סופר ואח' נ' איגוד ערים לשירותי כבאות ואח'

פסק דין

1.עסקינן בתביעה כספית ששיעורה 389,585 שקלים שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לתובע עקב שריפה שפרצה בביתו ביום 23.12.03

בראשית הדרך, הגיש התבוע תביעתו באופן עצמאי ובהמשך ולאור הערות בית המשפט והנחייתו, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן והפעם, כשהוא מיוצג ע"י בא כוחו.

כתב התביעה הוגש כנגד הנתבעת מחמת טענות לרשלנותה בפעולת כיבוי השריפה. זו הגישה הודעה כנגד הצד השלישי כמי שייצר/ שיווק את גוף התאורה שגרם ע"פ הנטען לארוע השריפה וצד שלישי זה שלח הודעתו כנגד התובע ורעייתו כצדדים רביעיים תוך שהוא נסמך על הסכם פשרה אשר נחתם בינו לבין בנה"ז סופר במסגרת הליך קודם (ת.א (ת"א) 54823/04) בו נתבע ישירות ע"י בנה"ז.

הסכם פשרה זה קיבל ביום 2.12.08 תוקף של פסק דין וכלל כמקובל הוראות בדבר וויתור על טענות נוספות, כמו גם סעיף שיפוי לטובת הצד השלישי בגין כל תביעה שתופנה אליה בענין ארוע השריפה.

2.שלושה קדמי משפט התקיימו בתיק זה ובין לבין הגיש הצד השלישי בקשה סדורה לדחייתה על הסף של התביעה ושל ההודעה כנגדו. הנתבעת אף היא הגישה בקשה כאמור בהתייחס לתביעה כנגדה היא.

3.בעקבות קדם המשפט האחרון שנתקיים ביום 16.1.14 ולאור המלצת בית המשפט, הודיע התובע כי הוא מסכים לדחייתה של התביעה וביום 20.1.14 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה התביעה תידחה והצדדים יטענו בכתב לענין הוצאות המשפט.

משעשו כן הצדדים, ניתן בזאת פסק דין זה.

4.לטענת התובע, יש להתחשב בעובדה שלא היה מיוצג בראשית הדרך והגיש תביעתו תוך שסבר בתום לב כי הוא רשאי לכך משלא התיימר בשעתו לוותר על טענותיו כנגד הנתבעת. עובדה היא כי לא הסתיר את הסכם הפשרה הנזכר לעיל וצרפו לכתב תביעתו. מכל מקום גם לתובע עצמו נגרמו הוצאות כבדות, לרבות לשם קבלת חוות דעת מומחה ולשם התגוננות מפני הודעת הצד השלישי כלפיו ובמצב דברים זה ועת נאלץ הוא להסיר תביעתו מחמת קשיים אובייקטיביים בניהולה, יש מקום לקבוע כי כל צד ישא בהוצאותיו.

5.לטענת הנתבעת, בתביעה קנטרנית עסקינן אשר הוגשה בניגוד גמור להתחייבות התובע על פי הסכם הפשרה הנזכר לעיל. הנתבעת נאלצה להתגונן כמו גם להגיש הודעה כנגד הצד השלישי שצירופו התבקש בנסיבות העניין תוך שהיא נושאת בתשלום אגרה. בנסיבות העניין היה מקום לצפות כי הצד השלישי יצורף בעקבות הליך זה ומשכך, יש לחייב את התובע הן בהוצאות הנתבעת והן בהוצאות הצד השלישי.

6.הצד השלישי מציין אף הוא את הטרחה לה נדרש בהליך שהיווה לטענתו משום הליך סרק, כמו גם האגרה שנדרש תשלומה על ידו במסגרת ההודעה לצד הרביעי. כן הפנה לפסיקה רלוונטית שעיקרה זכותו של הזוכה בדין להחזר הוצאותיו ובשיעור ריאלי. לצורך כך, יש לטענתו להביא בחשבון את סכום התביעה, משך בירורו של הליך זה, כתבי הטענות שנדרשו ושלל הבקשות שנאלץ הצד השלישי להגיש מחמת העדר תגובה מצד התובע אשר למעשה הפר את התחייבותו על פי הסכם הפשרה ועשה שימוש לרעה בהליכי משפט.

הצד השלישי מוסיף וטוען כנגד הנתבעת כי היה עליה לשקול צעדיה בטרם הטריחה אותו להצטרף להליך זה נוכח נוסחו של הסכם הפשרה שצורף לכתב התביעה.

דיון והכרעה

7.תקנה 511 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת:

"בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט (להלן– הוצאות) לטובת בעל דין אחר אם לאו".

תקנה 512 (ב) לתקנות אלו קובעת:

"בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון".

8.הכלל הנוהג הינו כי בעל דין אשר זכה לסעד המבוקש על ידו זכאי להוצאותיו. ראה: ע"א 428/83 "אורט" ישראל נ' בנימין מזרחי ואח' (31.12.83); ד"ר זוסמן/ סדר הדין האזרחי, מהד' רביעית, פסקה 640; ע"א 270/60 וולטר ויינשטיין נ. פקיד השומה ת"א 1, פ"ד טו' 558.

עוד רלבנטי לעניננו הכלל הנזכר בע"א 3088/06 אליעזר ניר נ' יאיר רבינוביץ – יו"ר הרשות לבקרה תקציבית ואח' (24.1.08), כמו גם בבש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (13.2.07) ולפיו:

"כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא היתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר בהנחה הניתנת לסתירה כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך."