סיגיזמ יעקב נ' מדינת ישראל ואח'

פסק דין

1.לפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בעכו, (להלן: "בית משפט לתעבורה"), אשר ניתן ביום 19/02/13, על ידי השופט אבישי קאופמן בתיק תת"ע 7143-07-12.

2.הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין וחומרת העונש.

ההליך בבית משפט לתעבורה:

3.המערער הובא לדין בגין עבירה של נהיגה בשכרות – עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה") ותקנה 169 לתקנות התעבורה התשכ"א- 1961.

4.בכתב האישום נטען כי ביום 07/07/12, בשעה 17:55, נהג המערער ברכב בכביש 4 מחוף הים לצומת אלי אביבי. המערער עוכב לביקורת ובוצעה לו בדיקת נשיפון שנכשלה. למערער בוצעה בדיקת ינשוף ונמצא כי בגופו ריכוז של 405 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף.

5.ביום 19/12/12, התקיימה ישיבת הקראה אליה התייצב עורך דין מטעם המערער שביקש דחייה כדי ללמוד את חומר החקירה ועל כן, הדיון נדחה ליום 19/02/13. ביום זה, המערער הודה באמצעות בא כוחו בעובדות כתב האישום.

6.בית משפט לתעבורה שמע טיעונים לעונש וגזר על המערער את העונשים הבאים:

24 חודשי פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה, 6 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים וקנס כספי בסך 1,500 ₪ שישולם בארבעה תשלומים.

7.בא כוח המערער דהיום, פנה לאחר מתן גזר הדין לבית משפט לתעבורה בבקשה לחזרה מהודאה. בבקשה פירט את הנסיבות אשר הביאו אותו להודות ולטעמו יש מקום לקבל את הבקשה ולתת למערער את יומו בבית המשפט.

8.ביום 06/03/13, דחה בית משפט לתעבורה את בקשת המערער לחזור בו מהודאתו בהיעדר עילה שיש בה כדי לבסס בקשה מסוג זה.

9.כאמור, הערעור מופנה כנגד ההחלטה שדחתה את הבקשה לחזרה מהודיה, כנגד הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט לתעבורה.

טענות הצדדים:

10.בא כוח המערער טען כי עורך הדין שייצג את המערער בבית משפט לתעבורה, מסר למערער ביום הודאתו כי המשיבה הציעה לו לסיים את התיק תוך תיקון כתב האישום והסכמה לעונש מופחת באופן מהותי. הוסיף כי אותו עורך הדין המליץ למערער להודות ללא הסדר טיעון.

11.לטענת בא כוח המערער דהיום, הסנגור הקודם ביקש להטיל על המערער "פסילה מינימלית" בעוד המשיבה ביקשה להטיל עליו את עונש המינימום, עונש מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס כספי.

12.ביום מתן גזר הדין וכעולה מפרוטוקול הדיון, הציע בית משפט לתעבורה לעכב מתן גזר הדין עד למתן פסק הדין בערעורים שהוגשו לבית המשפט המחוזי ובהם הוטלו עונשים נמוכים מעונש המינימום. הסנגור התנגד להצעה זו ובהתאם לזאת, גזר הדין ניתן בו ביום.

13.בא כוח המערער טען כי לדעתו עורך הדין לא הבין את משמעות הדברים ולא הסביר אותם למערער ולכן האחרון לא הבין משמעות הודאתו. בא כוח המערער הפנה לפסיקה.

14.בא כוח המשיבה סבור כי יש לדחות את הערעור. לטענתו לא נגרם למערער כל עיוות דין. מדובר בנאשם שהודה באמצעות סנגור. עוד עולה כי הוא סיפר ששתה אלכוהול על בטן ריקה. על כן, לא ניתן לומר כי הודאתו אינה הודאת אמת בעיקר משום שהראיות נגדו מבוססות על תוצאות בדיקת הינשוף.

15.בא כוח המשיבה טען כי אינו יכול להתייחס לטענות המערער בנוגע למה שסנגורו הקודם הסביר לו או המליץ בפניו עובר להודאתו בבית משפט לתעבורה.

16.בא כוח המשיבה הפנה לפסיקה וביקש לדחות את הערעור.