סידה נ' קליר כימיקלים שווק בעמ ואח'

החלטה

1. לפני ערעור על החלטתו של כב' הרשם י' גזית מבית המשפט השלום בת"א-יפו מיום 14.10.2009 (ת"ט 220795/09).

במסגרת ההחלטה זו דחה בית המשפט קמא את בקשותיו של המערער להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר כך גם דחה את ההתנגדות לביצוע שטר לגופא.

על החלטה זו הגיש המערער כתב ערעור בזכות לבית משפט זה.

המשיבה הגישה בקשה למחיקת הערעור על הסף שכן מדובר ב"החלטה אחרת" של רשם, אשר הערעור עליה הוא בזכות לבית המשפט השלום, ולא למותב זה.

ביום 4.2.2010 הוריתי על מתן תגובה לבקשה. משזו בוששה לבוא הוריתי ביום 24.2.2010 למשיבה להודיע על אישור המצאת הבקשה וההחלטה למערער. ביום 25.2.2010 נתקבלה הודעה מעם המשיבה כי הודעה כאמור נשלחה בדואר רשום. עוד צוין כי ב"כ המשיבה שוחח עם המערער אשר ציין כי קיבל את הבקשה לידיו וישקול האם להגיש תגובה.

עד ליום זה לא נתקבלה כל תגובה.

2. לגופם של דברים, כב' הרשם נתן החלטה אחת שהיא למעשה שתיים:

החלטה אחת הינה דחיית בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות. החלטה זו לפי הפסיקה תסווג כ"החלטה אחרת" (רע"א 8134/08 טן חברה לדלק בע"מ נ' פרחן (לא פורסם 12.1.2009):

"החלטה בעניין בקשה להארכת מועד הינה טפלה למחלוקת גופה ויש לראותה כ'החלטה אחרת', אף אם היא מסיימת למעשה את בירור התובענה [רע"א 3968/93 זפקו נ' פינקל (לא פורסם, 29.8.1993); רע"א 8259/02 ארבל נ' ברק (לא פורסם, 10.12.2002); רע"א 9156/07 כילאני נ' קרנית - קרן הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (לא פורסם, 6.1.2008)]. יש הרואים בסיווג זה משום חריג למבחן הרגיל, שעניינו בשאלה האם ההחלטה השיפוטית מסיימת את בירור המחלוקת ו"סוגרת את התיק". ניתן אף למצוא אמירות המעלות תהיות בדבר נכונותה של הבחנה זו (ראו: רע"א 6617/04 לוי נ' אבני מזרחי ביצוע עבודות בניה ואספקת חומרי בניין בע"מ (לא פורסם, 4.8.2004); רע"א 10640/04 גיא המוביל באשדוד בע"מ נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נט(3) 189 (2005)]".

בהתאם לקבוע בסעיף 96 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 כתב ערעור על החלטה אחרת של רשם יש להגישו לפני בית המשפט בו הוא משמש כרשם:

"(ב)   החלטה אחרת של רשם ניתנת לערעור לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם, ורשאי בית המשפט לדון בו בשופט אחד".

מבחינה זו הצדק עם המשיבה והיה על המערער להגיש את ערעורו לבית המשפט השלום בת"א ולא לפני בית משפט זה.

ההחלטה שנייה הינה דחיית בקשה להתנגדות לביצוע שטר. החלטה זו על פי הפסיקה הינה בגדר פסק דין ועל כן כתב ערעור על החלטה זו, על פי האמור לעיל, יוגש לבית המשפט המחוזי.

משכך, הפיתרון לכאורה על פי תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 הוא להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי ולכלול עמו את הערעור על החלטת הביניים. דא עקא, והחלטה בבקשה להארכת מועד קודמת בזמן להחלטה בבקשה גופא, ומשעה שזו הראשונה נדחית אין עוד מקום לשנייה.

3. בעניין אחר, הדומה בנסיבותיו למקרה דנן (שם לא דובר על רשם אלא על שופט, והוגש ערעור בזכות חלף בקשת רשות) ציינתי בע"א (מחוזי ת"א) 1169/08 אומץ פיתוח בע"מ נ' אמפא קפיטל ליס בע"מ (לא פורסם 13.11.2008):

"לאחר שבחנתי את מכלול החומר שבפניי, מסקנתי היא כי הערעור דנן הוגש שלא כדין, הואיל והיה על המערערת להגיש בקשת רשות ערעור. כפי שנקבע ברע"א 3968/93 זפקו נ' פינקל (ט.פ.), אליו אף הפנה ב"כ המערערת בטיעוניו: "ההחלטה בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות הינה " החלטה אחרת ", בין אם היא מוגשת קודם חלוף הזמן להתנגדות ובין אם לאחריו".

הטעם בבסיס הלכה זו, כי מעת שנדחתה הבקשה להארכת מועד, הרי ממילא לא עומדת עוד בפני בית המשפט בקשת ההתנגדות, זאת ללא קשר למועד הגשתה, ובית המשפט לא יזדקק לה עוד. לשון אחרת, עצם דחיית בקשת הארכה מונעת את הגשת ההתנגדות, ומשכך, בית המשפט כלל לא נדרש לבחון את ההתנגדות לגופם של דברים.

אעיר לעניין זה, כי באופן עקרוני מקובלת עליי טענתו החלופית של ב"כ המערערת, כי ככל שמדובר על החלטות ביניים שניתנו טרם החלטה הדוחה התנגדות לביצוע שטר , ניתן להשיג על החלטות אלו במסגרת ערעור בזכות על ההחלטה הדוחה את ההתנגדות. אולם, במקרה ובו מדובר בדחיית בקשה להארכת מועד להתנגדות לביצוע שטר, הרי שממילא לא ניתן להגיש אחריה התנגדות, ולכן גם לא ניתן עוד להכריע בה.

בעקבות כך, אין מקום לקבל את טענת המערערת, כי בית משפט קמא הכריע בשתי הבקשות גם יחד, הואיל ולטענה זו קושי לוגי, וכאמור לעיל - אם הכריע בית משפט קמא בבקשה להארכת מועד, וקבע כי יש לדחותה, כלום נותר עוד מקום לדון בהתנגדות שהוגשה? אמנם אכן התייחס בית משפט קמא בהחלטתו לנושא סיכויי הגנתה של המערערת, כפי שנטען על-ידי ב"כ המערערת בטיעוניו, אולם עדיין אין בכך כדי להביא למסקנה כי בית משפט קמא הכריע או שהיה רשאי להכריע בההתנגדות לגופה.