מודי נרטיף ואח' נ' א'

1.פסקד דין זה עניינו בתביעות שהגישו שלושת התובעים, מהגרי עבודה מתאילנד, נגד מעסיקם לשעבר בישראל, מר ד.א. (להלן: "הנתבע"), שבמסגרתן ביקשו לחייב את הנתבע בתשלום הפרשי שכר מינימום, פיצויי פיטורים, שעות נוספות, פדיון חופשה, דמי חג, דמי הבראה, דמי כלכלה, שי לחג, הפרשות לקרן פנסיה, ביגוד, תוספת ותק ומענק שנתי.

הצדדים והרקע העובדתי

2.התובעים הם אזרחי תאילנד אשר הגיעו לישראל לעבוד בתחום החקלאות.

3.הנתבע הוא בעלים של משק חקלאי במושב עמיעוז.

4.התובעים עבדו אצל הנתבע בתקופות שונות כמפורט בכתבי התביעה.

5.בחודש ספטמבר 2015 הגישו התובעים תביעות לתשלום זכויותיהם בגין עבודתם אצל הנתבע וסיומה.

6.הצדדים חלקו בעניין היקף עבודתם של התובעים, נסיבות סיום עבודתם וזכויות שלהן הם זכאים בגין עבודתם.

התביעות

7.לטענת התובעים, לא שילם להם הנתבע שכר כמתחייב מהוראות חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1978 (להלן: "חוק שכר מינימום") וחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה) וההסכם הקיבוצי בענף החלקאות.