סי ג'יי נ' קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

פסק דין

1. התובע יליד 12/1/84. נפצע ביום 6/1/07 בתאונה.

אליבא דהתובע התאונה היתה תאונת דרכים.

היות והתובע לא ראה רכב כלשהו ולא נודעה זהות הנהג או הרכב ואין ידיעה באם הרכב היה מבוטח אם לאו, נתבעה הנתבעת.

אין ספק כי התובע נחבל ונפצע כמתואר בדו"ח חדר המיון בבית החולים איכילוב בת"א.

אין חולק באשר לאופי הפציעות.

מומחה בית המשפט בתחום האורטופדי, פרופסור גנאל, בדק את התובע וקבע נכויות רפואיות כדלקמן:

בגין שבר בחוליית הגב השנייה, לפי סעיף 37(8)א' 5%

בגין שבר בעצם הבריח שהתחבר תוך עיוות וקיצור, לפי סעיף ביניים 39(1)-(2) 5%

בגין צלקת גוף מכוערת, לפי סעיף 75(1) ב' 10%- נכות בתחום האסתטי.

הנכות הכוללת בגין התאונה: 18.7%.

המומחה הרפואי אשר בדק את התובע, מונה ע"י בית המשפט, ולפיכך אין לו כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל חוות דעת של מומחה נטולת פניות ואובייקטיביות, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה.

יפים לסוגיה זו דבריו של כב' השופט ש. אלוני ז"ל בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן בע"מ נ' רבי (פורסם בנבו) (מיום 23.4.1990, בפיסקה 4 של פסק-הדין):

”משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן"

המומחה לא נחקר על חוות דעתו ועל כן אני מקבל את קביעתו.

לאחר שהתובע ואמו נחקרו בחקירה נגדית נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

לא התרשמתי לחיוב מעדותו של התובע. למעשה התרשמתי מחוסר אמינותו.

התובע נשאל האם ביצע בתקופה הרלוונטית רכיבת פעלולים על אופניים והשיב בשלילה (ראה פרוטוקול הדיון מיום 16.12.13 עמוד 7 שורות 26-27). כבר בעת מתן תשובתו זו ניכר היה מהבעת פניו,מהיסוסו ותנועות גופו כי הוא משקר.

רק לאחר שהוצגו לו הצילומים (נ/4-נ/8) בהם הוא נראה רוכב רכיבת פעלולים התרצה והודה כי נהג לעשות כן.

למרות עיסוקו של התובע ברכיבה פעלולנית טענה אמו כי לא עשה כן "אולי בתור ילד, נער.