א.נ נ' אייל מטענים והשגחה (1995) בע"מ ואח'

נציגת ציבור (עובדים) גב' רחל מצרי לבני

עובד מגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי בגין אירוע בעבודה. המוסד לביטוח לאומי מבקש את עמדת המעסיק על גבי טופס דיווח התאונה. המעסיק משיב למוסד לביטוח לאומי שלפי מערכת הצילום של החברה, העובד נראה מבצע "נפילה" שאין בה אלא סוג של התחזות ולכל היותר נפילה. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתביעה. העובד טוען שדברי המעסיק שנשלחו למוסד לביטוח לאומי הם לשון הרע. זו עיקר התביעה שבפנינו.

1.התובע מר א.נ. עבד אצל הנתבעת כנהג משאית, הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי בגין נפילה בעבודה ביום 5.3.20. לטענתו הוא נפל כשהיה במדרגות החברה. באותו יום הוא טופל במוקד החירום של קופת החולים שם לטענתו אובחנו חבלות בכף יד שמאל ובברך שמאל ולאחר קבלת טיפול שוחרר לביתו. למחרת פנה לבית החולים אסותא באשדוד שם לטענתו אובחנה גם פגיעה בקרסול שמאל. התובע פנה למוסד לביטוח לאומי להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה. המוסד לביטוח לאומי פנה לקבל את עמדת המעסיק. בטופס בל 250 יש לצרף את הצהרת המעסיק לפרטים שמסר התובע. בסעיף 16 לטופס נדרש המעסיק להצהיר שהפרטים שמסר העובד הם נכונים לפי מיטב ודעת המעסיק ואם יש הסתייגויות בעניין התביעה על המעסיק לכתוב זאת. מנהלת משאבי האנוש של הנתבעת 1 כתבה " לפי מערכת הצילום של החברה, העובד נראה מבצע "נפילה" שאין בה אלא סוג של התחזות ולכל היותר נפילה". כשקיבל התובע את המסמכים ממחלקת משאבי אנוש ראה את תשובת המעסיק. לטענתו לאחר קבלת המסמכים התקשרו מהמוסד לביטוח לאומי אל התובע כדי לשאול מדוע נרשם כי ביים את הנפילה. התובע פנה לנתבע 2 מנכ"ל הנתבעת וטען כי נעשה לו עוול בעניין הטפסים וביקש לקבל לידיו את הסרטונים בהם נראית הנפילה. התובע שהה בחופשת מחלה שלושה חודשים וביום 10.6.20 זומן לשיחת שימוע מאחר לא עמד בתפוקות ופוטר ביום 22.6.20 כאשר הפיטורים נכנסו לתוקף ביום 22.7.20. התובע עותר לקבל פיצוי של 160,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו לפי חוק איסור לשון הרע ובשל פיטוריו שלא כדין.

2.הנתבעת טענה שהיא הייתה מחויבת לתת את גרסתה לפני המוסד לביטוח לאומי ודיווחה דיווח ענייני וסביר בהתאם לממצאים שהיו בידיה, והיא לא ביצעה כל עוולת לשון הרע ולא פרסמה דבר ולא אמרה לשון הרע, למעט מילוי הטופס מטעם המוסד לביטוח לאומי. בעניין סיום העבודה טענה שהתובע זומן לשימוע בחודש דצמבר 2019 בשל כך שתפוקתו היא ירודה. היא נתנה לו הזדמנות נוספת לשפר את ביצועיו אך הוא הגיע לעבודה ללא מוטיבציה וללא נכונות להתאמץ. הנתבעת פיטרה את התובע בלי קשר לאירוע הנפילה אלא מאחר שהתובע אינו פרודוקטיבי, מייצר תפוקה הולכת ופוחתת והמשך העסקתו תמשיך לגרום לה נזקים. הנתבעת טענה שבתקופה זו פיטרה חמישה נהגים נוספים עקב תפוקות נמוכות.

3.ביום 7.10.21 שמענו את התובע וכן עד מטעמו מר יעקב כהן. מר כהן העיד שהוא עבד בעבר אצל הנתבעת. הוא ראה את התובע נופל. הוא תיאר את אירוע הנפילה כך שהתובע נפל אחורנית מהמדרגות הוא החזיק לו את הראש, לאחר מכן המשיך לעבוד וללכת. העד לא ידע לתאר האם התובע נפל לפני המדרגה הראשונה או מהמדרגה הראשונה. מר כהן לא ידע להגיד אם היו עוד עדים. העד העיד שהוא שמע מהתובע על כך שהנתבעת כתבה לביטוח לאומי שהוא התחזה. הוא לא ידע לתת שמות של עוד נהגים ששמעו על זה אך בכל מקרה הסביר ששמע על הדברים רק מהתובע (עמ' 10 שורה 10 לפרוטוקול). התובע נשאל לגבי תיאור הנפילה ואישר שמר כהן החזיק את ראשו אך הוא לא ידע לומר אם נפל פיזית על מר כהן או שמר כהן החזיק את ראשו. התובע עומת עם הגרסאות שמסר למוסד לביטוח לאומי ובמרפאה לגבי אופי הנפילה. כשנשאל מה הוא מבקש מהנתבעת הוא השיב 160,000 ₪ עבור הפגיעה בשמו הטוב ובהמשך פירט 150,000 ₪ עבור העלבון ו- 1,000 ₪ על הצורה המעליבה של השימוע. לטענתו הוא פוטר מהסיבה שטען שהמנכ"ל כתב דברים לא נכונים למוסד לביטוח לאומי.

4.שמענו את נתבע 2, מנכ"ל הנתבעת ,שהעיד לגבי הסרטון בו רואים את התובע נופל. המנכ"ל אישר שיש מצלמות נוספות אך הסרטונים לא נשמרים מעבר ל – 21 יום והסרטון שהועבר לתובע הוא סרטון שצולם בטלפון מאחת ממצלמות האבטחה. המנכ"ל העיד שהוא מילא את הטפסים לביטוח לאומי כעבור 20 יום מיום הנפילה. לדבריו הוא התבסס על הדברים שאמר לו הקב"ט של החברה שאחראי על תחום הבטיחות. הקב"ט ומנהלו הישיר של התובע ראו את הסרטונים. מנהלו הישיר ראה אותו דקות ספורות לאחר הנפילה שהוא מתפקד ומנהלו הישיר אמר לו שהוא צריך אותו למחר בבוקר, התובע אמר לו שהוא התייצב ומכאן הוא הקיש שאין ממש בנפילה (עמ' 19 שורות 1-3 לפרוטוקול). מנהלו הישיר והקב"ט דיווחו לו על אירוע הנפילה ולאחר דיווחם וצפייה בסרטון כתב את הדברים למוסד לביטוח לאומי. המנכ"ל נשאל האם היום, לאחר שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בתביעה נכון היה לרשום את הדברים אחרת, ועל כך השיב שתפקידו במסגרת הדיווח למוסד לביטוח לאומי לרשום את ההתרשמות האמתית שלו ממה שהגיע אליו והתחושה שלו באותו רגע ממה שהוא ראה שמדובר בסוג של התחזות. כשנשאל המנכ"ל האם הוא יודע שהתחזות זו עבירה פלילית הוא הבהיר שהכוונה שלו לא הייתה כוונה פלילית אלא ביקש להעביר את התחושה שלו שמדובר בסוג של התחזות (עמ' 20 שורה 19-20 לפרוטוקול). המנכ"ל נשאל לגבי פיטורי התובע והסביר שהתובע הוזמן לשימוע בשנת 2019 מאחר שהוא לא עמד ביעדים כדי לקבל את הפרמיה. לדבריו קבלת החלטות שלו כמנכ"ל לא נובעת מחודש בודד אלא לאורך זמן. החברה נכנסה להפסד מתמשך של כמה שנים ונתן הנחיות להתייעל ולא היה כאן שום דבר אישי כנגד התובע אך מדובר בחברה עסקית שהחליטה לצמצם את כמות העובדים ולהעסיק קבלני משנה (עמ' 21 שורות 21-26 לפרוטוקול).

כמו כן העידה מנהלת משאבי אנוש בנתבעת גב' יוכי הלימי שהסבירה שהתובע הוזמן לשימוע כבר בחודש דצמבר 2019 שם הייתה טענה בקשר לתפוקות התובע. העדה הסבירה שהיעד של פרמיה הוא מחזור חודשי של 40,000 ₪, התובע לא הגיע ליעד זה. העדה נשאלה כיצד ניתן לבדוק את תפוקת התובע אם הוא היה בחופשת מחלה במשך שלושה חודשים ועל כך הסבירה שלאורך זמן התובע לא הגיע ליעדים, הוא לא השתפר מאז השימוע בדצמבר 2019 ועל כן הוזמן לשימוע נוסף.

5.בסיכומיו טען התובע שתשובת הנתבעת למוסד לביטוח לאומי מהווה לשון הרע, הוא חש בושה גדולה מעצם החשד לפיו התחזה בנפילה כאשר בסרטון ניתן לראות שהוא נופל אחורנית . התובע הפנה לפסק הדין של בית המשפט העליון ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (נבו 04.08.08) שם קבע בית המשפט העליון שתביעת לשון הרע נבחנת בארבעה שלבים. התובע טוען שהשלבים מתקיימים בעניינינו. התובע טען בסיכומיו שהנתבע 2 אישר שהמצלמה עליה נסמכה הנתבעת מצויה עשרות מטר ממקום הנפילה וכדי לכתוב דברים כה חומרים הנתבעים צריכים להראות טעם מיוחד. המונח התחזות הוא מונח חמור שמטיל ספק ביושרו של אדם ובפרט ביושרו של התובע והנתבעת לא הראתה כל ראיה לדברים החמורים שרשמה. ב"כ התובע העלה טעיה בנוגע לעובדה שרק סרטון אחד הוגש שבמקום יש כמאה מצלמות וניתן לראות אירוע הנפילה מזוויות נוספות. בסיכומיו עתר התובע לפיצוי בסך של 50,000 ₪ לפי חוק איסור לשון הרע ובקשר לפיטורים שלא כדין טען כי הוא זכאי לסכום של 100,000 ₪ נוספים מאחר שלטענתו יש קשר בין אירוע הנפילה לפיטורים. התובע טוען שהנתבעת לא הציגה נתונים לגבי מצבה הכלכלי ולא הציגה ראיות לטענתה שפוטרו חמישה נהגים נוספים.

6.הנתבעים טענו בסיכומיהם שלא ברור מהם הסכומים שהתובע תובע בגין כל עילה. בחקירתו הנגדית טען התובע בתחילה שכל ה – 160,000 ₪ הם פגיעה בשמו הטוב ובהמשך טען 1,000 ₪ על הצורה המעליבה של השימוע ו – 50,000 ₪ בגין העלבון ובסיכומיו תבע 100,000 ₪ בגין הפיטורים שלא כדין ו – 50,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע. הנתבעים טענו בסיכומיהם שלא פרסמו לשון הרע כלל ומי שעשה פרסום לאותה תשובה שנתנו למוסד לביטוח לאומי זה דווקא התובע ולגבי הפיטורים חזרו על טענתם שהתובע פוטר בשל תפקודו כפי שעלה כבר בשימוע הראשון לפני התאונה.