סויסה משה מוריס נ' עירית אור עקיבא ואח'

החלטה

1.בבקשה שבפניי, עותר המבקש לשנות מהחלטתי מיום 28.5.2010 בגדרה הוריתי על מינוי מומחה נוסף ועל הטלת שכרו של המומחה הנוסף על המבקש- התובע. המבקש עותר, כי אורה ששכרו של המומחה ישולם ע"י המשיבים.

2.המבקש הוא התובע בכתב התביעה. המשיבה 1, הינה עירייה, אשר בתחום שיפוטה היה מצוי הכביש בו אירעה התאונה. המשיבה 2, היא מבטחתה של המשיבה 1 במועד הרלוונטי. המשיב 3 הינו צד ג', אשר צורף ע"י המשיבות 1-2, עקב היותו קבלן עבודות עפר, אשר זכה במכרז המשיבה 1 לביצוע עבודות החלפת קווי מים, בין היתר, במקום התאונה ובמועדה. המשיבה 4, הינה, עפ"י הנטען, מבטחתו של המשיב 3 בפוליסה לביטוח עבודות קבלניות, במועד הרלוונטי.

3.לכתב תביעתו שהוגש ביום 17.6.07, צירף המבקש חוות דעת מומחה מטעמו אשר קבע כי למבקש נכות בשיעור 10% לפי סעיף 37(7) ב לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות) תשמ"ד-1984. המשיבות 1-2 חוות דעת מומחה מטעמן, אשר קבע כי למבקש לא נותרה כל נכות כתוצאה מן התאונה.

4.ביום 24.12.08, לאור הסכמת הצדדים, מינה בית המשפט כמומחה מטעמו את ד"ר דורי הרר, אורטופד מומחה (להלן : "המחמחה הראשון"). ביום 21.4.09 הוגשה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, בה נקבע כי לתובע לא נותרה כל נכות בגין התאונה.

5.המבקש הגיש בקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה הראשון ולחילופין למינוי מומחה נוסף, כאשר בבקשתו העלה הוא טענות כנגד ממצאיו של המומחה וטענות הנוגעות להתנהלותו, שמגיעה, לטענת המבקש, כדי פגיעה בטוהר המידות.

6.בהחלטתי מיום 28.5.2010 דחיתי הבקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה הראשון והוריתי, כי בנסיבות העניין, ראוי כי ימונה מומחה נוסף ששכרו יוטל על המבקש, ולפיכך בהחלטתי מיום 30.5.2010 מיניתי את ד"ר גד גלן כמומחה נוסף מטעם בית המשפט.

7.חלפו שלושה חודשים מהחלטתי הנ"ל, וביום 31.8.2010 הניח המבקש בפניי בקשתו להטיל שכרו של המומחה על המשיבים. בבקשתו טען המבקש, כי מצבו הכלכלי קשה, כי הוא משתכר סך 5,000 ש"ח (נטו לחודש) ואילו אשתו משתכרת סך 1,500 ₪ לחודש, כאשר מן הסכום הנ"ל עליו לשלם החזר הלוואת דיור ע"ס 1,500 ₪. כמו-כן, עולה מן הבקשה, כי למבקש חמישה ילדים.

8.המשיבים מתנגדים לבקשה ומציינים, כי המבקש נבדק ע"י המומחה הנוסף, וכי הבקשה מוגשת בשיהוי ניכר, לאחר שנפלה החלטה בזהות הצד שישא בשכרו של המומחה. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי המבקש לא טען כל טענה שהעלה בבקשתו הנוכחית בבקשתו הראשונה לפסילת חוות דעתו של המומחה הראשון.

9.דין הבקשה להידחות. למעשה, בפניי בקשה לשנות מהחלטת ביניים שניתנה בהתאם לחומר שהיה מונח בפני בית המשפט. הכלל הוא, כי אין בית המשפט יושב כערכאת ערעור על החלטותיו הוא. חריג לעניין זה מצאנו בכל הנוגע לעיון חוזר בהחלטות ביניים, לפיו, החלטה שכזו אינה יוצרת מעשה בית דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה לגביה בראשונה, רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה אם התברר לבית המשפט כי הנסיבות השתנו באופן קיצוני (ראו: ע"א 450/64 איזנר נ' פינקלשטיין פ"ד יט(1) 655; ע"א 161/73 ארדה נ' סמסונוב פ"ד כח(2) 228; ע"א 37/68 גינז נ' מאירי פ"ד כב(1) 525) ובמקרים נדירים ניתן לדון מחדש בהחלטה כאשר מתבררת היא כמוטעית (ע"א 37/68 הנ"ל).

10.בהחלטתי הנ"ל הוריתי, כי המבקש הוא שישא בשכרו של המומחה, לאור העובדה, כי חוות דעתו של המומחה הראשון שמינה בית המשפט לא נפסלה. המשמעות היא, כי בתיק בית המשפט קיימת חוות דעת מטעם מומחה שמינה בית המשפט שקבעה, כי לא נותרה לתובע נכות. בנוסף, התובע כבר הגיש חוות דעת מטעמו ושילם בגינה, ולא ראיתי טעם מדוע לא יישא בשכרו של המומחה שמונה עפ"י החלטתי מיום 28.5.2010 לאור קיומה של חוות דעתו של המומחה הראשון.

11.אין בפניי כל שינוי נסיבות קיצוני המצדיק שינוי ההחלטה. כמו-כן אין בפניי החלטה מוטעית. לפיכך אין כל טעם לשנות מהחלטתי הנ"ל.

12.בנוסף, אף עיתוי הגשת הבקשה מצדיק דחייתה. הבקשה הוגשה לאחר שלושה חודשים מיום מינוי המומחה הנוסף. המבקש נבדק ע"י המומחה הנוסף ונראה, כי התנהלות המבקש משהה הגשת חוות הדעת. על המבקש היה להעלות טענותיו בבקשתו הראשונה בגדרה עתר לפסול חוות דעתו של המומחה הראשון ולחילופין למינוי מומחה נוסף; ומשלא עשה כן, עתירתו זו, שבאה לאחר שלושה חודשים מיום מתן ההחלטה, דינה דחייה.

13.לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

14.בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א תשרי תשע"א, 29 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: