סטניסלב ואח' נ' חברה לביטוח ואח'

פסק דין

זוהי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן פיצוי בגין נזקים אשר נגרמו כתוצאה מתאונת דרכים.

לטענת התובע, בעוד רכבו נסע בנתיב השמאלי ברחוב קרן היסוד באשדוד, הגיח לפתע רכב הנתבעים מן הנתיב הימני וסטה לעבר נתיב נסיעת רכב התובע תוך שהוא מבצע בפתאומיות וללא איתות פניית פרסה מן הנתיב הימני. לדברי התובע, רכבו לא הספיק לבלום בזמן ולכן פגע ברכב הנתבעים בחלקו האחורי. לגרסת התובע, פגיעה זו גרמה לנזקים לרכבו הנטענים בכתב התביעה.

לטענת הנתבעים, עת היה רכבם במהלך ביצוע פניית פרסה לאחר שהאט את מהירות הנסיעה ואותת כחוק, הגיח לפתע רכב התובע מאחוריו תוך שלא שמר על מרחק כחוק, פגע בחלקו האחורי-שמאלי של רכבם וגרם להפסדים הנטענים בכתב התביעה שכנגד.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שבתיק, מצאתי כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שני הצדדים, עת נסעו שניהם בחוסר זהירות ובלי שימת לב למתרחש בדרך.

לא מצאתי לקבל את גרסתו של נהג התובע לאופן קרות התאונה, שכן גרסתו לפיה רכב הנתבעים ביצע את פניית הפרסה מהנתיב הימני אינה עולה בקנה אחד עם הנזקים ברכב הנתבעים. לו גרסת נהג רכב התובע הייתה נכונה, הדעת נותנת כי הנזקים ברכב הנתבעים היו ממוקמים במרכז הרכב ולא בחלקו האחורי. זאת, במיוחד נוכח העובדה כי נהג התובע העיד כי הבחין ברכב הנתבעים כשרכב זה נוסע בנתיב ימין כ-5 מטרים לפניו, מרחק קצר מאוד השולל לחלוטין את יכולתו של נהג התובע להגיב בזמן ולהסיט את רכבו לעבר חלקו האחורי של רכב הנתבעים. יש לציין כי גרסת נהג התובע לפיה הסיט את הגה הרכב לימין על מנת למנוע הפגיעה הינה בגדר גרסה כבושה אשר לא נמצא לה זכר הן בהודעתו לחברת הביטוח אודות התאונה, הן בכתב התביעה והן בעדותו הראשונה בפניי ביום 28/11/10. למעשה, גרסה זו עלתה לראשונה בדיון מיום 12/4/11 בעדותה של רעיית נהג התובע, אשר לכאורה הייתה עדה לתאונה. לא מצאתי להעניק לעדות זו משקל ראייתי גבוה, שכן דבר קיומה של עדה זו עלה לראשונה מפיו של נהג רכב התובע רק בדיון מיום 28/11/10 ולא הוזכר כלל בכתב התביעה. נוכח דברים אלה, אין בידי לקבל כמהימנה את גרסת נהג רכב התובע לאופן קרות התאונה.

מנגד, גרסתו של נתבע 1, לפיה רכב התובע הגיח מאחוריו במהירות ובאופן מפתיע בלא שהנתבע הבחין ברכב התובע בטרם ביצע את פניית הפרסה, אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים – שכן אם הנתבע אכן היה נוהג כחוק ומוודא כי פניית הפרסה אותה רצה לבצע לא תפריע או תסכן את המשתמשים האחרים בדרך, הדעת נותנת כי היה מבחין ברכב התובע מבעוד מועד ובכך מונע את התאונה (זאת במיוחד לנוכח המרחקים הקצרים בין הרכבים).

נוכח המקובץ לעיל, הנני מורה על דחייתן של התביעה ושל התביעה שכנגד.

בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשגר העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אב תשע"א, 16 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: