סיבאט נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה בתאריך 04/08/11 למשך 30 ימים.

עפ"י כתב האישום, בתאריך 04/08/11 בשעה 11:23 נהג המבקש ברכב במהירות של 139 קמ"ש, מקום בו המהירות המותרת הנה 80 קמ"ש.

ב"כ המבקש עתרה לביטול הפסילה המנהלית ולחילופין לקיצור תקופתה. ב"כ המבקש לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה, אלא טענה כי המבקש נסע בשיירה והיה בדררכו לחלץ אישה בהריון שנתקעה. עוד טענה כי המבקש אינו נהג מסוכן, והפנתה לעברו התעבורתי. כמו כן, טענה כי למבקש לא נערך שימוע כדין.

המבקש טען כי הינו נזקק לרישיון הנהיגה לצורך הסעת אשתו וילדיו וכן כי הינו עובר הכשרה על מנת להיות מורה לנהיגה ועונש מותנה עלול לפגוע בהוצאת רישיון להוראת נהיגה.

ב"כ המשיבה הפנה לחומר החקירה וטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש בכתב האישום והמבקש אף הודה בשתי הזדמנויות. ב"כ המשיבה הפנה לעברו התעבורתי של המבקש וטען כי המשך נהיגתו תהווה סכנה לשלום הציבור.

לאחר עיון בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למבקש בכתב האישום:

עפ"י דו"ח הזמנה לדין וכתב אישום, המבקש נקלט במכשיר הדבורה כשהוא נוהג במהירות של 144 קמ"ש ולאחר הפחתה נרשמה מהירותו: 139 קמ"ש. מקום בו המהירות המירבית המותרת עומדת על 80 קמ"ש.

מזיכרון דברים להפעלת מכשיר הדבורה עולה כי נערכו בדיקות תקינות בתחילת ובסיום המשמרת, רכב המטרה היה בודד בכיוון נסיעתו, נשמר קשר עין רצוף עד לעצירה, בעת המדידה לא ירד גשם או שלג ותוואי השטח מישורי. המדידה בוצעה באמצעות אנטנה קידמית כשהרכב המשטרתי היה במצב נייד. לפני ביצוע נעילת המהירות המתין השוטר פרק זמן של 3 שניות כנדרש ונתוני המדידה הוצגו בפני הנהג.

בדו"ח נסיבות המקרה צוין כי רכב המבקש היה בודד בנתיב נסיעתו ונשמר קשר עין רצוף, עד לעצירת רכבו של המבקש.

בתגובת הנהג בדו"ח נרשם: "אני מצטער. אני מודה בעבירה אני פשוט נוסע דחוף לכפר נחום יש שם אישה בהריון עם שני תינוקות ואני חייב לעזור לה".

המבקש חזר על הודאה דומה בשימוע שנערך לו במקום: "אני מצטער. מתנצל. עשיתי טעות זה לא בכוונה".

אמרות אלו משקפות הודאה בעבירה המיוחסת למבקש בכתב האישום. כמו כן, תגובת הנהג במסגרת השימוע, משקפת כי למבקש נערך שימוע, בניגוד לטענתו, לפיה לא נערך לו שימוע כדין, וקצין המשטרה לא שוחח עמו כלל.

הנה כי כן, קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש בכתב האישום.

נהיגה במהירות גבוהה מהווה סיכון לביטחון הציבור. במקרה זה מדובר במהירות של 59 קמ"ש מעל המהירות המירבית המותרת, מהירות המשקפת מסוכנות.

המבקש נוהג משנת 86 ומאז צבר לחובתו 19 הרשעות קודמות.

הרשעתו האחרונה של המבקש הנה מיום 15/03/03 ומאז לא חזר המבקש לבצע עבירות תעבורה. כל הרשעותיו הקודמות של המבקש הינן "עבירות קנס", למעט הרשעה מספר 6, משנת 1989. בגין הרשעה זו הוזמן המבקש למשפט, אולם לא התייצב ובהעדרו הוטל עליו קנס בסך 200 ₪.

המבקש וב"כ לא ציינו בפניי נסיבות חריגות, המצדיקות ביטול הפסילה המנהלית שהוטלה על המבקש.

עם זאת, באיזון בין חומרת העבירה לבין עברו התעבורתי של המבקש, ממנו עולה כי מדובר באירוע חריג ולא בדרך נהיגה מסוכנת בשגרה, שוכנעתי כי אין בקיצור הפסילה המנהלית כדי להוות סכנה לשלום המשתמשים בדרך וכי די בתקופת צינון קצרה יותר כדי להשיג את תכלית הפסילה המנהלית.

החלטתי ניתנה אף בהסתמך על החלטתו המנחה של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא כתילי) מיום 3/2/11, במסגרת ע"ת 2558-02-11 כבהא נ' מדינת ישראל, שם קוצרה תקופת הפסילה המנהלית ל-20 ימים, כאשר מדובר היה במהירות דומה (148 קמ"ש במקום 90) ובעותר שלו 18 הרשעות קודמות.