סופר נ' יחילוב

החלטה

מונחת לפנינו בקשה לביטול פסק-דין מיום 3.9.12, אשר ניתן כנגד הנתבע מאחר שלא התייצב איש מטעמו לאותו דיון, על אף שהוזמן באמצעות בא-כוחו הקודם, עו"ד יוסף עמארנה. לטענת הנתבע, נודע לו על פסק-הדין רק לאחר שנפתחו נגדו הליכי הוצל"פ, בעוד שבמועד הדיון - 3.9.12 - שהה בחו"ל והודע לו על המועד רק לאחר שכבר היה בחו"ל והיה בלתי אפשרי שיופיע לדיון. בתצהיר שהגיש בתמיכה לבקשה לביטול פסק-הדין, טען הנתבע בהרחבה, כי יש לו הגנה כנגד תביעת התובע, שהתפטר מעבודתו אצלו ולא פוטר, ואף גרם לו נזקים כתוצאה מעזיבתו הפתאומית; שהתובע מעולם לא עבד אצלו "שעות נוספות" ולא השמיע הסתייגויות מאופן הרישום בתלושי השכר, שנמסרו לו מדי חודש בחודשו. עובדה היא, כי תצהיר לגופה של הגנתו ניתן ע"י הנתבע, כבר ביום 13.6.11.

ביום 27.5.13, בדיון שהתקיים במסגרת הבקשה לביטול פסק-הדין, נחקר הנתבע ועלה מדבריו, כי ביום 3.9.12 שהה בחו"ל ובאותו בוקר התקשרה אליו אשתו ואמרה לו שמישהו התקשר אליה ואמר שיש דיון בבית-הדין ולכן היא התקשרה אליו לרוסיה. לדברי התובע, הוא חזר לארץ רק 5-4 ימים לאחר מכן, ומדובר בעורך-דינו הקודם, שלטענתו "נעלם לי" [פרוטוקול הדיון בבקשה, עמ' 2]. יש לציין, כי בבקשה חוזרת לביטול פסק-הדין, מיום 19.3.13, נטען, כי "עו"ד עמארנה יוסף, כבר מספר חודשים אינו עובד במקצוע עריכת הדין ..." ולכן, החליף התובע ייצוג [ס' 2 לבקשה החוזרת; עובדה עליה לא חלקו].

בעקבות חקירתו, בקשר לבקשה לביטול פסק-הדין, הציג התובע, ביום 28.5.12 - "תעודת בירור פרטים על נוסע", ביחס אליו, וממנה עלה, כי יצא מהארץ ביום 28.8.12 וחזר ונכנס לישראל ביום 5.9.12.

ביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות נתון לשיקול דעתו של בית-הדין ויכול שיהא מותנה בתשלום הוצאות או בתנאים אחרים, כאמור בתקנה 50(ג) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

בית-הדין הארצי לעבודה סיכם את ההלכה, בהאי לישנא [דב"ע נה/3-52 כל הקריות בע"מ - דניאלה קדוש פד"ע כח' 303, בהתבסס על האמור בספרו של י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שישית (1990), עמ' 698; ההדגשה, בסוף - שלנו]:

"וכך נאמר:

'לא היה פגם בהחלטה אשר מבקשים לבטלה, תלוי המבקש בחסדו של בית המשפט. במקרה כזה לעולם אין זכות קנויה בידו לדרוש את הביטול, אלא בית המשפט יציע לעצמו שתי שאלות אלה:

ראשית: מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט? שנית: מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע-המבקש, אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט.

(ע"א 64/53[1], יששכר כהן נ' שלום יצחקי, פ"ד ח' 395; ע"א 84/81, בר"ע 25/81[2], צבי גולדפרב נ' אילן גולדפרב, קטין ואח' פ"ד לו(3) 253; ע"א 32/83, בר"ע 301/81[3], יולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431; ר"ע 526/83[4], יוסף פרושינובסקי נ' שירסון כלל אינבסטמנט האוס בע"מ, פ"ד לז(4) 485).

השאלה השניה היא עיקר, ולשאלה הראשונה נודעת אך חשיבות משנית.".

ממשיך בית-הדין הארצי, שם:

"בית דין זה נזקק לעניין ביטול פסק-דין שניתן בהעדר. לעניין זה נאמר בדב"ע נב/155- 9[5], בע' 280, תוך אימוץ פסיקת בית המשפט העליון, כדלקמן:

'אשר לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, הרי שהדין וההלכה הם, כי גם שעה שהיו מחדלים מצד בעל דין או בא-כוחו, יישמע הדיון לגופו תוך קביעת פיצוי בהוצאות.. . '.

בדב"ע מט/112- 9גזנואה - אלה תעשיות פלסטיק (לא פורסם), שצוטט בדב"ע נב/48- 3[6], בע' 421, נאמר לגבי ההצדקה למדיניות בית הדין בנושא זה, כדלקמן:

'הצדק דורש כי שעה שקיימת הגנה לכאורה, ישמע התיק לגופו, תוך פיצוי כספי של הצד אשר לזכותו ניתן פסק-דין בהעדר הגנה, כפי שנעשה במקרה זה'.

בהמשך פסק הדין בדב"ע נב/48-3, הנ"ל [6], נאמר:

'ככלל, אין בית דין זה רואה בעין יפה נסיונות פרוצדורליים למנוע מבעל דין לטעון לגופו של עניין, ועל פי ההלכה אשר נקבעה ... יש לתת לו את יומו לפחות פעם אחת'. "

בית המשפט העליון כבר קבע, כי:

"אכן, בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות-יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות-יסוד זו, שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית-המשפט, וזאת אף מבלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא, ויש בה, במידה רבה, כדי לסכל את תכליתו הבסיסית ביותר של ההליך השיפוטי, להכריע בסכסוכים בהתאם לזכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין, ולהביא לאכיפת שלטון החוק.