סיגלוביץ ואח' נ' ע. אלחי דאוד עבודות עפר ופיתוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו בתאונת דרכים מיום 15.3.2011.

התובע 1 הינו הבעלים של מכונית פולקסווגן (להלן: המכונית"), המצויה בחזקתה של התובעת 2. לפי התביעה, במועד הנ"ל, עמדה המכונית ברחוב קיבוץ גלויות בתל-אביב, ובה ישב הנהג נמרוד ברודבקה (להלן: "עד התביעה"). לפתע, הגיעה בנסיעה משאית, שבבעלות הנתבעת 1, נהוגה ע"י הנתבע 2 (להלן: "המשאית") ופגעה בחלקה השמאלי של המכונית. כתוצאה מהפגיעה נגרמו למכונית נזקים בסך 10,544 ₪.

מנגד, טוענים הנתבעים, כי האחריות לתאונה רובצת על עד התביעה, אשר תוך כדי נהיגת המכונית, סטה שמאלה, לנתיב נסיעת המשאית, ופגע בה.

עד התביעה העיד כי המכונית חנתה במקביל למדרכה, בחנייה מוסדרת. הוא נכנס אל הרכב וטרם הספיק להתניע, כשלפתע פגעה המשאית בחלק השמאלי הקדמי של המכונית. תחילה ציין כי המשאית הגיעה מאחור, אך לאחר מכן אישר שלא ראה אותה לפני הפגיעה. העד העיר כי לאחר הפגיעה במכונית הספיקה המשאית לעצור והתיישרה, ובכך הסביר את העובדה שלא פגיעה ברכב שחנה לפניו (במרחק 2-4 מ' ממנו).

תמונות הנזק שהוצגו לעיוני ממחישות פגיעת חיכוך בחלק שמאלי של המכונית המשתרעת בין אמצע הרכב, מהדלת האחורית, לבין פינת הפגוש הקדמי. בחלק האחורי של הכנף השמאלית הקדמית קיימת מעיכה בולטת פנימה. המראה השמאלית לא נפגעה, אף אליבא חוות-דעתו של השמאי מטעם התביעה.

הנתבע 2 העיד שנסע כחוק בנתיב ימני, כאשר מימין לו חונים כלי רכב במקביל למדרכה. בהתקרבו לרמזור, החל להפחית את מהירות נסיעתו, אולם לפתע פרצה המכונית אל תוך נתיב נסיעתו, ופגעה במשאית. המשאית לא ניזוקה.

דיון והכרעה:

במקרה דנן, מדובר בגרסאות סותרות ביחס לאופן התרחשות התאונה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את עדויות הנהגים ועיינתי בתמונות הנזק כפי שהוגשו, מצאתי כי התביעה הוכחה.

הימצאותם של סימני השפשוף על גבי הדלת הקדמית-שמאלית ועל סופה של הדלת האחורית-שמאלית, אינם מתיישבים עם גרסת הנתבעים, שכן אילו התפרצה המכונית אל נתיב נסיעת המשאית, אזי שמצופה היה כי עיקר הנזק יהיה בקדמת המכונית, בפינתה השמאלית קדמית ובכנף השמאית-קדמית, אולם כפי שתיארו התמונות (שאינן במחלוקת) הנזק מצוי גם בדלתות שמאל, הקדמית והאחורית, ונזק זה איננו מתיישב עם כוונן הנסיעה של המכונית כפי שתואר ע"י הנתבע.

נוסף לכך, הנתבעים לא זימנו לעדות את עד הראייה, אשר לטענתם הבחין בהתרחשות האירוע וסבר כי עד התביעה סטה מנתיבו. כידוע, הימנעות מהעדת עד רלוונטי פועלת לרעת הצד שנמנע מלהעידו (ראה: ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג ואח', פ"ד מז(2) 605, 614).

כמו כן, עיקר עדות עד התביעה, כי המכונית היתה במצב עצירה: "רציתי להניע ואז נכנסת בי משאית. המפתח אפילו לא היה בסוויצ'", לא נסתרה כלל ועיקר בחקירתו הנגדית.

נוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים סך של 10,544 ₪, בתוספת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ג, 07 מרץ 2013, בהעדר. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: