סיידה נ' חלפון

החלטה

(בקשה לביטול פסק דין)

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן על ידי ביום 05/09/2010, ולפיו הוריתי על דחיית התובענה בשל העדר התייצבות.

התובע (להלן: "המבקש") הגיש נגד הנתבע (להלן :"המשיב") תביעה כספית. עניינה של התביעה בעסקה למכירת רכב, שבה מכר המשיב את רכבו למבקש. מאחר שהמבקש לא שילם למשיב את מלוא התמורה בגין הרכב, לא ביצע המשיב העברת בעלות ברכב על שם המבקש וכן ביקש ממשרד הרישוי לבטל את רישיון הרכב.

בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים במסגרת ת.ק. 105/07 בבית המשפט לתביעות קטנות בנצרת, הגיש המשיב נגד המבקש תביעה בגין יתרת התמורה שלא שולמה. במסגרת אותו הליך הגיש המבקש תביעה שכנגד בגין ליקויים ופגמים שלטענתו התגלו ברכב וכן תבע סעד כספי בגין השבתת הרכב לאחר שהמבקש ביקש ממשרד הרישוי, כאמור, לבטל את רישיון הרכב.

בית המשפט לתביעות קטנות דן בטענות הצדדים, קיבל את תביעת המשיב, דחה את התביעה שכנגד, וחייב את המבקש לשלם למשיב סכום של 5,500 ₪. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי התקבלה באופן חלקי, כך שבית המשפט המחוזי החזיר את הדיון לבית המשפט לתביעות קטנות לצורך הכרעה בדבר החזרת רישיון הרכב למבקש, או חידושו על ידי המשיב במשרד הרישוי.

לאחר שהתיק הוחזר לערכאה הדיונית, קיבל בית המשפט לתביעות קטנות את טענות המבקש, והורה למשיב להשיב לו את רישיון הרכב או לפעול לחידושו במשרד הרישוי.

לאחר שההליך הראשון הסתיים, הגיש המבקש את תביעתו דנן בה הוא עותר לחייב את המשיב לשלם לו סכום של 30,699 ₪. לטענתו, המשיב הוריד את הרכב מהכביש לאחר שביקש ממשרד הרישוי לבטל את רישיון הרכב, ובכך נגרם לו נזק עקב העדר יכולת לעשות כל שימוש ברכב. על פי הנטען, המניעה לעשות שימוש ברכב הוסרה רק לאחר קבלת רישיון הרכב בהתאם לפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט לתביעות קטנות ביום 8.3.09. על כן, עותר המבקש לחייב את המשיב לשלם לו פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין ירידת ערך הרכב, סכום של 699 ₪ בגין אגרת רישוי, סך של 20,000 ₪ בגין השבתת הרכב וסכום של 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

ביום 16/06/2010 הגיש המשיב בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת השתק עילה. הבקשה הועברה לתגובת המבקש, אשר בחר שלא להגיב עליה. בהעדר תגובה מטעם המבקש הוריתי על דחיית התביעה. מכאן הבקשה שלפני לביטול פסק הדין.

בבקשתו טען המבקש, כי תגובתו נשלחה בפקס לביהמ"ש כבר ביום 30/08/2010, בטרם חלף המועד להגשתה. לבקשה צירף המבקש עותק מהתגובה שהוגשה בצירוף אישור פקס המעיד על משלוח התגובה לבית המשפט.

המשיב התנגד לבקשה וטען, בין היתר, כי על פי תקנות סדר הדין האזרחי, ניתן להגיש כתב בי דין בפקסילמיה ובלבד שהיקף הכתב אינו עולה על 5 עמודים. מאחר שהתגובה, על צירופיה, מונה כ- 12 עמודים, לא היה המבקש רשאי להגישה בפקסימיליה, ועל כן בצדק לא קיבלה המזכירות את התגובה. המשיב הוסיף, כי סיכויי התביעה הם אפסיים וכי מעיון בתגובה לבקשה לדחיית התביעה על הסף, ניתן להיכווח כי אין בפיו של המבקש טענה הראויה להישמע לעניין טענת השתק העילה שהעלה המשיב בבקשתו לדחיית התביעה על הסף.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, ובכל המסמכים הרלוונטים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. פסק הדין ניתן כדין לאחר שהמבקש לא הגיש במועד את תגובתו לבקשה לדחיית התביעה על הסף. אמנם צירף המבקש אישור פקסימיליה המעיד על משלוח התגובה בפקס, אך מאחר שהתגובה על צירופיה מונה כ- 12 עמודים, המבקש לא היה רשאי להגישה בפקס, ועל כן לא ניתן לראות במשלוח התגובה בפקס כאילו הוגשה לתיק בית המשפט.

ביטול פסק דין שניתן כדין, נתון לשיקול דעת בית המשפט, והוא מותנה בקיום שני תנאים מצטברים; הראשון – המבקש חייב להצביע על סיבה אשר גרמה למחדל; השני על המבקש להראות, כי יש לו סיכוי לזכות בתביעתו. לשאלה השנייה חשיבות רבה בהשוואה לשאלה הראשונה. ככל שסיכויי התביעה טובים יותר, כך ייתן בית המשפט משקל פחות לסיבת המחדל.

בעניינו, המבקש טען, כי התגובה נשלחה לביהמ"ש בפקס כבר ביום 30/08/2010, והציג אסמכתא לכך. מאחר שהמבקש סבר בתום לב, כי התגובה מונחת בתיק בית המשפט, ומאחר שהוא לא גילה זלזלול במועדים, הנני סבור כי התנאי הראשון לביטול פסק הדין מתקיים.

על אף שהתנאי הראשון מתקיים, דין הבקשה להידחות מאחר שלא תצמח למבקש תועלת כלשהי מביטולו, שכן דין התביעה להידחות מחמת מעשה בי דין. כלל ידוע הוא שאין בעל דין יכול להגיש שתי תביעות בגין אותה עילה, והוא חייב לכלול בכתב התביעה הראשון את כל הסעדים המגיעים לו בגין אותה עילה. בעל דין שמבקש לפצל את סעדיו, חייב להגיש בקשה לפיצול סעדים במסגרת ההליך הראשון, ורק אם בקשתו נענית הוא יהיה רשאי להגיש תביעה נפרדת בגין הסעדים שהותר לו לפצל.

כאמור, בכתב התביעה שכנגד שהגיש בהליך הראשון, טען המבקש לנזקים שנגרמו לו עקב עסקת היסוד. במסגרת אותה תביעה טען המבקש אף לנזקים שנגרמו לו עקב השבתת הרכב על ידי המשיב, אשר "הקפיא", לטענתו, את הרישיון במשרד הרישוי, ותבע סעד כספי בגין כך.

בכתב התביעה שלפניי, חוזר המבקש על הטענות שהעלה בתביעה שכנגד שהוגשה בהליך הקודם ושוב תובע סעד כספי בגין השבתת הרכב. מאחר שעילת התביעה בהליך שלפני זהה לעילת התביעה בתביעה שכנגד, ומאחר שהתביעה שכנגד נדחתה, אין הוא רשאי להגיש תביעה מחדש בגין אותה עילה ואתם סעדים.

מעבר לנדרש אציין, כי אף אם המבקש היה מבקש פיצול סעדים בהליך הקודם, סביר להניח שבקשתו הייתה נדחית. הלכה פסוקה היא שניתן לפצל סעדים שונים אך לא ניתן לפצל את אותו סעד לסעדי משנה. מאחר שהמבקש כרך בתביעה בהליך הקודם סעד כספי בגין השבתת הרכב, הוא לא יכול היה לבקש פיצול סעדים כך שיוכל לתבוע בתביעה נפרדת סעד כספי אחר בגין ראשי נזק אחרים שנגרמו לו עקב השבתת הרכב כגון ירידת ערך הרכב או עוגמת נפש.

המבקש טוען בתגובתו, כי המדובר בעוולה מתמשכת. אין בסיס לטענה. הפקדת רישיון הרכב במשרדי הרישוי אינה נמנית עם העוולות המתמשכות, אלא מדובר בפעולה ממוקדת, התחומה בזמן, כך שלא ניתן לראות בה עוולה מתמשכת.

מכל המפורט עולה, כי קיים במקרה דנן השתק עילה החוסם את דרכו של המבקש מלהגיש תביעתו מחדש לאחר שהתביעה בהליך הקודם בגין אותה עילה נדחתה. בנסיבות אלה, משלא תצמח למבקש כל תועלת מביטול פסק הדין ומשהוכח כי סיכויו לזכות בתביעתו הם אפסיים, אין להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין.