סוקולוב בן נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי בקשת ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה מיום 25.10.11 בתיק תת"ע 572-09-11 (כב' השופטת רז), אשר החליטה לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגד המערער בהיעדרו (הבקשה הוכתרה בכותרת: "בקשה בהולה לקיום משפט חוזר וביטול גזר דין").

כנגד המערער הוגש כתב אישום שמייחס לו נהיגה בשכרות בכך שבדוגמא של אוויר נשוף נמצא אלכוהול בריכוז של 410 מיקרוגרם לליטר העולה על הריכוז שנקבע בתקנות בניגוד לסעיפים 62 (3) 64 ב' (א) (ד) וסעיף 39 (א) לפקודת התעבורה ותקנה 169 (א) לתקנות התעבורה.

הדוח נרשם על ידי שוטר אשר הזמין את המערער לדין ליום 10.10.11 בשעה 08:30.

כאמור, אין חולקין שההזמנה לדיון נמסרה למערער ביד.

המערער לא התייצב לדינו ונגזר דינו לפסילה בפועל ל – 24 חודשים, פסילה על תנאי וקנס בסך 2,000 ש"ח.

המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין שאותה כאמור הכתיר בכותרת: "בקשה למשפט חוזר", כשהנימוק היה שהוא לא שם לב למועד הדיון שנכתב על גבי הדו"ח והוא שיער בתום לב שיקבל הזמנה לדיון בדואר לביתו.

ביום 10.10.11 עבד המערער לטענתו בצפון בחברת בנייה בה הוא עובד כנהג משאית. פרויקט זה חייב את המערער להישאר באותם ימים באזור אתר הבנייה היות והעבודה ערכה שעות ארוכות ולא התאפשר לו לחזור לביתו ברחובות מדי יום.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה וכתב בזו הלשון:

"הבקשה אינה מעלה כל נימוק המצדיק אי הופעתו של הנאשם לדיון או חשש לגרם עיוות דין. הנאשם הוזמן כדין אך לא התייצב לדיון ופנה לייצוג משפטי לאחר שחלף מועד הדיון, על הנאשם הוטל עונש המינימום הקבוע בחוק".

דיון

סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי {נוסח משולב} התשמ"ד – 1982 קובע:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין גזר הדין אם ניתנו בהיעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין ..."

בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא ואח' נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 2.10.03) דן בתנאים הקבועים בסעיף 130 (ח) הנ"ל וקבע:

"התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו."

בר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 14.8.05) ע"י כב' הנשיא שמגר (כתוארו אז), התייחס כב' הנשיא לתופעת אי ההתייצבות למשפטי תעבורה וקבע:

"זכותו של נאשם היא כי יוזמן כדין וכי תינתן לו האפשרות להיות נוכח במשפט, במועד שנקבע, אם יבחר בכך.

משקיבל הנאשם את ההודעה על מועד המשפט, ניתנה לו בכך ההזדמנות הנאותה שיהיה לו, כדברי הסנגור המלומד, יומו בבית המשפט. אם שכח את מועד המשפט אין לו אלא להלין על עצמו. השיכחה אינה אלא אחת מן הצורות של חוסר תשומת הלב, או של הרשלנות וערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות. מערכת המשפט חייבת לשאוף לכך כי המשפטים יתנהלו כסידרם ובמועד שנקבע להם מעיקרו וכי לא יתפתח או יתרחב הנוהג של דחיות מיותרות או של דיון כפול ללא צורך שיש בהן כדי להעמיס על קופת הציבור בכלל, ועל בית המשפט בפרט ... מי ששכח, ישא בתוצאות שכחתו ולא הציבור בכלל ובתי המשפט בפרט".

הנה כי כן, הלכה היא ששיכחה אינה מהווה נימוק לביטול פסק דין. לא שוכנעתי שנגרם עיוות דין למערער ולכן אין כל מקום בהתאם להלכה הפסוקה לבטל את פסק הדין ולפיכך הערעור נדחה.

ניתן והודע היום ה' שבט תשע"ב, 29/01/2012 במעמד הנוכחים.