סיגטי ואח' נ' ברמץ

פסק דין

התיק שבפניי הינו ערעור על החלטת כבוד הרשם פלקס, מיום 5.12.10, בת.א. 10-05-42025.

הצדדים הסכימו כי הערעור יוכרע על פי החומר שבתיק, לאחר סיכומים קצרים.

ההחלטה נשוא הערעור היא החלטה קצרה מאוד, ולאחר שקראתי את כל החומר שהוגש לי ואף עיינתי בתיק העיקרי (במחשב), אין לי אלא לתמוך בשתי ידיי על ההחלטה של כבוד הרשם פלקס.

המשיב, התובע בתיק העיקרי, הפקיד כסף בחשבונם של המערערים.

הכסף הופקד עבור אחר, הנתבע 1 בתיק העיקרי.

המערערים טענו בהגנתם כי הכסף יצא מן החשבון שלהם אל חשבונו של הנתבע 1.

הנתבע 1, בהגנתו, אישר זאת.

בהתבסס על כך בקשו המערערים לסלק על הסף את התביעה כנגדם.

כבוד הרשם פלקס דחה את הבקשה, וכך הוא כתב:

"דין הבקשה להידחות. אבהיר להלן.

פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידו, בהנחה שיוכיח את העובדות הנטענות בתביעתו. העובדה, שהעילה היא "חלשה" וסיכוייה להצליח קלושים, אינה משמשת נימוק למחיקת התביעה. לא זו אל אף זו, שעה נבחנת קיומה של עילת התביעה מניחים שהתובע יצליח להוכיח את כל העובדות להן טען ולא נדרשים כלל לעובודת להן טוען הנתבע. ראו: בר"ע 89/81 ארדיטי נ' ארדיטי, פ"ד לה(2) 811; ע"א 796/89 עיזבון המנוח שמואל חסיד נ' עיזבון המנוח ברוך ורט, פ"ד מה(5) 558".

דומני כי אין צורך להוסיף על הדברים.

אולם, כדי שלא אצא בלא כלום, אוסיף כמה מילים.

ראשית, המערערים טוענים כאילו די בטענת התובע, בתביעתו, על פיה הכסף הופקד בחשבונם עבור הנתבע 1, ולא בעבורם, כדי לבסס את הבקשה לסילוק על הסף של התביעה כנגדם (סעיף 4 לנימוקי הערעור בסיכומי המערערים).

המערערים טועים בטענה זו.

אין זה מעלה או מוריד עבור מי הופקד הכסף. כל עוד הכסף בחזקת המערערים או היה בחזקתם, נוצרת לתובע עילת תביעה בנסיונו לקבל בחזרה לידיו את הכסף.

מכאן כי גם טענה זו של המערערים אין בה כדי לבסס את הערעור, והיא נדחית.

שנית, הטענה של המערערים כי הכסף הועבר מחשבונם אל הנתבע 1 מצריכה בירור עובדתי ואין די בכך שהנתבע 1 טוען אותה בהתאמה.

בירור זה, כשלעצמו, שומט את הקרקע מן הבקשה לסילוק על הסף.