סיכולו של המשיב את ביצוע פסק הדין באמצעות הימנעותו מהסרת עיקולים שבגין חובות לצד ג' שנפרעו זה מכבר

בהחלטתי מכ"א באב התש"ף (11.8.2020) הוריתי כדלהלן:

לפניי בקשת המערערת בנוגע להסרת העיקולים שעל דירת הצדדים, עיקולים שלטענתה הוטלו על הדירה בעבר עקב חובות של המשיב לאחרים ושלא הוסרו למרות פירעון אותם חובות משום שהמשיב לא ביקש מההוצאה לפועל להסירם, המסכלים – ושמא לכך כוונת המשיב בהימנעותו מלבקש את הסרתם – את ביצוע החלטות בית הדין בדבר העברת הנכס על שם המערערת.

לאחר עיון בבקשה ולאור החלטות קודמות אני מורה כדלהלן:

1. המשיב רשאי להגיב לבקשה בתוך שבעה ימים, לרבות ימי פגרה, ממועד חתימת החלטה זו.
2. בחלוף המועד האמור ייתן בית הדין את החלטתו בבקשה.
3. מובהר כי בהעדר תגובה או ככל שהתגובה לא תניח את דעתו ישקול בית הדין הן את חיובו של המשיב בתשלום שיקוזז מהסכום שהופקד בקופת בית הדין לזכותו בגין חלקו בנכס ובהתאם להחלטות קודמות, תשלום שיכול שיהיה כקנס ואמצעי אכיפה של החלטת בית הדין ועל פי פקודת ביזיון בית המשפט, יכול שיהיה כהוצאות משפט בגין ריבוי ההליכים הנצרכים למימוש פסה"ד עקב אי שיתוף הפעולה של המשיב, יכול שייפסק כדמי שימוש מתוך ראייתנו את עצם המשך החזקת המשיב בנכס כבעלים רשום למרות ההחלטות הקודמות ותוך הפגיעה ביכולתה של המערערת לממש את בעלותה שעל פיהן כשימוש בנכס, ויכול גם שיכלול את כל הללו גם יחד.
4. בנוסף לאמור ייעתר בית הדין במקרה כזה לכל בקשה לצו גילוי מסמכים בנוגע לחובות האמורים ולהליכי ההוצאה לפועל המדוברים וכן לבקשה למינוי ב"כ המערערת ככונס נכסים על הנכס האמור והסמכתו לפעול בנוגע לנכס גם בשמו של המשיב אל מול ההוצאה לפועל או כל רשות רלוונטית אחרת.

לפניי עתה תגובת המשיב – תגובה שהוגשה באיחור, יש לציין, ושאומנם קדמה לה בקשה למתן ארכה שאף היא הוגשה רק לאחר כלות המועד שקצבתי, שלא נעתרתי לה, ושהתגובה הנוכחית גם מלמדת במשנה תוקף שאכן לא היה מקום להיעתר לה שכן לשם הגשת תגובה כזו די גם ביום אחד.

למרות האמור לפנים משורת הדין אבחן את התגובה לגופה ולא אורה כמבוקש בהתעלם ממנה.

בתגובתו טוען המשיב באמצעות בא כוחו כי עקב גילו ומצבו הרפואי הוא נמנע מלצאת מביתו בתקופה זו בשל מגפת הקורונה, משום כך לדבריו לא הסיר את העיקולים עד כה ועל כן מבוקש כי תינתן לו ארכה להסרתם.

כאסמכתה לטענה מצורפת הודעה כתובה של 'שירותי בריאות כללית' – לא מסמך רפואי הקביל בערכאות שיפוטיות ואף לא אישור של רופא מטפל המתייחס באופן ספציפי אלא הודעה כללית שנשלחת המסתבר לכלל לקוחות הקופה שמעל גיל מסוים וכדומה הממליצה להימנע מיציאה מהבית בשל גיל או מצב רפואי.

ברי לכל בר בי רב כי אין בהודעה כזאת כדי לפטור מקיום חובות שנקבעו בהחלטות שיפוטיות.

אמינותו של הנימוק, שלא לומר תירוץ, מוטלת בספק רב גם נוכח הזמן הרב שהיה למשיב עד כה לעשות את הנדרש וגם ובעיקר נוכח העובדה הפשוטה שביצוע הנדרש אינו מחייב את המשיב לצאת מביתו, אם אכן חושש הוא לבריאותו. המשיב מיוצג בידי בא כוחו, וגם לו לא היה מיוצג על דרך כלל יכול היה לשכור את שירותיו של עורך דין לצורך ביצוע חובתו זו אם מבקש הוא שלא לצאת מביתו.

בא כוחו של המשיב אף התייצב בביתו, לפי האמור בתגובתו זו עצמה, כדי לשואלו בעניין וכך גם כדי להחתימו על מסמכים לצורך עתירה לבג"ץ נגד פסק דיננו – בה במידה יכול היה אפוא להתייצב בביתו של המשיב לצורך קבלת כל מסמך דרוש וכל ייפוי כוח נוסף אם דרוש לשם הסרת העיקולים – אף אם המסמכים אינם בידיו זה מכבר, ולפעול בהוצאה לפועל להסרת העיקולים, וכל שכן שיכול היה לעשות כן בהוראת מרשו אם המסמכים כבר בידיו הם.

מן הסתם אומנם היה המשיב נדרש לשלם לבא כוחו בעבור שירות זה כמו בעבור כל שירות אחר, ומה בכך? את העלויות הכרוכות בביצוע חובותיו שלו וברצונו לשמור על בריאותו עליו לשאת, אין הוא רשאי לגלגל את המחיר על המערערת ולעכב את שהיא זכאית לו בדין בשל חששותיו הרפואיים או בשל העלות הכרוכה בביצוע חובותיו באמצעות בא כוחו.

הוסף לאמור גם כי אם נקבל את הטיעון, ונניח כמתבקש ממנו שהמשיב מבקש להסדיר את ענייניו בהוצאה לפועל בעצמו ולאחר חלוף מגפת הקורונה מן העולם, הרי שנצטרך לתת לו ארכה שקצבתה אינה ידועה כעת ושעל כל פנים ברור כנראה כי תימשך חודשים רבים שבהם יתעכב ביצועו של פסק הדין החלוט ויימנעו מהמערערת זכויותיה – מעבר לעיכוב הגדול הקיים כבר בשל מעשיו ומחדליו של המשיב.

הניחוח העולה מהדברים הוא ניחוח של הפרת החלטות שיפוטיות בתירוצי סרק, של רמיסתן ברגל גסה ושל עשיית המשיב דין לעצמו ועיכוב ביצועו – בפועל – של פסק דין חלוט למרות החלטות שיפוטיות מנומקות, ברורות וחלוטות שדחו את הבקשה לעכבו.

מן הדין אפוא לפעול כאמור בסעיפים 3–4 להחלטתי המצוטטת לעיל.