סופר נ' שטגמן

פסק דין

1.ערעורו של הזוכה בתיק הוצל"פ 01-42338-90-3, על החלטתו מיום 6.4.13, של כב' רשם ההוצל"פ אשר אוהד שקיבל את הבקשה בטענת "פרעתי" שהגיש המשיב, החייב בתיק ההוצל"פ והורה על סגירת התיק.

ב"כ הצדדים הגישו עיקרי טיעון בהם פירטו את טענותיהם ואף צרפו נספחים שונים.

2.יצוין כי החלטתו של הרשם הנכבד נתנה לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים ונחקרו מצהירים ולאחר שאף הוגשו סיכומים.

בעניין זה יצוין כי מטעמו של הזוכה הוגש תצהירו של עו"ד דוד טימסית בתגובה לתצהירו של עו"ד דוד הופמן שהוגש מטעמו של המשיב, עו"ד טימסית לא נחקר מאחר ועזב על דעת עצמו את אולם ביהמ"ש, ויחד עם זאת נדחתה בקשתה של ב"כ המשיב להוציא את התצהיר מהתיק.

3.לאחר שהוגשו סיכומיו של המשיב ביקש המערער ביום 18.2.13, לזמן את עו"ד טימסית לחקירה, מהנימוקים שפרט בבקשה.

הבקשה נדחתה על ידי הרשם הנכבד כמפורט בהחלטתו מיום 21.2.13, משום שראה בבקשה ניסיון לשפר עמדות לאחר קבלת סיכומיו של המשיב, ומשום שיש לשים סוף להליכים משפטיים וזכויותיהם של בעלי הדין אינם בלתי מוגבלות.

על החלטה זו לא נתבקשה רשות ערעור. עוד יצוין כי הדיון התקיים ביום 2.1.13.

4.בהחלטתו מיום 2.1.13, קבע הרשם, אגב שדחה הבקשה להוצאת התצהיר מהתיק "ישנן הלכות שנוגעות לסיטואציה שעד לא מתייצב לחקירה על תצהירו".

בהחלטה נשוא הערעור לא ציין הרשם הנכבד מהן אותן הלכות אליהן כיוון ולצערי לא ירדתי לסוף דעתו.

להבנתי אם לא התייצב העד או אם עזב על דעת עצמו את אולם ביהמ"ש מבלי שנחקר ראוי היה להוציא את התצהיר מראיות המערער, ולחילופין אם נשאר התצהיר בתיק, לאפשר חקירה נגדית במועד אחר, כפוף להוצאות ראויות.

לא מצאתי להחזיר התיק לרשם כדי לאפשר חקירתו של עורך הדין, הן משום שלא ביקש המשיב רשות ערעור על ההחלטה האמורה, ובעיקר משום שאין בגרסתו בתצהיר שנשאר בתיק כדי לשנות את התוצאה.

5.הכרעתו של הרשם הנכבד מבוססת על העדויות שהובאו בפניו, משקלן, ומידת המהימנות שמצא לנכון לקבוע לצורך הכרעה בטענת "פרעתי".

תצהירו של עו"ד טימסית היה בפניו של הרשם, ללא חקירה נגדית שיכול והייתה ממוטטת את הגרסה בתצהיר, ולמרות זאת העדיף את גרסתו של המשיב, בהתחשב בכלל הנסיבות החריגות של המקרה.

6.לא ראיתי להתערב בממצאיו של הרשם הנכבד אשר כערכאה מבררת בחן את העובדות והנתונים.

הלכה פסוקה שלא בנקל תבטל ערכאת ערעור קביעות עובדתיות וקביעת הממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית.

התערבות תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים ואין זה המקרה להתערב בקביעותיו של הרשם.

עוד אוסיף כי חלק מהעובדות, לרבות מועדים והליכים בתיק ההוצל"פ כלל לא שנויים במחלוקת.

ראה בנדון ע"א 3601/96 פד"י נ"ב חלק 2 בעמ' 594 וכן בע"א 296/82 פד"י מ' חלק שלישי בעמ' 305 והפסיקה המובאת שם.

7.העובדות פורטו בהרחבה בהחלטתו של הרשם ועיקרן כדלקמן: