סיואנא ואח' נ' שר הפנים

פסק דין

1.העותרת 1 (להלן – העותרת) ילידת 4.8.59, הינה בת לעדה הנוצרית ארמנית. היא נולדה במזרח ירושלים, ובעת מפקד האוכלוסין בשנת 1967 קיבלה מעמד של תושב קבע, וכפועל יוצא, נרשמה במרשם האוכלוסין בישראל.

2.העותרת נשואה לאזרח ירדני (הוא העותר 2) מיום 8.11.98. לעותר 2, ניתן בעבר רישיון ישיבה עראי מסוג א5, מכוח בקשה לאיחוד משפחות שהגישה עבורו העותרת. תוקף אותו רישיון הוארך מעת לעת עד לחודש מאי 2005. במועד זה, הופסק ההליך המדורג בעניינו של העותר 2, עת יצא מן הארץ. ב26.6 התייצב העותר 2 במשרדי המשיב, לצורך בירור בקשתו להארכת רישיון ישיבתו בישראל, ולצורך זה התבקש להמציא דרכון ירדני תקף, אך בחר שלא לעשות כן ויצא את הארץ ללא שוב.

3.בחודש אוגוסט 2000 יצאה העותרת לארצות הברית, ועד לשנת 2007 שהתה שם לסירוגין, לתקופות מצטברות של 4 שנים. במהלך נסיעותיה לארצות הברית, ילדה העותרת שני ילדים, העותרים 3 ו-4. ביום 4.9.06 יצאה העותרת מהארץ דרך מעבר גשר אלנבי, כשפניה מועדות לירדן. במעמד זה, משהוברר כי ברשותה דרכון אמריקאי, נמסרה לה במקום הודעה על פקיעת תושבותה, הודעה שעודכנה במחשבי המשיב ביום 4.3.07. יצוין, כי על פי פלט הכניסות והיציאות של העותרת, מש/1, פרקי הזמן הממושכים ביותר בהם שהתה בארצות הברית ברצף, היו לתקופה של כ-13 חודשים, בין יולי 2005 לאוגוסט 2006; של כ- 11 חודשים בין ספטמבר 2006 ליולי 2007; ושל כ- 10 חודשים בין פברואר 2003 לדצמבר 2003.

4.ביום 12.7.08 הגישה העותרת, באמצעות בא כוחה, ערר על החלטת הפקיעה, ע/14. ביום 17.7.08, זומנה העותרת לשימוע על ידי המשיב, שימוע שהתקיים ביום 5.8.08, ע/15. ביום 2.10.08, בעקבות השימוע, נשלח לעותרת מכתב, ע/16, הקובע כי פקיעת רישיונה נעשתה כדין, וזאת על סמך קבלת אזרחותה של מדינת חוץ. העותרת הגישה בקשה לעיון חוזר, להשבת תושבותה, המכתב ע/17, שלגביו לא נענתה במישרין ובאופן מלא כמפורט להלן. בעקבות הסירוב פנתה העותרת גם לועדת ההשגה לזרים, ונענתה בהחלטה מיום 15.3.09, ע/18, כי נושא הבקשה, השבת תושבות שפקעה, איננו בגדר סמכותה של הועדה. בעקבות זאת, הוגשה העתירה דנן ביום 11.10.09.

5.ברשימת הסעדים המבוקשים על ידי העותרת נכללים: ביטול הפקעת תושבותה, השבת תושבות הקבע שלה, אישור בקשת האחמ"ש שהגישה העותרת עבור העותר 2 למתן מעמד של תעודה ארעית , מתן צו שיאפשר להכניס את העותר 2 לישראל עד למתן החלטה אחרת ורישום העותרים 3 ו-4, בניה של העותרת, הנושאים דרכונים של ארצות הברית, בתעודת זהותה של העותרת באופן קבוע. כמו כן, מתבקש לחלופין מתן מעמד ארעי לעותרים, במשך תקופה שיקבע המשיב, שבסיומה ייבחן שוב מעמדם כתושבי קבע.

6.עמדת המשיב בקליפת אגוז, הינה, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי ניכר בהגשתה, ולגופה, משום שרישיון הקבע של העותרת פקע כדין, בשל העתקת מרכז חייה מחוץ למדינת ישראל ורכישת אזרחות אמריקאית בדרך של התאזרחות, וכן בשל העובדה שהעותרת לא הצליחה לסתור את החזקות הקבועות בתקנות לעניין זה.

7.טרם הדיון בעתירה לגופה, ייאמר, כי בעניין הסעדים הנוגעים לעותר 2 ולעותרים 3 ו-4, לא קדם מיצוי הליכים על ידי העותרת. ההתכתבויות וההליכים המפורטים בפסקה 4 לעיל, נגעו אך ורק לעניינה האישי של העותרת, ולפיכך, דין אותם סעדים להידחות מחוסר מיצוי הליכים.

8.לעניין טענת השיהוי, יש להבחין בין שניים: ההודעה על פקיעת התושבות, שנמסרה לעותרת בראשית שנת 2007, והבקשה להשבת התושבות, אשר כפי שנראה להלן, לא נענתה באופן ענייני עד למועד הגשת העתירה. בהקשר זה יצוין, כי גם בתשובת המשיב לעתירה במסגרת ה"בקשה לסילוק על הסף – כתב תשובה", לא ניתנה הנמקה החלטה ממשית להחלטה המשיב לדחות את הבקשה לאי השבת התושבות, במובחן מהשגתה על פקיעת התושבות, למעט חזרה על הנימוקים המצדיקים את הפקיעה, ומכאן שהבקשה בנדון לא נשקלה באופן ממשי. לאבחנה בין השניים ראה עת"מ (י-ם) 1630/09, עבד אל כרים חוסייני נ' שר הפנים (פסק דין מיום 24.8.10), וכן עת"מ (י-ם) 1633/09, תאיה עזיז נ' שר הפנים (פסק דין מיום 14.4.11).

9.וביתר פירוט, בעקבות ההחלטה בדבר הפקיעה וקיום השימוע לעותרת ביום 19.8.08, ובעקבות מכתבו המפורט של ב"כ העותרת, מש/6, שנענה בקצרה על ידי המשיב במכתב מש/,7 מיום 1.9.08, שומה היה על העותרת לעתור כבר אז כנגד ההחלטה בדבר הפקיעה. עצם ההתכתבות הנמשכת בינה לבין המשיב, בנקודה זו, לא היה בה כדי לעצור את מרוץ השיהוי (ראה בג"צ 410/78, מילס ישראל בע"מ נ' שר האוצר, פ"ד ל"ג (1) 271,272-273). לעומת זאת, פנייתה של העותרת להשבת תושבותה, מיום 6.1.09, המצויה בע/17, לא קיבלה תשובה עניינית. ראשית, אותו מכתב לא זכה למענה כתוב, המפרט את הנימוקים לדחיית הבקשה הכלולה בו, ככל שהייתה החלטה כזאת. שנית, מכתבה של הגב' טלי כהן, ראש ענף בלשכת רשות האוכלוסין וההגירה במזרח ירושלים, מיום 19.5.09, אשר צורף כחלק מע/17, איננו מתייחס במישרין לפנייה הכתובה, אלא לשיחה בעל פה של ב"כ העותרת עם מנהלת הלשכה. אותו מכתב גם אינו מכיל תשובה עניינית לבקשה להחזרת תושבות, למעט התייחסות חלקית לטענות העותרת לגבי שלושה מתוך שבעה מקרים שבהם, לטענת ב"כ העותרת, הושבה התושבות למי שהחזיקו באזרחות של ארצות הברית. באותו עניין נאמר, באופן כללי, כי "כל מקרה נדון לגופו, וכל מקרה שונה מרעהו". מעבר לכך, לא פורט כל שיקול מן השיקולים האמורים להנחות את המשיב בהחלטתו לגבי בקשה להחזרת תושבות.

