סוטו ואח' נ' רביד ואח'

פסק דין

בפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין תאונת דרכים, שארעה ביום 4/10/12 בשד' מוריה בחיפה לכיוון צפון, סמוך לצומת עם רח' יותם. התובע נסע בשד' מוריה והנתבע הגיע מימינו מרח' יותם. התובע טוען כי הנתבע לא ציית לתמרור האט ותן זכות קדימה, שהיה מוצב בכיוון נסיעתו.

הנתבע טוען כי לא היה מוצב תמרור בכיוון נסיעתו, וצירף מסמכים מעיריית חיפה המאשרים כי עקב עבודות תשתית במקום אפשר שהתמרור הוסר והוחזר לאחר מכן. הנתבע טוען כי לרכבו היתה זכות הקדימה, כי המקום אינו מסומן כככר, אף שנקרא כך, וכי הוא נסע בזהירות, עצר לפני הכניסה לצומת, והתובע שנסע במהירות מופרזת, אחראי לתאונה.

הנזק לרכב התובע הגיע לכדי אובדן גמור, ומתבטא בפגיעה קשה לכל אורך הצד הימני קדמי של הרכב עם מוקד פגיעה בכנף. הנזק לרכב הנתבע הינו בחזית, וגם הוא הוכרז כ"אובדן גמור". הנתבע תובע את הנזקים העקיפים שלו, לאחר שפוצה ע"י חב' הביטוח.

לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי במסמכים, שהוגשו לי בכתבי הטענות ולאחר הדיון, אני מוצאת כי האשמה לתאונה מתחלקת בין שני הצדדים, וכרוכה בעניין הסרת התמרור, שהיה אמור להיות מוצב במקום.

זכות הקדימה במפגש הרחובות שד' מוריה ויותם הינה של הנוסעים ברח' מוריה, ועל כך הסתמכו גם הצדדים: התובע, שיצא מרמזור לפני כן בנסיעה ישר, והנתבע שהאט ועצר בקו העצירה למרות שלא הוצב שם תמרור, וזאת מתוך הבנה כי הוא בא מרח' צדדי, שהראות שלו מוגבלת (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 20-23). גם העובדה שהנתבע מבקש לחצות רח' דו נתיבי וככר מעידה כי עליו לתת זכות קדימה. יצויין כי שני הנהגים חיפאים, והתנהלותם מעידה כי שניהם היו מודעים לכך שעל הנתבע היה לתת זכות קדימה.

אני דוחה את טענת הנתבע לפיה עבר כבר את הנתיב הימני של רח' מוריה, שכן בתמונות שהציג ועליהן ציורי כלי הרכב, מצוייר רכב התובע, כשהוא בחלקו על הנתיב הימני, דבר שלא יתכן לאור טיב המכה, בחלקו הקדמי של רכב הנתבע, הנוסע ישר, עם הכנף הקדמי של רכב התובע מהצד. מובן כי העובדה שבפועל לא היה תמרור מפחיתה מאחריותו המוחלטת של הנתבע (וזו הסיבה בגינה לא הוגש נגדו כתב אישום, כדבריו). אני מקבלת את טענת הנתבע כי התובע נסע מהר יחסית, בהתחשב בעובדה שסבר כי זכות הקדימה היתה שלו.

בנסיבות העניין, אני מחלקת את האחריות לתאונה כך שהנתבע ישא ב-70% מהנזק והתובע ב-30%.

התובע לא הפעיל את הביטוח והנתבע כן, והנתבע תבע נזקים שונים ועקיפים, אך לצורך ההשוואה, אתחשב רק בנזקים הישירים. פסק הדין מותנה בהצגת אישור אי הגשת תביעה ע"י התובע למבטחתו, כלל חברה לביטוח בע"מ. הנזק לתובע מסתכם ב-6,583 ₪ (7,195 ₪ פחות שווי שרידים 612 ₪) ועוד שכ"ט שמאי בסך 999 ₪, סה"כ 7,582 ₪, מתוכם ישלם לו הנתבע את הסך 5,307 ₪.

הנתבע קיבל פיצוי מלוא ערך רכבו מהמבטחת (נספח 10 לתביעה שכנגד). נזקי הנתבע המאושרים הינם 2,292 ₪ הפסד פרמיה, והפסד הנחת העדר תביעות למשך שנה אחת 1,249 ₪. כן זכאי הנתבע להחזר אגרת בירור הפרטים בעיריה בסך 105 ₪. הנתבע לא הוכיח כי חידש את הביטוח והפסיד את ההנחה, אף שחלף המועד, ולאור רכישת הרכב החדש בוודאי שביטח אותו, אך מצאתי לנכון להסתמך על הנסיון ולקבל את התביעה להפסד הנחת העדר תביעות לשנה אחת. אין מקום לזכות את הנתבע, התובע שכנגד, בגין העלויות ברכישת רכב חדש ובתוספות שהתקין בו או ברכב שאבד. בוודאי שאין מקום לפסוק לו את כל ההוצאות העקיפות, הוצאות משפט, יעוץ משפטי ושאר הפרטים שהועמסו על כתב התביעה שכנגד. המדובר בנזק עקיף, רחוק, שלא הוכח כי לא פוצה ע"י המבטחת, ואין מקום לחייב את הנתבע שכנגד בגין השיפורים שבחר התובע שכנגד לרכוש לרכבו החדש. אין מקום לתשלום עבור יעוץ משפטי, שאינו מאושר בבית המשפט לתביעות קטנות ולהוצאות ועוגמת נפש בסכומים פנטסטיים ולא מבוססים. סה"כ בסיס חישוב סכום הנזק לתובע שכנגד הינו בסך 3,646 ₪, ומתוכם הנתבע שכנגד יפצה את התובע שכנגד בסך 1,094 ₪.

התוצאה הסופית הינה כי הנתבע ישלם לתובע את ההפרש בין סכום פסק הדין בתביעה ובתביעה שכנגד בסך 4,213 ₪, וזאת תוך 30 יום מהמצאת אישור אי הגשת תביעה.

התובע יגיש לתיק עם העתק לנתבע, תוך 7 ימים, אישור אי הגשת תביעה.

כל צד ישא בהוצאותיו.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום ממסירת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותעלה את התיק לעיוני לא יאוחר מיום 20/3/14.

ניתן היום, ד' אדר ב תשע"ד, 06 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: