סויסה נ' נהרי ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפינוי מושכר.

עפ"י תק' 214טז(ב) ותק' 215יב(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על פסה"ד להיות מנומק באופן תמציתי.

בכתב התביעה טוען התובע בין היתר כדלקמן:

1.כי הינו בעל הזכויות להירשם כחוכר לדורות של חנויות ברח' כנרת 51 באשדוד.

2.כי ביום 13.2.02 נחתם הסכם שכירות בין התובע לבין יוסי ודוד אמר לגבי אחת החנויות (להלן – "החנות").

3.כי ביום 2.4.06 נחתם הסכם שכירות חדש בין התובע לבין הנתבעים 1-2.

4.כי בסע' 16 להסכם השכירות נקבע כי אין להעביר או להשכיר את המושכר או חלק ממנו לאחר.

5.כי תקופת השכירות תמה ביום 30.3.11 ואילו הנתבעים 1-2 ביקשו להאריך את המועד ולממש את תקופת האופציה.

6.כי ביום 31.3.11 וביום 1.4.11 הסתבר כי מי שמנהל את העסק בחנות היא הנתבעת 3 – חברה בע"מ.

7.כי מבירור שערך התובע הסתבר כי ביום 1.7.10 נוסדה הנתבעת 3 אשר בעלי מניותיה הם הנתבעים 1 ו- 4.

8.כי השכירות הועברה מהנתבעים 1-2 אל הנתבעת 3 ואשר אחד מבעלי מניותיה הוא הנתבע 4 אשר שניהם אינם השוכרים עפ"י הסכם השכירות.

9.כי לו היה יודע כי השכירות תועבר לנתבעים 3-4 לא היה מסכים למימוש האופציה.

10.כי הנתבע 4 שכר מהתובע בעבר נכס אחר ולא עמד בתשלומים אלא שילם את חובו לתובע באיחור ניכר.

11.כי העברת זכות השכירות לצד ג' מהווה הפרת סע' 16 להסכם השכירות.

12.כי פנה במכתב אל הנתבעים 1-2 בו הם נדרשים לפנות את החנות עד ולא יאוחר מיום 30.5.11.

13.כי הנתבעים 1,3 ו- 4 סירבו לחתום על הסכם שכירות חדש.

14.כי הארכת השכירות ומימוש האופציה נעשו תוך הטעיה.

הנתבעים הגישו כתב הגנה בו טענו בין היתר כדלקמן:

1.כי הטענות בדבר הפרת ההסכם מוכחשות מכל וכל.