10.משלא נתנה תשובה עניינית לבקשה, וכן לאור העובדה שהעותרת הגישה השגה בעניין השבת התושבות, לועדת ההשגה לזרים, על אף שלכאורה אין הועדה מוסמכת לדון בנושא, לא נראה לי נכון וצודק בנסיבות העניין לדחות את העתירה, בנוגע לסעד של השבת התושבות מטעמי שיהוי. מבחן השיהוי המשולש המפורט בעע"מ 2273/03 איי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע, נשען על שלוש רגליים: שיהוי אובייקטיבי, שיהוי סובייקטיבי וההיבט של שלטון החוק והאינטרס הציבורי. לטעמי, כאשר הרשות משיבה לפנייה של אדם שלא לעניין, הוא רשאי, בתחום הסביר, לשוב ולפנות לרשות ולבקש תשובה עניינית, והמתנה לתשובה כזו, כל עוד היא תחומה בגדר זמן סביר, אינה צריכה להיחשב כשיהוי בפנייה לערכאות ,משום שאין היא פוגעת באינטרס ציפיות לגיטימי של הרשות . לא זו אף זו, השלמה. עם אי מתן מענה ענייני על ידי הרשות לפונה אליה , עת היא נדרשת להפעיל, לבקשתו, סמכות על פי דין, נוגדת את האינטרס הציבורי, והימנעות מלהיזקק למקרה דנן בהיבט של הבקשה להחזרת. התושבות , בגין שיהוי, יש בה כדי לפגוע, מסיבה זו, גם בעקרונות יסוד של שלטון החוק. לא זו אף זו, בניגוד לנושא ערעור על הפקיעה, שיש לו זיקה לחלוף הזמן, לעניין השבת תושבות, מדובר בבקשה שניתן להגישה גם בחלוף זמן ניכר מעת הפקיעה, ולאור חשיבותו המהותית של הנושא, מבחינת זכויות היסוד של הפרט, יש לנהוג לטעמי בעניין זה, בגישה מקלה לעניין השיהוי.

11.לגופם של דברים, אכן, במצב שבו אדם היה בעל רישיון לישיבת קבע בישראל, שפקע כדין, מפאת רכישת אזרחות זרה על דרך של התאזרחות, או רישיון לישיבת קבע במדינה זרה, הנוהל הידוע כ"נוהל שרנסקי", אינו חל. אולם, שר הפנים עודו מוסמך ורשאי להשיב את הרישיון שפקע למבקש, וזאת מכוח סמכותו לפי סעיף 2 לחוק הכניסה לישראל. הנוהל האמור איננו גורע משיקול הדעת הנתון לשר, להשיב לאדם רישיון לישיבת קבע בישראל, גם באותם מקרים של קבלת אזרחות או תושבות קבע במדינה זרה (ראו עת"מ (י-ם) 649/07 ניירוך נ' שר הפנים, (פס"ד מיום 15.12.08; עת"מ (י-ם) 1774/09 ווזווז נ' משרד הפנים (פס"ד מיום 16.12.09) וכן עת"מ י-ם) 787/06 תמימי נ' שר הפנים (פס"ד מיום 7.10.07)).

12.אמנם, בנושא זה נתון לשר שיקול דעת נרחב (ראו בג"צ 431/89 קנדל נ' שר הפנים פ"ד מ"ו (4) 505 (1992)), ואין למבקש רישיון כזה זכות קנויה לקבלו (ראו בשג"ץ 83/88 מנצח נ' שר הפנים (החלטה מיום 7.3.88)). אולם, שיקול הדעת הנרחב הנתון לשר מקפל בחובו שורה ארוכה של שיקולים אותם רשאי וחייב השר לשקול, ובהם שיקולים של מניעה ביטחונית, של עבר פלילי, של אינטרסים חיוניים של המדינה, של שלום הציבור וכן שיקולים הומניטריים (ראו עת"מ (חי') 4112/07 פאולוסון נ' מדינת ישראל (פס"ד מיום 3.5.07)). כמו כן, רשאי השר לשקול את השאלה האם חזר מבקש הרישיון להתגורר בישראל.

13.ההבדל המרכזי בין המצבים בהם חל "נוהל שרנסקי" לבין מצבים בהם אינו חל, לעניין הפעלת שיקול הדעת של השר, מתבטא בנטל השכנוע. בעוד שמקום בו מתקיימים תנאיו של "נוהל שרנסקי", הנטל הוא על השר להראות מדוע לא יושב הרישיון למי שעומד בתנאי הנוהל, הרי מקום שבו מדובר בהשבת רישיון שלא בהתאם לנוהל, יחול על המבקש הנטל להראות מדוע יש להשיב לו את הרישיון (ראו עניין ניירוך הנ"ל, בפסקה 8 ועניין ווזווז, הנ"ל, בפסקה 36). עוצמת הנטל החלה על מי שמבקש את השבת תושבתו עשויה להיות מושפעת גם מן האבחנה "בין מי שקיבל מעמד של תושב קבע מכיוון שנולד בישראל (או בשטח שהפך להיות חלק מישראל) וגדל בה, לבין מי שקיבל מעמד של תושב קבע לאחר שהיגר לישראל" עע"מ 5829/05 דארי נ' משרד הפנים (פסק דין מיום 20.9.07). בעניין זה, מקובלת עליי ההשקפה שהנטל המוטל על המבקש את חידוש הרישיון, שעה שמדובר בתושב מזרח ירושלים שנולד בישראל (או בשטח שהפך להיות חלק מישראל), אמור להיות קל יותר. זאת משום הצורך להתחשב במורכבות המשפטית ובמציאות החיים הייחודית של תושבים אלה, אשר מעמדם כבעלי רישיון לישיבת קבע ולא של אזרחים, כנגזרת של החלת השיפוט והמשפט הישראלי על מזרח העיר, נמשך מזה 44 שנה (ראו עניין חוסייני הנ"ל, בפסקה 14). עוד מקובל עלי, כי יש להבחין בין תושב קבע, שרכש אזרחות זרה תוך ניתוק ממשי של זיקתו לארץ ויצירת זיקה למדינה אחרת, לבין מי שהוכיח כי כוונתו בעת ששהה מחוץ לגבולות הארץ הייתה לשמר את זיקתו לישראל. לעניין זה, יש חשיבות גם לנכונותו של המבקש את השבת הרישיון לוותר על אזרחותו האמריקאית (ראו עת"מ (י-ם) 279/07 מחסן נ' שר הפנים (פסק דין מיום 16.1.08, בפסקה 45).

14.כאמור, מלבד התייחסות חלקית לטענת האפליה שהעלתה העותרת, תוך ציון שמם של מספר תושבי מזרח ירושלים, שקיבלו אזרחות זרה, לא כללה תשובת המשיב לבקשת העותרת להשבת תושבותה, התייחסות פרטנית ומקיפה לאותם שיקולים ולפיכך נראה לי ראוי ונכון להשיב את העניין אל המשיב, אשר יבחן לגופה את בקשת העותרת להשבת תושבותה. יש להניח כי בעניין זה, יפעל המשיב לאור אמות המידה המפורטות בפסקה 13 לעיל. בבוחנו את הבקשה, רשאי, כמובן, המשיב להחליט לאפשר לעותרת להוסיף ולשהות בישראל לפרק זמן מוגדר, במעמד זמני שסוגו ייקבע על ידו, כאשר בתום אותה תקופה ובהתאם לבחינות נוספות שיערוך לעותרת, והתרשמותו ממידת זיקתה לישראל במהלך אותה תקופה, יחליט האם לחדש לה את הרישיון לישיבת קבע (ראו עת"מ 1633/09 הנ"ל, בפסקה 18).

15.לאור מסקנתי זו, אני מורה למשיב לבחון את בקשת העותרת להשבת תושבותה, בתוך 60 יום מהיום. לאחר קבלת ההחלטה, ובמידה ויחליט המשיב לדחותה, תינתן לעותרת שהות של 45 יום, מעת קבלת ההחלטה, לעתור לבית המשפט. עד לסיומה של תקופה זו, יוותר על כנו צו הביניים מיום 13.10.09, לגבי העותרת ולגבי העותרים 3 ו-4, ילדיה. זאת מאחר שהחלטת המשיב בעניין השבת המעמד לעותרת, תשליך בהכרח גם על סוגיית הענקת מעמד לילדיה.

16 . המזכירות תעביר פסק הדין לצדדים בדרכי ההמצאה המקובלות

ניתן היום, יג' ניסן תשע"א, 17 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: