סיבוני נ' יזרעאלי

פסק דין

כללי

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד שבמרכזן עומד סכסוך רב שנים בין הצדדים המתגוררים בבתים צמודים זה לזה במגרש מס' 48 (בתב"ע מי 274 1) הנמצא ברחוב הברוש 115 במבשרת ציון (להלן: "המקרקעין").

התובע חוכר לדורות של המקרקעין ומתגורר בדירה בבית הדו משפחתי. הנתבעת, אשר רכשה חלק מזכויותיו במקרקעין, מחזיקה שם בדירה בת 4 חדרים, אך עד היום טרם נרשמו זכויותיה. הנושא עדיין נדון בבית המשפט המחוזי בת.א. 1161/96 יזרעאלי נ' סיבוני ו-מנהל מקרקעי ישראל, שם ניתן תוקף של פסק דין להסכמה בין הצדדים, ביום 27.11.96 (נספח א' לתצהיר הנתבעת, להלן: "פסק הדין"). למרבה הצער, פסק הדין לא חתם את המחלוקת בתיק, והעניין עדיין מתברר בבית המשפט המחוזי.

התביעה העיקרת היא תביעה כספית בסך של 250,000 ש"ח וכן תביעה למתן צווים שיורו לנתבעת להימנע מלהטריד את התובע.

התובע טוען, כי הנתבעת הגישה נגדו תלונות סרק במשטרה והכפישה את שמו הטוב, הטרידה אותו בשטח ביתו, בנתה דירה ללא היתר על גג הבית והפרה צו הריסה שיפוטי. עוד טען, כי הנתבעת העבירה דרך חצריו כבלי חשמל, טלפון וביוב. לפיכך, העריך את גובה הנזקים שגרמה לו הנתבעת בסך של 550,000 ש"ח, אך לצורך אגרה העמיד את תביעתו על סך של 250,000 ש"ח.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד ובה היא תובעת סך של 303,000 ש"ח וכן תביעה למתן צו עשה קבוע. הנתבעת טוענת, כי בשל חובות התובע למנהל והבניה הבלתי חוקית במגרש, לא ניתן להעביר את חלקה במקרקעין על שמה. על כן, תובעת היא לחייב את התובע להרוס ולסלק את הבניה הבלתי חוקית ולנקוט ולשתף פעולה בכל הנדרש לרישום זכויותיה במקרקעין. עוד מבקשת הנתבעת לחייב את התובע בהשבת כספים ששילמה לו בשל לחצים שהפעיל עליה, וכן בגין עגמת נפש וצער, ונזקים מיוחדים.

טענות התובע

2.התובע טוען, כי הנתבעת הגישה נגדו תלונות סרק במשטרה, כדי להטריד ולהציק לו. כראיה, התיקים נסגרו וגם העררים שהגישה הנתבעת נדחו. כמו-כן, לטענתו, הנתבעת יזמה תכניות תחקירים בטלויזיה וברדיו לשם הכפשתו וכתוצאה מכך, נאלץ להיאבק על שמו הטוב. כן, הנתבעת הטרידה אותו בכך שהציבה אבנים גדולות בחצר ביתו כדי למנוע ממנו לחנות את רכבו, במטרה להשתלט על שטח נוסף.

התובע הוסיף, כי הנתבעת בנתה דירה נוספת על הבית ללא היתר, תוך התעלמות מכך שהמקרקעין רשומים על שמו, הורשעה בכך וניתן צו הריסה לבניה זו.

עוד נטען, כי הנתבעת השליכה אבנים על בני משפחתו של התובע וגרמה לעגמת נפש, צער וסיכון יקיריו. לפיכך, ביקש התובע לחייבה בסכום הנ"ל וביקש ליתן צו שיורה לנתבעת לחדול מכל הטרדה ומעשה שיש בו הפרעה למגוריו ולשימושו בחצריו, להימנע מהשכרת הדירה שנבנתה שלא בהיתר עד לביצוע צו ההריסה או קבלת היתר בניה, ולהורות שבמידה והנתבעת לא תהרוס את הבניה בעצמה, התובע יהיה רשאי לעשות כן בעצמו.

ביחס לתביעה שכנגד טען התובע, כי זו לא הוכחה. הנתבעת לא הוכיחה ירידת ערך של ביתה, הוא לא התחייב להשיג היתרי בניה וגם לא עזר לנתבעת לבנות את הבניה הבלתי חוקית. התובע הכחיש שסחט ממנה כספים ולכן, ביקש לדחות את התביעה שכנגד.

טענות הנתבעת

3.הנתבעת טענה, כי התלונות שהגישה נגד התובע במשטרה- בדין היו. לדבריה, התובע הילך עליה אימים, איים עליה ותקף אותה וכל אלה הוכחו על ידה בתביעתה. לפיכך, הגם שלבסוף נסגרו התיקים במשטרה, הרי שהתלונות לא היו פרי דמיונה והן הוגשו בתום לב ומתוך חשש לחייה. משום כך, טענה הנתבעת, עומדת לה הגנת תום הלב. ביחס לכתבות שפורסמו בעניינו של התובע, טענה הנתבעת, כי כל שאמרה היה בבחינת אמת ומשום כך, היא חוסה תחת הגנת "אמת דיברתי" ומכל מקום, תכני הכתבות נבעו ממקורות ומתחקירים שונים ולא רק מפיה.

הנתבעת טענה, כי על פי פסק הדין היא זכאית להירשם כבעלת זכויות החכירה לדורות בבית דו משפחתי, אשר מחציתו האחת שייכת לה והיא מתגוררת בה, ואילו מחציתו השנייה שייכת לתובע, וכן בגג הדירה ובמחצית מכל זכויות הבניה שבמקרקעין. בהתאם, נקבע בפסק הדין, כי זכויות הנתבעת על פיו, תרשמנה על שמה והתובע ישתף פעולה לצורך רישום הזכויות על שמה במינהל מקרקעי ישראל. לטענתה, כבר בשנת 98' החלו היא והתובע בבניית קומה נוספת מעל בתיהם ,ללא היתר בניה והתובע הגיש בקשה להיתר בניה שיכשיר את התוספת הבלתי חוקית לחתימת מנהל מקרקעי ישראל. הנתבעת שילמה לתובע סכומים של עשרות אלפי שקלים לשם כך. אלא שמאז, עושה התובע ככל יכולתו על מנת לסכל את רישום הזכויות על שמה של הנתבעת. לטענתה, במרוצת השנים ננקטו הליכים רבים להוצאת פסק הדין אל הפועל, בין היתר על ידי מינוי כונסי נכסים, אך ללא הועיל.

ביחס לבניה הבלתי חוקית, טענה הנתבעת, כי התובע הוא זה שבנה אותה בפועל, ומכל מקום, על פי גזר הדין שניתן נגדה, היה עליה להתאים את הבנייה לתכניות ולהתיר הבניה, שאם לא כן עליה להרוס את המבנה (בתע"מ 20200/09). לטענת הנתבעת, משאיפשר גזר הדין להכשיר את הבנייה שנעשתה ללא היתר, בית משפט זה לא יתערב באותו הליך.

הנתבעת הכחישה את רשימת הנזקים שפירט התובע וטענה כי אלה לא הוכחו על ידו כלל.

דיון והכרעה

4.מטעם התובע העידו 7 עדים. עוד הוגשו תצהירי הצדדים עצמם ותצהירים נוספים. לאחר עדותם של אלה, הסכימו הצדדים, כי לא יישמעו עדים נוספים ופסק הדין יינתן על סמך התצהירים הנוספים שהוגשו.

לאחר שמיעת העדים הנ"ל ולאחר עיון בתצהירי העדות הראשית וכתבי הטענות ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בסיכומיהם בכתב, שוכנעתי כי דין שתי התביעות להידחות, למעט מתן הצו כנגד הנתבעת, כפי שיפורט בהמשך.