סיידה נ' מועצה אזורית עמק המעינות ואח'

החלטה

לפניי בקשה להתיר לתובע להגיש ראיות נוספת, לאחר תום שמיעת ראיות הצדדים בתיק.

התובע הגיש נגד המשיבות 1 ו- 2 תביעה בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב פרסום לשון הרע שהן פרסמו כלפיו. בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית מטעמו טען התובע, כי עקב אותו פרסם נפגעו הכנסותיו ממדריך טלפונים שהוא הוציא בשנת 2007 וכתוצאה מכך נגרמו לו הפסדי הכנסה אותם הוא תובע מהמשיבות 1 ו- 2. המשיבות 1 ו- 2 כפרו באחירותן לנזקיו הנטענים של התובע ובמקביל שלחו הודעה לצדדים שלישיים נגד המשיבה מס' 3, בטענה כי היא ביטחה את הנתבעות בפוליסת ביטוח המכסה את האירוע הנטען.

להוכחת טענותיו לעניין הפסדי ההכנסה שנגרמו לו עקב הפרסום שהוא מייחס לנתבעות, הגיש התובע חוות דעת של רואה חשבון הכוללת נספחים שונים, וכן צירף תצהיר עדות ראשית בצירוף מסמכים התומכים בטענותיו.

ביום 24.11.2011 התנהלה ישיבת הוכחות בתיק, במהלכה נחקרו המצהירים מטעם הצדדים, לרבות התובע והמומחה מטעמו. כמו כן, נחקרו באותה ישיבה עדי ההגנה והתיק נקבע לסיכומים בכתב. במהלך חקירתם הנגדית של התובע והמצהיר מטעמו התגלו פגמים וליקויים שונים בחוות הדעת, כגון העדר התאמה בין העובדות שעמדו בבסיס חוות הדעת לבין מסמכים שונים שהוצגו לתובע ולמומחה מטעמו במהלך החקירה הנגדית.

בבקשתו דנן טוען המבקש כי בעקבות חקירתו הנגדית גילה, כי נפלה בהיסח הדעת טעות סופר ברשימת ההכנסות בפועל במדריך לשנים 2007-2009, שצורפה כנספח א' לחוות הדעת המומחה מטעמו, שכן נשכחו ממנה בטעות 11 לקוחות. בעקבות גילוי הטעות, ביקש התובע מרואה החשבון מטעמו לערוך תחשיב חדש בנוגע לירידה בהכנסות, המבוסס על רשימות לקוחות חדשות ושונות מאלו שצורפו לחוות הדעת המקורית. לטענתו, בזמנו ולפני עריכת חוות הדעת המקורית הוא העביר את מלוא המסמכים הרלוונטיים לתביעתו לידי המומחה, אך סביר להניח כי נפלה טעות בהעברת המידע מהתובע למומחה, או טעות אגב עיבוד החומר על ידי המומחה. לגישתו, יש לאפשר לו להגיש ראיה זו בשלב זה על מנת להגיע לחקר האמת.

בתגובתן טענו המשיבות מס' 1 ו-2, כי אין המדובר בבקשה להגשת ראיה נוספת לצורך תיקון טעות סופר, אלא בניסיון מטעם התובע לבצע מקצה שיפורים בגרסתו, ולהתאים את חוות הדעת לדברים שנאמרו על ידו במסגרת חקירתו הנגדית. המשיבה הדגישה, כי ב"כ המבקש וויתר על חקירתו החוזרת בישיבת ההוכחות שהתקיימה בפני בית המשפט, ולא העלה כל טענה ביחס לטעות הנטענת על ידו היום. המשיבה מסרה כי היות והתובע הסתמך בסיכומיו על חוות הדעת המתוקנת, היא מתנגדת לאמיתות תוכן המסמכים הללו, וטענותיה בעניין זה שמורות.

המשיבה מס' 3 התנגדה לבקשה, והצטרפה לנימוקיהן של המשיבות מס' 1-2. לגישתה יש לדחות את הבקשה, ולהורות על הסרת הראיה "הנוספת" מסיכומיו של התובע.

דין הבקשה להידחות. הכלל הוא, כי על בעל דין להגיש את כל ראיותיו כמקשה אחת, אולם ביהמ"ש רשאי להיעתר לבקשה להבאת ראיות נוספות, מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל (ראה ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן – נון, פ"ד מו (3) 738, 742).

עת בוחן בית המשפט את הבקשה להגשת ראיות נוספות, מתחשב הוא, בין היתר, באופי הראיה הנוספת - האם היא "פשוטה", או מורכבת והאם היא דורשת שמיעת עדים מחדש (ע"א 714/88 נירה שנצר נ' יובל ריבלין, פ"ד מה(2) 89, 96). כמו כן, יש להתחשב בשלב אליו הגיע המשפט, ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר, כך יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה (ע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קדמה" בע"מ, פ"ד כ(3) 477, 479). כמו כן יבחן ביהמ"ש, האם הצד המבקש הבאת ראיה נוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1), 661, 666, רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ, [פורסם בנבו]; בש"א (חיפה) 17554/05 - לוי תולי נ' חיפה כימיקלים בע"מ, [פורסם בנבו])), ומה הטעם שניתן על ידו לאי הבאת הראיה בעיתה (רע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(4) 577, עמ' 579)".

בענייננו, המבקש הגיש בקשתו לאחר תום שמיעת הראיות בתיק, ובד בבד עם הגשת הסיכומים מטעמו. בבקשתו מבקש התובע להתיר לו להגיש השלמה לחוות הדעת המקורית של המומחה מטעמו שכבר נחקר בחקירה נגדית, וכן לצרף מסמכים מתוקנים ושונים מאלו שצירף לחוות הדעת.

לבקשה כאמור לא ניתן להיעתר, שכן יש בכך כדי לפגוע באופן מהותי בזכויותיו של בעל הדין שכנגד וביתרון דיוני ומהותי שהוא זכה בו לאחר שבחקירה הנגדית ובחוות הדעת התגלו פגמים וליקויים משמעותיים, אשר פוגמים באופן מהותי באמינות חוות הדעת. מתן היתר להגשת השלמה לחוות הדעת משמעה מתן אפשרות לתובע לבצע מקצה שיפורים בראיות מטעמו ולהשלים את אשר החסיר בתצהיר עדותו הראשית ואת אשר החסיר המומחה מטעמו בחוות הדעת המקורית.

יש להדגיש, כי בקשת התובע אינה לצירוף ראיה חדשה שהתגלתה לאחר שלב שמיעת הראיות בתיק ושלא ניתן היה להגישה קודם לכן, אלא מדובר בבקשה להגשת ראיות ומסמכים מתוקנים (במקום אלה שכבר הוגשו), שנערכו לאחר ובעקבות החקריה הנגדית של התובע ושל המומחה מטעמו, ולצורך הגשתם. לא למקרים אלה התכוונה הפסיקה עת קבעה כי ניתן לאפשר הגשת ראיות נוספות גם לאחר שלב הבאת הראיות.

יתרה מכך, מתן היתר להגשת חוות דעת נגדית משמעה פתיחת שלב הגשת הראיות מחדש, שכן הגשת חוות דעת מתוקנת תפתח את הדרך בפני הנתבעות והצד השלישי להגיש חוות דעת נגדית מטעמם וכן תפתח את הדרך לזימון המומחים מחדש לחקירה נגדית על חוות הדעת המשלימות. בנסיבות אלו שבהן מדובר בבקשה להגשת השלמה לחוות הדעת לאחר שהמומחה נחקר ושתביא בהכרח לפתיחת שלב הבאת הראיות מחדש, יטה בית המשפט שלא לקבל את הבקשה להבאת ראיה נוספת.

זאת ועוד, אין בבקשה הסבר מניח את הדעת מדוע חוות הדעת המתוקנת הוגשה רק היום ומדוע אותם מסמכים שצורפו לחוות דעת זו לא צורפו קודם לכן. מדובר במסמכים הכוללים, על פי הנטען, רשימה של 11 לקוחות שלא הוזכרו בחוות הדעת הקודמת. מסמכים אלה נמצאים מאז ומתמיד בידיו של התובע, והעובדה שהוא לא העביר אותם למומחה בזמן אמת, או שהמומחה מטעמו לא התייחס אליהם, אינה מצדיקה היענות לבקשה בשלב זה של הדיון.

בהקשר זה אבקש לציין, כי אין בידי לקבל את טענת התובע שהועלתה בתצהיר שצורף לבקשה, ולפיה הוא הופתע עד מאוד לגלות, במהלך חקירתו הנגדית של המומחה מטעמו, כי נפלה טעות בהיסח הדעת, וכי נשכחו מרשימת ההכנסות לשנים 2007-2009 מספר לקוחות. חזקה על התובע שידע את העובדות והנתונים (לרבות שמות הלקוחות) שעמדו בבסיס חוות הדעת הראשונה, וחזקה עליו כי עיין, בחן ובדק בדקדקנות את חוות הדעת שצורפה לתצהירו בטרם חתם עליו, ובטרם הגשתם לבית המשפט. אם הוא לא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

בטרם אסיים אציין, כי התובע התייחס בסיכומיו לחוות הדעת המתוקנת ולמסמכים הנוספים שצורפו לה בטרם ניתנה החלטת בית המשפט המתירה את צירופם. בכך הוא ניסה להעמיד את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת. התנהלות זו אינה ראויה בלשון המעטה, שכן התובע לא היה רשאי להסתמך על מסמכים אלה בסיכומיו בטרם ניתנה החלטת בית המשפט המתירה הגשתם.

הפסיקה התייחסה בחומרה רבה לניסיון בעל הדין לצרף ראיות ומסמכים לסיכומיו ללא נטילת רשות (ראו ע"א 226/87 אחמד זועבי נ' עבוד ניקולא פ"ד מג (1) 714, בעמ' 719; ע"א 3771/90 עאמר עומר נ' פקיד שומה נצרת פ"ד מז(5) 177, בעמ' 180 וכן בש"א (ב"ש) 4493/03 י. בן עמי ובניו בע"מ נ' רשות הנמלים והרכבות). הוא הדין בענייננו. כל עוד לא ניתנה חלטה המתירה הגשת המסמכים כראיה, התובע אינו רשאי לעשות דין לעצמו ואינו רשאי לכלול בסיכומיו טיעונים והתייחסות למסמכים שלא הוגשו כראיה.

סוף דבר, הנני מורה על דחיית הבקשה. המבקש ישלם למשיבות 1 ו-2 הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪ וסכום זהה למשיבה מס' 3.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ב, 16 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.