאוחר בשעה 8:30, וכי גם כבר בשעת הנסיעה לעבודה החל בשיחות עם הלקוחות (עמוד 20 שורה 9; עמוד 21 שורה 12). כן העיד כי יום העבודה הסתיים בשעות 16:00 – 18:00, "יותר לכיוון 18:00" כלשונו (עמוד 21 שורות 38- 39). עדותו של התובע הייתה מהימנה, וחוסר הדיוק בשעות הנוכחות, גם בהשוואה לתצהיר ולתביעה, אינו גורע מכך. התובע שימש כסוכן מכירות אשר נסע במהלך יום העבודה בין לקוחות הנתבעת וברי כי לא התחיל וסיים את יום עבודתו באותה שעה בדיוק בכל יום. התרשמנו כי התובע השתדל דווקא שלא להפריז בעדותו ואישר כי לעתים החל לעבוד מעט מאוחר יותר וסיים מעט מוקדם יותר. עם זאת חזר והדגיש כי לרוב עבד מהשעה 8:00 לערך ועד סמוך לשעה 18:00.

     

16. עדויותיהם של עדי הנתבעת תומכות בטענה ולפיה הועסק התובע בשעות נוספות, לפחות לעתים. מר מצקין אישר כי התובע ביצע הזמנות גם לאחר השעה 17:00, אם כי לשיטתו מדובר היה ב- 307 הזמנות בלבד במהלך תקופת העבודה המסתכמות ב- 17 שעות עבודה (עמוד 78 שורה 31- עמוד 79 שורה 4). עוד אישר עד הנתבעת מר מצקין שהיה ממונה על התובע במהלך רוב שנות עבודתו כי התובע עבד לעתים גם בימי שישי (עמוד 64 שורות 11- 18) ומר קופרמן העיד כי אינו יכול לשלול את הטענה ולפיה קודם שהגיע לנתבעת בשנת 2021 עבד התובע גם בימי שישי (עמוד 40 שורה 31). אף לא הובאו ראיות לטענה, שנטענה בעלמא והוכחשה על ידי התובע (עמוד 17 שורה 26), בדבר הפסקות במהלך יום העבודה.

     

17. די בכך כדי להרים את הנטל הראשוני הנדרש מן התובע. הנתבעת לא הציגה פנקס נוכחות ומכאן, בהתאם לסעיפים 26 ב (א) ו- (ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), מוטלת חובת ההוכחה עליה להראות כי התובע לא עמד לרשות העבודה בשעות השנויות במחלוקת, עד 60 שעות נוספות בחודש.

     

18. להוכחת עמדתה הביאה הנתבעת דוחות נתונים ממערכת פוינטר, נתוני הזמנות של התובע ונסיעות מכביש 6 (נספחים לתצהירים מטעמה). אף אם נתעלם מכך שלא הובאו ראיות הקושרות את נתוני חברת פוינטר לנסיעות התובע דווקא, שכן הנתונים אינם מתייחסים למספר רכב מסוים, הנתונים אינם משקפים שעות עבודה מלאות ומעיון בהם עולה כי אין בהם כדי להניח בבירור את המבוקש. לא ניתן להפריד את הנתונים הנוגעים לנסיעות עבודה של התובע מנסיעות פרטיות, שהיו לשיטת הנתבעת (עדות מר קופרמן עמוד 52 שורות 11- 12). מן הדוחות עולה כי לרוב החל התובע לנסוע לפני השעה 8:00 בבוקר, וחלק מן הנסיעות היו בשעות הערב והלילה. יתרה מכך, בהתאם לנתוני ההזמנות שהביאה הנתבעת (נספח 10 לתצהירי עדיה) חלק מן ההזמנות של התובע היו בימי שישי בשבוע. כך, למשל, בתאריכים 26.6.20, 13.11.20, 18.12.20, 1.1.21 ובמועדים נוספים. בנסיבות אלה לא הרימה הנתבעת את הנטל המוטל עליה בפרט כאשר העדים מטעמה אישרו, כאמור, כי לעתים עבד התובע בשעות נוספות ובימי שישי, אף כי לשיטתם היה הדבר לעתים רחוקות.

     

19. התביעה לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות מתייחסת לתקופת עבודתו של התובע כסוכן מכירות שטח (סעיף 17 לתצהיר התובע). בכתב התביעה בתצהיר טען התובע כי עבד במהלך כל השנים באותו תפקיד, אולם בעדותו הודה כי רק החל משנת 2017 הפך באופן מלא לסוכן נסיעות (עמוד 3 שורה 19). כן העיד כי ייתכן שקודם לכן עבד כמנהל שירות במשכורת קבועה, והוא אינו זוכר זאת בדיוק (עמוד 2 שורות 36- 37). בהתאם לתלושי השכר החל התובע בעבודתו כסוכן מכירות באופן מלא והחל לקבל תמריצים בהתאם, שנגזרו ממכירות, מחודש מרץ 2017. בנסיבות אלה התקופה הרלוונטית לתביעה לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות היא מחודש מרץ 2017 ועד לסיום עבודתו בחודש מאי 2021, משך 51 חודשים.

     

20. לאור כל האמור זכאי התובע לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות עבור 60 שעות עבודה בחודש משך 51 חודשים. התובע עתר לתשלום 60 שעות נוספות בחודש בתמורה של 125% והשכר שעתי חושב בחילוק השכר החודשי הקובע ב- 186 (סעיפים 55- 57 לתביעה). שכרו הקובע של התובע בהתאם לטופס 161 (נספח ג לתצהירו) עמד על סך 11,570 ₪ ולפיכך השכר השעתי היה 62 ₪ ותמורה בגין שעה נוספת בשיעור 125% עמדה על סך 78 ₪.

     

21. מכאן, כי עבור 60 שעות נוספות בחודש היה התובע זכאי לתמורה בסך 4,680 ₪. עבור עבודתו משך 51 חודשים זכאי התובע לתמורה בגין שעות נוספות בסך 238,680 ₪. סכום זה ישולם בצירוף ריבית שקלית ממחצית התקופה, 1.4.19.

     

    נסיבות פיטוריו של התובע – פיצוי בגין הליך הפיטורים

22. טוען התובע כי פוטר מעבודתו שלא כדין לאחר שסירב לעבור לתפקיד חדש שהוצע לו. התפקיד החדש היה למעשה הורדה בדרגה. השימוע שנערך היה למראית עין בלבד שכן ההחלטה לפטרו כבר התקבלה מראש. הנתבעת טוענת כי התובע פוטר כחלק מתהליכי התייעלות ולאחר שנערכו עמו מספר שיחות. הנתבעת עשתה כל שביכולתה להותיר את התובע בעבודה.

     

23. אין חולק כי התובע פוטר לאחר שנערך לו הליך שימוע, ולאחר שסירב להצעת הנתבעת לעבור לתפקיד חלופי, במחסן ובסיוע לסוכני מכירות אחרים. מר מצקין, עמו עבד התובע משך שנים רבות, העיד כי התובע היה עובד טוב אולם לא בתחום המכירות, כך:

    "העד, מר מוצקין: הוא היה עובד טוב, כן.

    עו"ד טל: הוא היה עובד טוב, הוא גם היה מוכר טוב, לא?

    העד, מר מוצקין: פחות" (עמוד 74 שורות 27- 29).

     

    עוד הסביר מר מצקין, כי כאשר נרכשה החברה ונכנסו שותפים חדשים נבדקו המכירות באזור עליו היה התובע מופקד והוחלט להחליפו על מנת לשפר את נתוני המכירות, וכלשונו:

    "העד, מר מוצקין: הגיעו, קנו אותי, נכנסו שותפים, שותפים חדשים, שאלו, 'מה אפשר לשפר בניפון?' אמרתי, 'אזור מרכז אפשר לשפר את הסוכן כי אפשר למכור שם הרבה יותר, בכל אזור המרכז', זה הוכח להם דרך אגב תוך חצי שנה שהמכירות עלו לפחות ב-50%" (עמוד 74 שורות 36- 39).

     

24. בהתאם להלכה הפסוקה אין בית הדין שם שיקול דעתו תחת שיקול דעת המעסיק. אם לא הוכח כי המעסיק פעל בחוסר תום לב כלפי העובד או שהחלטתו נגועה בשיקולים זרים, נמנע בית הדין לעבודה מהתערבות בהחלטתו. כך, נפסק בין היתר בע"ע (ארצי) 36614-02-19רועי פשחור - מועצה אזורית עמק המעיינות(24.5.2021) כי:

    "עברת הפעלת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק תחת ביקורתו השיפוטית של בית הדין אין משמעותה ניהול מקום העבודה על ידי בית הדין. ככל שנמצא כי המעסיק פעל בתום לב ובהגינות, כי החלטתו נובעת משיקולים ענייניים והם אינם מסווים שיקולים זרים או שיקולים פסולים, בית הדין אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של המעסיק, וזאת גם ניתן היה לקבל החלטה אחרת בעניינו של העובד."

     

25. בענייננו, פרט לטענות כלליות ולפיהן הנתבעת, שהיא חברה פרטית, פעלה בחוסר תום לב, לא הוכח כי נפל פגם בצעדים שנקטה או כי שיקוליה לא היו ענייניים. אם אכן היה התובע איש מכירות מצוין כפי שראה עצמו, לא ברור מדוע, לשיטתו, בחרה הנתבעת להעבירו מתפקידו. אף אין חולק כי הנתבעת הציעה לתובע תפקיד אחר וניסתה להימנע מפיטוריו. רק לאחר שהתובע דחה את ההצעה הוא זומן לשימוע לפני פיטורים.

     

26. בנסיבות אלה לא קמה לתובע זכות לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין פיטוריו. התביעה בהקשר זה נדחית.

     

     

    התעמרות ועוגמת נפש

27. אף התביעה הנוגעת להתעמרות לא הוכחה, ולו בראשית ראיה. התובע טען בתצהירו (סעיף 32) כי הממונה עליו מר מצקין התעמר בו. לא הובאה לטענות החמורות שהועלו כל ראיה פרט לדבריו הכלליים של התובע. אף כי נטען שההתעמרות הייתה: "גם לעיני ולאזני לקוחות הנתבעת", כלשונו של התובע, לא הובא איש מהם להעיד על מנת לתמוך בדברים.

     

28. במהלך ניהול ההליך התברר כי מר מצקין סייע לתובע באופן אישי בכך שנתן לו הלוואה אישית בסכום נכבד של כ- 30,000 ₪ במהלך תקופת העבודה (עדות התובע עמוד 36 שורות 10 -11). התנהלות זו אינה מתיישבת עם הטענות בדבר התנכלות מצד אותו מנהל.

     

29. בעדותו של התובע הוא אישר כי אף בישיבת השימוע לא טען דבר וחצי דבר אודות התעמרות כלפיו (עמוד 5 שורה 10).

     

30. אף לא הוכחו נסיבות יוצאות דופן המצדיקות פיצוי בגין עוגמת נפש ללא הוכחת נזק.

    ראו: ע"ע (ארצי) 6514-10-11מדינת ישראל- הממונה על הגמלאות - גדעון פרבר(4.2.2015)

     

31. התביעה בהקשר זה לא הוכחה והיא נדחית.

     

    פיצוי חלף הפקדות בחסר לפנסיה

32. אין חולק כי הופקדו עבור התובע הפקדות בפועל לפנסיה. לטענת התובע הופקדו עבורו הפקדות לפנסיה לפי שכר קובע של 9,089 ₪ והוא זכאי להשלמת ההפקדות בסך 12,504 ₪ (סעיף 70 לכתב התביעה). הנתבעת טוענת כי ההפקדות לתובע היו בהתאם לשכר הממוצע במשק או לשכרו וכי התביעה הוגשה לפי אומדן ללא הוכחה.

     

33. התובע צירף לתצהירו מספר תלושי שכר וכן דפים בודדים מדוחות שנתיים לפנסיה (נספח ב). אף כי כל המסמכים והנתונים היו בידיו של התובע, הוא לא פירט באופן מסודר מה היה לשיטתו שכרו הנכון לצורך ההפקדות בכל חודש, ממנו היו צריכים לגזור את ההפקדות. כן לא הוצגו נתונים ביחס להפקדות בפועל מדי חודש. הדפים הבודדים שצורפו לתצהיר התובע מדוחות הפנסיה אינם כוללים את נתוני הפקדות המעסיק החודשיות אלא נתונים מרוכזים בלבד שאינם מסייעים לתובע בהקשר זה.

     

34. מדובר בתביעה כספית ועל התובע, הוא המוציא מחברו, הנטל להציג תחשיב חודשי מדויק ומפורט של נזקיו הנטענים. משלא עשה כן נדחית התביעה בהקשר זה.

     

    פיצוי לפי חוק הגנת השכר

35. אין חולק כי נמסרו לתובע תלושי שכר במהלך כל תקופת העבודה. התלושים שיקפו נכונה את שכרו של התובע.

    בנסיבות אלה לא מצאנו מקום לפסוק לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק עקב אי רישום שעות העבודה בתלושים. סעיף 26א לחוק הגנת השכר תשי"ח- 1958 עניינו, ככלל, פיצויים כאשר לא נמסרו כלל לעובד תלושים או כאשר התלושים לא שיקפו את הפרטים הנכונים או את התשלומים בפועל, כולם או חלקם. מאחר שבענייננו שיקפו התלושים את השכר, ונשמט מהם רק הנתון בדבר היקף שעות העבודה, נתון שנשקל לחובתה של הנתבעת בפרק המתייחס לתמורה בגין עבודת התובע בשעות נוספות, נדחית התביעה לפיצוי נוסף ללא הוכחת נזק.

    בהקשר זה ראו להשוואה: ע"ע (ארצי) 3565-11-19קייטרינג השרון מס. 1 (1993) בע"מ - שני קליין(6.1.2021).

     

    פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה

36. בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד"), מוטלת על מעסיק חובה ליתן לעובד הודעה בכתב בתוך 30 יום מהיום שבו העובד החל בעבודתו. אם חל שינוי בתנאי העבודה של העובד על המעסיק למסור לעובד הודעה על כך לעובד בתוך שלושים ימים. בבר"ע (ארצי) 58063-04-13 דהן – כהן (23.7.2013), עמד בית הדין הארצי לעבודה על מטרת החיוב בחוק:

    "מטרת חוק הודעה לעובד היא להעמיד כל אחד מהצדדים ליחסי העבודה באופן ברור ומפורש על זכויותיו, על חובותיו, ועל כלל תנאי ההעסקה שהוא צד לה. ראש ועיקר הוא כי עובד יידע מול מי הוא מתנהל, מי הוא המעסיק שלו, מי הוא הנושא באחריות לתשלום זכויותיו, למי הוא צריך ליתן דין וחשבון וכיו"ב".  

     

37. לא הוצגה במסגרת ההליך הודעה לעובד שנמסרה לתובע בתחילת עבודתו או בשנת 2017, עם השינוי בתפקידו, והתובע טוען כי לא קיבל כזו לידיו מעולם ועותר לתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 10,000 ₪. הנתבעת טוענת כי התובע לא הלין מעולם אודות תנאי עבודתו. בכתב ההגנה טענה כי נמסרה לתובע הודעה לעובד "במשך תקופת העסקתו" (סעיף 44.1), אולם הודעה כאמור לא הוצגה בהליך, כאמור, והנתבעת לא חזרה על הטענה בסיכומיה.

     

38. התביעה הנוגעת לפיצוי בגין אי מסירת הודעה בתחילת תקופת העבודה הוגשה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות ממועד תחילת העבודה, והזכות לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין אי מסירת הודעה לעובד עם תחילת עבודתו אינה מקימה עילה מתמשכת. עם זאת, לו הייתה נמסרת לתובע הודעה לעובד עם השינוי שחל בתפקידו בשנת 2017, כדין, היה הדבר יכול לייתר חלק ניכר מן ההתדיינות בתיק זה.

     

39. בנסיבות אלה תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪.

     

    קיזוז

40. כאמור, לא שוכנענו כי התובע לא השלים עבודה במשרה מלאה ולפיכך לא הוכחה טענת קיזוז השכר ששולם ביתר לתובע.

     

41. אף לא הוכח כי התובע צריך להשיב תמריצים ששולמו לו בגין תגמולים שלא התקבלו מלקוחות. הנתבעת עצמה טענה כי נהגה עם התובע בהסדר מיטיב ושילמה לו תמריצים בגין מכירות ולא כפועל יוצא מן הגבייה מלקוחות בפועל, כפי שהעיד מר קופרמן:

    העד, מר קופרמן: במקרה הספציפי הזה בגלל שארז היה לו קשר מיוחד עם עם מישל והוא רצה להיטיב איתו, מלכתחילה נתן את השכר על מכירה ולא על גביה שזה הטבה ראשונה וכיוון שכך אז גם סחורה שחזרה למחסן, אחרי שהיא חזרה, גם לא ניקו לו את זה מהשכר כמו שעושים לכל השוכרים האחרים, לכן זה הטבה, זה לא, זה לא לרעתו אז זה לטובתו" (עמוד 61 שורות 14- 18)

42. משאלה פני הדברים, ולא נטען, אף לא הוכח, כי במהלך תקופת העבודה נערכה עם התובע אי פעם התחשבנות נוספת גם לאחר גביית הכספים בפועל, אין יסוד לטענה ולפיה על התובע להשיב כספים ששולמו לו בגין מכירות אשר לא התבטאו בסופו של דבר בגבייה. זאת מבלי להידרש לשאלה האם הנתבעת הוכיחה כי אכן בדיעבד לא נגבו כספים מחלק מלקוחות התובע.

     

43. אף טענתה של הנתבעת ולפיה התובע נהג בחוסר תום לב קיצוני המצדיק שלילת זכויות קוגנטיות לא הוכחה. רק במקרים חריגים ביותר, כגון כאשר הוכח שהעובד נהג במרמה חמורה כלפי המעסיק או פגע בו במכוון, ישקול בית הדין לקבוע כי חוסר תום לבו מצדיק שלילת זכויותיו. משאין כן בענייננו נדחית הטענה.

     

44. טענת הקיזוז נדחית.

     

    סיכום

45. לאור כל האמור מתקבלת התביעה באופן חלקי, כך שהנתבעת תשלם לתובע תמורה בגין עבודה בשעות נוספות בסך 238,680 ₪ בצירוף ריבית שקלית ממחצית התקופה, 1.4.19. כן תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך 5,000 ₪.

     

46. יתר רכיבי התביעה נדחים.

     

47. בנסיבות העניין תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד התובע בסך 15,000 ₪ בתוספת ריבית שקלית כדין.

     

    ניתן היום, כ' ניסן תשפ"ו, (07 אפריל 2026), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.