סופיוב ואח' נ' וייס ואח'

פסק דין

1.בפני ערעורם של המערערים, על החלטתו מיום 22.11.09, של כב' רשם ההוצל"פ שדחה את הבקשה בטענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ, וחייבם לשלם למשיבים הוצאות מיוחדות בסך של 15,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק.

הצדדים הגישו עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב בצירוף נספחים.

2.מערער מס' 2 הינו החייב בתיק ההוצל"פ ואילו מערער מס' 1 הינו אחיו שטען כי הגיע להסדר עם הזוכה לסגירת תיק ההוצל"פ הנדון, ותיקי הוצל"פ של מערער מס' 1 תמורת הסך של 17,000 דולר.

טוען מערער 2 כי שילם לזוכה את הסכום המוסכם במזומן, רשם בכתב ידו הסכם והמשיב חתם עליו והבטיח לסגור את תיק ההוצל"פ.

3.ב"כ המשיבים העלה בטיעוניו שלוש טענות מקדמיות בגינן יש לדחות הערעור על הסף.

א.יש לדחות על הסף את ערעורו של מערער מס' 2, שכן אין לו מעמד בתיק, אין הוא החייב ואת טענותיו עליו להעלות בתיק האחר בו הוא במעמד של חייב.

ב.הערעור שהוגש לא נתמך בתצהיר כהוראת תקנה 120 (ג) לתקנות ההוצל"פ כאשר על פי הפסיקה יש חשיבות מיוחדת לצירוף תצהיר לאימות העובדות בערעור על החלטה בטענת "פרעתי".

ג.הערעור הוגש באחור מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד וממילא מבלי שהוארך המועד. מדובר באחור של כחודש ימים ללא הסבר לאחור.

כל שלושת הטענות המקדמיות מקובלות עלי ולמרות זאת החלטתי לבחון הערעור לגופו.

4.עיקרן של טענות הערעור מכוונות כנגד קביעות עובדתיות של הרשם הנכבד, אשר שמע את העדים והתרשם מהם באופן בלתי אמצעי.

הלכה פסוקה מקדמת דנא כי ככלל לא תתערב ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות הנסמכות על התרשמותה של הערכאה המבררת מהעדים שהופיעו בפניה.

במקרה שבפניי אין מקום להתערב בקביעותיו של הרשם הנכבד ולשנות ממצאים שקבע.

5.החלטתו של הרשם הנכבד מפורטת ומנומקת כדבעי ולא בכדי הגיע למסקנה לפיה מעדיף את גרסתם של המשיבים על זו של המערערים.

נטל הראיה להוכחת טענת הפרעון של החוב מוטלת על החייב הטוען אותה והרשם קבע בהחלטתו, ובצדק, כי החייב לא הרים הנטל ומעבר לכך אף קבע כי גרסתו של המשיב אמינה בעיניו על כי לא חתם על הסכם ולא קיבל תשלום לסגירת החוב.

6.אין כל פגם בהחלטתו של הרשם שלא להסתמך על חוות הדעת הגרפולוגיות שהובאו בפניו ולפנות לראיות אחרות ולכלל הנסיבות וההתנהלות.

חוות דעת גרפולוגית איננה מדע מדויק אלא עדות משנית מסייעת לחקר האמת, וממילא רשאי ביהמ"ש שלא לקבל או לא להסתמך על חוות דעת כזו.

7.בפני הרשם היו ראיות נסיבתיות רבות שהביאו אותו להעדיף את גרסתו של המשיב ולדחות את טענת המערער, כפי שפירט בהרחבה בהחלטתו, כגון התנהלות העבר של הצדדים המשליכה על נושא האמינות והמהימנות,נסיבות פסק הדין נשוא תיק ההוצל"פ, והעובדה כי החוב אשר נטען כי שולם בפשרה היה למעשה נמוך מסכום הפשרה.

בנוסף מצביע הרשם בהחלטתו על סתירות רבות בגרסתו של המערער לעומת גרסתו שנתנה במועדים ובמקומות אחרים.

8.לא מצאתי שיש להתערב בהחלטתו של הרשם הנכבד ומהחלטתו עולה כי הפך אבן על אבן כדי להשתדל ולהגיע לחקר האמת.