סיטי נ' פרי

החלטה

לפניי בקשה למחיקת כותרת.

רקע

התובע, מתווך במקצועו, הגיש תביעה כספית בסדר דין מקוצר לתשלום שכר טרחה. על פי הנטען, התקשרו הנתבע והתובע בשני הסכמים להזמנת שירותי תיווך כאשר באחד ההסכמים הוקנתה, על פי הנטען, לתובע בלעדיות לתקופה מסוימת לביצוע פעולות שיווק לצורך מכירת דירתו של הנתבע.

תקופת הבלעדיות הסתיימה ביום 11.11.2010. ביום 4.11.2010 ביקש הנתבע מסוכן של התובע להראות את דירתו לשוכרים פוטנציאליים. שוכרים אלה הביעו עניין לרכישת הדירה ובסופו של יום ועל פי הנטען גם רכשו אותה מן הנתבע. לטענת התובע, בכל העת בא היה הנתבע במגע עם הרוכש הפוטנציאלי, נמנע הנתבע מלשתף את התובע במגעים שבין הצדדים על מנת להתחמק מתשלום דמי תיווך.

לאור האמור טוען התובע כי הוא זכאי לשכר טרחה בשווי כפל הסכום שנקבע בין הצדדים כסכום שאותו יש לשלם לתובע וזאת בהתאם לסעיף 2 להסכם הבלעדיות.

הנתבע עותר לסילוק התביעה על הסף, לחלופין למחיקת כותרת התביעה ולחלופי חילופין: למתן רשות להתגונן. עיקר טענתו היא, כי הסכם הבלעדיות עליו סומכת תביעת התובע בוטל בהסכמת הצדדים וזאת לאחר שהנתבע חתם עליו. ראיה לדבר מוצא הנתבע בכך שבידיו מצוי עותק ההסכם כאשר רק חתימתו של הנתבע מתנוססת עליו, ללא חתימת התובע. אינדיקציה נוספת לחיזוק הטענה מוצא הנתבע בכך שלכתב התביעה צורפו שני הסכמי תיווך, הסכם אחד "בבלעדיות" והאחר – לא. הנתבע טוען כי ביטול הסכם הבלעדיות יכול להסביר מדוע צורפו לכתב התביעה שני הסכמים העשויים גם לסתור זה את זה.

הנתבע טוען כי רוכש הדירה רכש אותה לאחר תום 6 חודשי "הבלעדיות" ועל כן אין לתובע עילה לתבוע מכוחו של הסכם הבלעדיות.

לעניין מחיקת הכותרת נאמר כי התביעה אינה נתמכת בראיה בכתב וסכומה אינו סכום קצוב. כיצד? לעניין דרישת הראיה בכתב נאמר כי הסכם הבלעדיות שצורף אינו חתום על ידי התובע במקורו והמסמך עליו סומכת התביעה "יוצר" על ידי התובע על מנת להכשיר בדיעבד את תביעתו. העובדה, טוען הנתבע, כי התובע הוא שהכין את ההסכם אך רק הנתבע חתום על ההסכם שוללת מן התובע אפשרות לתבוע בסדר דין מקוצר. לעניין סכום התביעה נאמר כי אין מדובר בסכום קצוב הניתן לחישוב אריתמטי אלא ב"נוסחאות יציר כפיו של המשיב (התובע)".

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובבקשה ובהתאם להלכה המושרשת לפיה רשאי בית המשפט להורות על מחיקת הכותרת גם מיוזמתו (רע 192/84 חברת אבגד בע"מ נ' סולל בונה בע"מ , לח (2) 581) נחה דעתי כי דין הבקשה למחיקת הכותרת להידחות ללא צורך בתשובה.

אכן, לצורך הכשרת התביעה להתברר בסדר דין מקוצר נדרש כי יהיה מדובר בתביעה הבאה מכוח חוזה או התחייבות וכי התביעה תהיה לסכום קצוב, היינו סכום הניתן לחישוב אריתמטי פשוט, ללא צורך בשומה או בהערכה.

נפתח בסכום הקצוב. למעט טענה סתומה כי אין מדובר בסכום קצוב הניתן לחישוב אריתמטי אלא ב"נוסחאות יציר כפיו של המשיב (התובע)" לא נאמר דבר בבקשה העשוי להביא לכלל מסקנה כי סכום התביעה נקבע על פי שומה או הערכה ולא על פי חישוב. ודוק: העובדה שהסכום הנתבע אינו מוסכם אין בו כדי להעלות ולא להוריד שכן סכום קצוב אין פירושו סכום מוסכם בהכרח. דברים אלה נאמרים בשים לב לטענת הנתבע לפיה הסכם הבלעדיות עם התובע בוטל. לפיכך, לא שוכנעתי כי אין מדובר בסכום קצוב.

נפנה כעת לדרישת הראיה בכתב. לטעמי, יש די והותר "ראיות בכתב" במצורף לכתב התביעה על מנת להכשיר את בירור התביעה בסדר דין מקוצר. אפתח בהסכם הבלעדיות. מעיון בכתב התביעה – שרק על פיו ועל פי נספחיו נבדקת כשרותה של תביעה להתברר בסדר דין מקוצר (ראו לדוגמה: בש"א (מחוזי, ירושלים) 5576/01 אחים שרבט בע"מ נ' טריפון ואח' (לא פורסם))- עולה כי הסכם הבלעדיות נחזה להיות חתום בידי שני הצדדים להליך זה. משכך, כל טענות הנתבע בהקשר זה, הן הטענה כי הסכם הבלעדיות בוטל והן הטענה כי ההסכם נחתם למעשה על ידי הנתבע ורק לאחר מכן הוספה חתימת התובע, הן טענות הגנה שדינן להתברר במסגרת בקשת הרשות להתגונן ולא כבקשה למחיקת כותרת. ועוד: גם אם נניח, מבלי לפסוק, כי נכונה הטענה כי הסכם הבלעדיות בוטל על ידי הצדדים אין בכך כדי לפגוע בתוקף ההסכם הנוסף להזמנת שירותי תיווך שצורף לכתב התביעה ובוודאי שאין מניעה להסתמך על הסכם זה לצורך הגשת התביעה. תביעה כזו, גם אם תהא מצומצמת יותר בהיקפה הכספי, עדיין תוכל להתברר בסדר דין מקוצר.

סיכומו של דבר: הבקשה למחיקת כותרת נדחית מן הנימוקים שצוינו לעיל.

נפנה כעת לבקשה לסילוק התביעה על הסף ( מחיקה בלבד; בהתאם לסמכותי). לא מצאתי ממש בטענה כי יש להורות על מחיקת התביעה. ב"כ הנתבע מציינת שני נימוקים למחיקת התביעה: האחד, ביטול בהסכמה של הסכם הבלעדיות מאיין את עילת התביעה; השני, הזמנת שירותי תיווך בבלעדיות מוגבלת, על פי נוהג, למשך 6 חודשים ומכיוון שרוכש הדירה רכש אותה לאחר חלוף 6 חודשים – אין לתובע עילה נגד הנתבע.

כפי שצוין לעיל, בשלב זה לא הוכח כי הסכם הבלעדיות עליו סומכת התביעה בוטל. האינדיקאטורים המובאים לביסוס טענה זו כבודם במקומו מונח אולם קשה לומר כי די בציון אינדיקאטורים אלה על מנת שהנתבע יצא חובת ההוכחה המוטלת עליו ביחס לטענה זו. כיון שכך, השאלה אם כתב התביעה מגלה עילה אם לאו נבחנת בשלב זה על פי הנטען בכתב התביעה ולא על פי טענות ההגנה של הנתבע. אוסיף ואומר, מעבר לדרוש, כי כיוון שאין חולק כי הסכם הזמנת שירותי התיווך הנוסף נחתם על ידי המזמין ואין טענה כי בוטל, הרי שגם לפי גישה המחמירה עם התובע, עדיין יכולה לעמוד לו עילה מכוח ההסכם הנוסף.

הטענה הנוספת היא כי הדירה נרכשה לאחר תום תקופת הבלעדיות. אינני סבור כי יש ממש גם בטענה זו, לא לפי הגיונה של הטענה ולא לפי לשונו של הסכם הבלעדיות. אסביר. אם תתקבל הטענה כי זכאותו של מתווך לדמי תיווך במסגרת הסכם בלעדיות נחתכת על פי המועד בו מושלמת עסקת רכישת הדירה כי אז דומה שיהיה בכך כדי ליתן ביד הצדדים לעסקה כלי יעיל ופשוט להתחמק מחובתם לשלם דמי תיווך. כל שהצדדים יידרשו לעשות הוא להאריך באמצעים שונים ומשונים את התקופה הנדרשת עד להשלמת עסקת הרכישה על מנת שלא יהיו חייבים, לשיטתם, בתשלום שכר הטרחה למתווך שלו הוענקה בלעדיות. מיותר להכביר מלים על האבסורד וחוסר ההיגיון בשיטה זו. גם לשונו של הסכם הבלעדיות אינו תומך בטענה. בהסכם זה נאמר כי המזמין מוסר לטיפול המתווך – שהוגדר כמציאת קונים/ שוכרים לנכס - את הנכס כאשר למתווך תהא זכות לפעול באופן בלעדי עבור המזמין לתקופה שהוסכמה. משמע, זכותו של המתווך לקבלת דמי תיווך נחתכת, חוזית, לפי השאלה האם הוא איתר בתקופת הבלעדיות קונה או שוכר לנכס שנמסר לטיפולו. הא ותא לא. אם איתר המתווך קונה בתקופת הבלעדיות קמה זכותו לכאורה לקבל את שכרו ללא קשר לשאלה מתי הושלמה העסקה בין הצדדים. נתון אחרון זה הוא פונקציה של מידת יעילותם של הצדדים ואין לו כל קשר למתווך ואין זה מתקבל על הדעת כי הזכות לקבלת שכר המתווך תיגזר ממידת המהירות או היעילות בה פועלים הצדדים להשלמת העסקה.

סוף דבר: הבקשות למחיקת כותרת ומחיקת התביעה על הסך נדחות. כיוון שלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות. אני קובע את הדיון בבקשת הרשות להתגונן ליום 15.2.12 שעה 11.00.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ב, 02 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.