סידום נ' אלפרט ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 24.10.10 בה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבע מס' 1 שהיה מבוטח על ידי הנתבעת מס' 2.

התובע עותר לסכומים הבאים:

1.עלות תיקון הרכב על פי דוח שמאי בסך 7,308 ₪.

2.שכ"ט שמאי 750 ₪.

3.ירידת ערך 2,290 ₪.

סה"כ 10,288 ₪.

על פי האמור בכתב התביעה, התובע נסע עם רכבו בכביש המוביל לאזה"ת הישן בנתניה. הוא עצר בפקק תנועה ורכב הנתבע פגע בו מאחור.

בעת הדיון התובע הוסיף שלפני התאונה, פנה ימינה מהמסלול האמצעי לימני על מנת לפנות ימינה, ונאלץ לעצור באופן פתאומי עקב כך שחלף על פניו קטנוע. אחרי שעצר רכב הנתבע התנגש ברכבו.

התובע טען בפני בימ"ש כי נוסח כתב התביעה הוכן ונרשם על ידי סוכן הביטוח והוא לא מסר לסוכן כל דבר לענין פקק תנועה. התובע טען שהוא הסתכל במראה, לא הבחין בתנועה, ואלמלא נאלץ לבלום בגלל הקטנוע היה יכול להמשיך בדרכו.

גירסת הנתבע שונה:

לטענתו אכן היה פקק תנועה בשני הנתיבים המרכזי והשמאלי, ואילו התובע סטה מהנתיב האמצעי לנתיב הימני על מנת להתחמק מהפקק. הוא עשה זאת ללא כל התרעה מראש וללא איתות והנתבע לא הספיק לעצור את רכבו מבלי להתנגש ברכב התובע.

הנתבע הדגיש כי המכה ברכב התובע היתה בפינה ימנית אחורית ואילו הנזק לרכב הנתבעת היתה בפינה שמאלית קדמית.

התובע בעדותו אף אמר שבעת התאונה רכבו לא עמד באופן ישר.

"הייתי בזווית, זה לא שהרכב היה כולו בנתיב" [עמ' 1 ש' 23]

לאחר ששקלתי את הראיות, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד, ולהלן הנימוקים לכך:

1.כללית העדפתי את גרסת הנתבע מול גרסת התובע ואני סבור שהתובע סטה מהמסלול שלו בלי תשומת לב ראויה למה שקורה סביבו. [צילומי הנזק בשני כלי הרכב תומכים במסקנה זו]

2.יחד עם זאת, אין לשחרר את הנתבע באופן מוחלט מאחריותו מכיוון שמאוד מקובל שהנהג הישראלי יתמרן ללא התחשבות ביתר הנהגים על מנת להתקדם בדרכו, ולכן גם אם התובע יצא בצורה רשלנית, הנתבע היה צריך להיות ער לאפשרות כזאת.

3.לכן אני מחלק את האחריות בין הצדדים כך שהתובע אחראי ל-70 אחוז מהנזק והנתבע

ל-30 אחוז.