סיגל נ' גולן

החלטה

בפני בקשה לתיקון כתב ההגנה בתביעה המתבררת מאז 2008. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. תחילה נדחתה בקשת רשות להגן ולאחר מכן, בהחלטת ערכאת הערעור, בוטלה ההחלטה, ניתנה רשות להגן ונקבע כי התצהיר התומך בבקשת הרשות להגן יהווה כתב הגנה. תצהיר זה מבוקש כעת לתקן.

בתיק זה מתבררת תביעה לחיוב המבקשת בתשלום סך של 308,158 ₪.

בתמצית, לפי הנטען בכתב התביעה אשר הוגש ביום 5.2.2008, הייתה המבקשת (הנתבעת) בעלים של חברת אסתרה תעשיות בע"מ (להלן: "החברה"), באמצעותה הופעל בית מרקחת בשכונת בבלי, בתל אביב. במהלך ספטמבר 2000 סוכם כי המשיבה (התובעת) תרכוש 20% ממניות החברה כנגד תשלום 200,000 ₪. המשיבה שילמה סכום זה ביום 19.9.00 בשני שיקים, ברם המבקשת דחתה בתירוצים שונים את מועד בירור זכויות המשיבה. המשיבה מצידה בטחה במבקשת והמתינה מספר שנים, אך להפתעתה הסתבר לה ב- 2007 כי זכויות החברה בבית המרקחת הועברו לחברה חדשה שבבעלות בנה של המבקשת, חברת כפיר בית מרקחת בבלי בע"מ (להלן: "חברת כפיר") וביום 12.3.07 אף פוטרה המשיבה מעבודתה בבית המרקחת. טוענת לפיכך המשיבה בכתב התביעה כי מעולם לא קוימה ההתחייבות להעביר לה את המניות בחברה ויש לחייב את המבקשת להשיב לה את מלוא הסכום ששולם ביום 19.9.00 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן.

בבקשת הרשות להגן, אף זו בתמצית, טוענת המבקשת כי אכן נכרת הסכם עם המשיבה ואכן הועבר סך של 200,000 ₪ לפי ההסכם, אך לא לה בוצע התשלום אלא לחברה והוא שימש את צורכי החברה. דיווח אודות העסקה והעברת המניות אומנם לא הועברו לרשם החברות בשל יחסי האמון בין הצדדים, ברם ההסכם יושם וההתייחסות למשיבה הייתה כשותפה לכל דבר ועניין. בהמשך, טוענת המבקשת, קרסה החברה ובלית ברירה הועברה ביום 18.6.07 פעילות בית המרקחת לחברת כפירשבבעלות בנה של המבקשת וכן גב' שולמית צבי, וזו גם השקיעה בתמורה סך של 417,000 ₪. לחברה נותרו חובות ולמשיבה הוצע לקבל מניות בחברת כפיר כנגד השתתפות ב- 20% מחובות החברה, אך המשיבה סירבה וחובות החברה כוסו במלואם על ידי המבקשת ובנה.

טוענת לפיכך המבקשת בתצהיר התומך בבקשת הרשות להגן, כי יש לדחות את התביעה בשל התיישנות ושיהוי ולחילופין לדחות את התביעה מאחר שאין למשיבה עילה אישית נגד המבקשת ואין למשיבה עילה לטעון לביטול ההסכם שיושם זה כבר.

בהחלטה מיום 21.12.09 (כב' השופט צבי כספי) נדחתה בקשת הרשות להגן כך שלמעשה נקבע שהמשיבה זכאית ליטול פסק דין על בסיס כתב התביעה. על החלטה זו הוגשה ערעור ובפסק דין מיום 1.11.11 אישר בית המשפט את הסכמת הצדדים לביטול ההחלטה מיום 21.12.09 ומתן רשות להגן למבקשת, כאשר התצהיר התומך בבקשת הרשות להגן ישמש ככתב הגנה. התיק הוחזר לבית משפט זה, הועבר לבירור בפני מותב זה, ובקדם המשפט שהתקיים ביום 16.1.13, ניתנו לצדדים הוראות להשלמת ההליכים המקדמיים והגשת תצהירים ונקבע קדם משפט נוסף. באותו דיון הודיעה המבקשת על כוונתה להגיש בקשה לתיקון כתב ההגנה וזו הבקשה שבפני.

המבקשת עותרת להוספת 3 סעיפים לתצהיר המהווה כתב הגנה: הטענה להפסדים שגרמה פעילות בית המרקחת גם לאחר שהועברה הפעילות ב- 2007 ועד למכירתו בסוף 2012; והטענה שיש לדחות התביעה נוכח אי הגשת הודעת ביטול בתוך זמן סביר.

לטענת המבקשת, התצהיר התומך בבקשת הרשות להגן הוגש בימים שהיו קשים למבקשת, לאחר שבעלה המנוח שלח יד בנפשו ביום 25.6.07, כך שלא עלה בידה להביא בבקשתה לרשות להגן את מלוא הטענות כדבעי. בפועל, נוכח השלב בו מצוי הבירור, הוגשה הבקשה בשלב מקדמי כך שהיענות לה לא תגרום נזק למשיבה ודחייתה תגרום עיוות דין למבקשת.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענת המשיבה אין רלוונטיות לאירועים שהתרחשו לאחר הגשת התביעה ויתר הטענות מהוות הרחבת חזית שאין להתיר.

תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), קובעת כי בסמכות בית המשפט להתיר תיקון כתבי טענות "בכל עת", דהיינו בכל שלב של הדיון. בשורה ארוכה של הלכות נקבע כי בבקשות לתיקון כתבי טענות נוקט בית המשפט בגישה ליברלית, שכן בדרך כלל מיועד התיקון לאפשר גיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין ובכך לייעל את ההליך המשפטי. אף כאשר מבקש בעל דין להוסיף עילה חדשה לטיעוניו, לא תידחה בקשתו מטעם זה בלבד אולם הקריטריונים בבחינתה יהיו חמורים יותר (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 154).

יחד עם זאת, עלולה בקשה לתיקון כתבי טענות להידחות באם השתהה המבקש בהגשת הבקשה או לנוכח התנהגות המבקש עובר להגשת הבקשה. גם מצב בו עלול התיקון לגרום לצד שכנגד נזק אשר איננו בר תיקון בפסיקת הוצאות, עלול להביא לדחיית הבקשה.

עיון בטענות שמבקשת המבקשת להוסיף לכתב ההגנה מראה בבירור כי אלו טענות המתייחסות במישרין לשאלות העומדות להכרעה במחלוקות שבין הצדדים. כך ביחס לטענה בדבר אי מסירת הודעת ביטול במועד, טענה המחייבת בירור כאשר אין מחלוקת על כך שהתביעה הוגשה ב- 5.2.08 בהתייחס להסכם שנכרת ביום 19.9.00. טענה אשר אפשר והיה מקום לבררה גם אלמלא התיקון, שכן בתצהיר התומך בבקשת הרשות להגן ממילא נטענה טענה דומה של שיהוי.

כך גם ביחס לאירועים שלאחר הגשת בקשת הרשות להגן. כאשר המשיבה טוענת בתביעתה גם לעשיית עושר על חשבונה (סעיף 14 בכתב התביעה) מבקשת המבקשת לטעון שלא כן הדבר וכי נגרמו לה הפסדים ניכרים גם לאחר העברת פעילות בית המרקחת ב- 2007. אף טענה זו נועדה להביא לבירור המחלוקות ואף אותה אפשר שהיה מקום לברר גם אלמלא התיקון.

אשר לעיתוי הגשת הבקשה, אומנם מאז הגשת התביעה כבר חלפו למעלה מ- 5 שנים, אך ברוב התקופה לא ניתן היה להגיש בקשות לתיקון כתב ההגנה בזמן שהתברר ערעור על דחיית בקשת הרשות להגן. כיום, על כל פנים, התיק עודנו בשלב קדם משפט כך שלא ניתן לקבוע שהבקשה הוגשה באיחור. גם לא מצאתי מה נזק יגרם למשיבה אם תתקבל הבקשה כשממילא יש לה ארכה מספקת להתמודד עם טענות המבקשת.

נוכח כל האמור לעיל אני מקבל את הבקשה ומתיר את תיקון כתב התביעה, כמבוקש. כתב התביעה המתוקן יהיה כאמור בתצהיר המבקשת מיום 17.2.13, המצורף לבקשה.

המועד להגשת תצהירי המשיבה מוארך עד ליום 12.5.13. המועד להגשת תצהירי המבקשת מוארך עד ליום 24.6.13.

נוכח התנגדות המשיבה מזה וקבלת הבקשה מזה, אינני מוצא מקום לחיוב בהוצאות בגין בקשה זו.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ג, 17 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: