סויונוב איסטל ואח' נ' קוסאיוב פנחס

פסק דין

בפני תביעה לסילוק יד ותביעה כספית ע"ס 66,240 ₪.

רקע עובדתי

1.התובעים הם בעלי זכות חכירה בדירה בקומה הראשונה ברחוב הבשם 28, תל אביב, הידועה גם כחלקה 67/25 בגוש 7242 (להלן: "הדירה").

כל אחד מהתובעים הוא בעל 1/6 מהזכויות בדירה, כך ששלושתם יחדיו בעלים של 3/6 חלקים בדירה.

התובעים, יחד עם שלוש אחיותיהם (שלא הצטרפו לתביעה), ירשו את זכויותיהם בדירה מאמם המנוחה שנפטרה בשנת 1997 (להלן: "המנוחה").

בין יורשי המנוחה נמנית גם אחותם של התובעים, הגב' קוסאיוב מרים ז"ל (להלן: "הגב' קוסאיוב ז"ל), שאף היא יורשת של 1/6 מהזכויות בדירה.

הנתבע הוא בנה של האחות, הגב' קוסאיוב ז"ל , והוא מחזיק בדירה.

במהלך ניהול התביעה הלכה לעולמה התובעת מס' 1 וכן הגב' קוסאיוב ז"ל.

תמצית טענות התובעים

2.התובעים טוענים כי בשנת 1977, לאחר פטירת אימם המנוחה (סבתו של הנתבע) ביקש הנתבע להתגורר בדירה, בטענה כי הוא מצוי בסכסוך עם אשתו והם עומדים בפני גירושין. לדברי התובעים, הנתבע אמר להם כי הגיע להסכם עם אשתו לפיו דירתם תועבר על שמה.

התובעים, וכן שאר היורשים, נתנו הסכמתם למגורי הנתבע בדירה אך הבהירו לו שמדובר בפיתרון זמני עד אשר ימצא מדור חלופי.

הנתבע עבר לגור בדירה והוא מתגורר בה עד היום.

במרוצת השנים ביקשו התובעים מהנתבע לפנות את הדירה אך הוא סירב תוך שהוא מנצל את היות התובעים דודיו.

עוד טוענים התובעים כי התברר להם שגם לאחר גירושיו, נותר הנתבע הבעלים של הדירה אשר חלק עם אשתו לשעבר.

התובעים מוסיפים כי מאז כניסתו של הנתבע לדירה בתחילת שנת 1998, הוא לא שילם דמי שכירות. התובעים מעריכים את דמי השימוש הראויים בסך של 400$ לחודש ועותרים לקבלת מחצית מסכום זה, דהיינו 200$ לחודש, למשך 6 השנים שקדמו להגשת התביעה. סך הכל, מעמידים התובעים את תביעתם על סך 66,240 ₪.

תמצית טענות הנתבע

3.בכתב ההגנה, טען הנתבע כי התגורר בדירה "בהמשך להסכמתם של התובעים ובידיעתם המלאה" (סעיף 5 לכתב ההגנה). בעדותו בבית המשפט, טען הנתבע כי התגורר בדירה בלא הסכמת התובעים, אך בידיעתם.

לטענת הנתבע, הוא גר בדירה עוד בטרם פטירת סבתו המנוחה וכי הוא ואמו טיפלו במנוחה באופן קבוע ורצוף. הנתבע טוען כי השקיע בדירה כספים רבים הן באופן שוטף והן בשיפוץ הדירה. הנתבע מציין כי אימו, בעזרתו, שילמה במשך השנים את תשלומי המשכנתא בגין הדירה עד לפירעונה המלא.

לטענת הנתבע, זכותו בדירה היא זכות של בר רשות בלתי הדירה.