סיווג תובענה שהוגשה כתביעה לסעד הצהרתי, לשם תשלום אגרה

בהחלטה זו אני נדרשת להכריע בשאלת סיווגה של תובענה שהוגשה – האם יש לראותה כתביעה לפסק דין הצהרתי או כתביעה כספית, וזאת לצורך שומת האגרה שיש לשלם בעדה.

רקע

1. המשיבה 1 והמשיב 2 הם בני זוג לשעבר אשר ביום 20.9.12 חתמו על הסכם שאושר על ידי בית המשפט וקיבל של פסק דין ביום 16.10.12 (להלן: ההסכם). במסגרת ההסכם נקבע בין היתר, כי במקרה של פרידה, זכויות המשיב 2 בדירת המגורים (מחצית מכלל הזכויות בדירה) תעבורנה למשיבה 1 "כנגד מחצית זכויותיה של האישה מעסקיו של הבעל" (סעיף 10 להסכם).

2. ביום 15.10.15 הוגשה נגד המשיבים 2-1 תביעה כספית בבית משפט השלום על סך של 1,531,292 ₪, בה נטען כי למשיבים 2-1 חוב בגין מוצרים אשר על פי הנטען סיפקו התובעים באותו הליך למשיב 2, ואשר לצורך הבטחת תשלום עבורם הוטל שעבוד על זכויות המשיב 2 בדירת המגורים (ת"א 28093-10-15).

3. ביום 30.11.15 הגישה המשיבה 1 לבית משפט זה תביעה נגד המשיב 2 ונגד המבקשת, היא אחותו של המשיב 2, בה טענה כי המבקשת חייבת באופן אישי במלוא החוב בגינו הוגשה התביעה נגד המשיבים 2-1. לטענת המשיבה 1 בכתב התביעה, התובעים בהליך המתנהל בבית משפט השלום נגד המשיבים 2-1, המשיב 2 והמבקשת חברו יחדיו על מנת לנשל את המשיבה 1 מזכויותיה לפי ההסכם.

בכותרת כתב התביעה צוין כי "מהות התביעה: סעד הצהרתי".

על פי כתב התביעה, עתירת המשיבה 1 במסגרתו היא למתן סעד הצהרתי לפיו המבקשת אחראית באופן אישי למלוא החוב בגינו הוגשה התביעה נגד המשיבים 2-1.

עבור תביעה זו שילמה המשיבה 1 אגרה בסך של 476 ₪, בהתאם לפריט 6 בתוספת לתקנות בית המשפט לעניני משפחה (אגרות), תשנ"ו-1995 (להלן: תקנות האגרות).

4. ביום 7.2.16 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב בירור התובענה עד להכרעה בתביעה שהוגשה נגד המשיבים 2-1. המשיבה 1 התנגדה לבקשה זו.