סובלמן נ' לאומי קארד בע"מ ח.פ. 512905423 ואח'

פסק דין

בפניי תביעה לתשלום סך של 1,407 ₪.

התובעת הזמינה דרך נתבעת 2 חבילת לטיול הפלגה באנייה אמריקאית בדרום אמריקה, בין התאריכים 13.1.12 עד 4.2.12.

התובעת טוענת, כי במהלך ההפלגה היא ביצעה רכישות באנייה ושילמה בכרטיס אשראי שלה שהנפיקה דרך נתבעת 1, אך חויבה בסכומים אחרים, גבוהים יותר מסכום הקניה שהיא בפועל ביצעה.

התובעת החליטה לתובע את חברת האשראי ואת סוכן הנסיעות.

על פי המתועד במערכת נתבעת 1, נשלח חיוב ביום 30/1/12 בסך 362.73 דולר ומאחר והכרטיס של התובעת מחויב במטבע אירו, חויב כרטיסה, כעולה מכתב התביעה, בסך של 277.42 יורו.

מנ/2 אכן עולה, כי הרכישות שבוצעו על ידי הנתבעת באנייה הם על סך 362.73 דולר.

הנתבעת ניסתה ללמוד מחשבון הביניים, שהיה בידיה כבר ביום 28/1/12, שבו מופיע חיוב אחר, ולטעון דרכו, כי החיוב היה 277 דולר, אך חברת האשראי לאומי קארד חייבה את התובעת במקום זאת ב- 277.42 יורו.

טענותיה של התובעת כלפי לאומי קארד, אינן מבוססות כלל ועיקר. לנתבעת 1 הגיע חיוב מאת בית העסק, חיוב שכובד על ידי נתבעת 1 בהתאם להסכם בין התובעת בגין ביצוע רכישות או פעולות מטעמה, בסכום כולל של 362.73 דולר.

כעולה מנ/2 מתברר, כי אכן היו רכישות נוספות, מעבר לדוח הביניים שמוחזק על ידי התובעת ונושא תאריך מוקדם יותר של 28.1.12.

מכאן, לא ברורה לי טענתה של התובעת כלפי הנתבעת שעה שהוכח בפני, כעולה מנ/2, כי אכן החיוב הינו חיוב בסך 372.73 דולר וחויב, לאחר המרתו למטבע אירו, מכרטיס האשראי של התובעת.

אם חלה טעות כלשהי בחיוב בבית העסק, מה שלא הצליחה התובעת להוכיח בפני ולא הביאה נתונים שהעסקה אחרת ובפרט לאור העובדה כי המסמך שסומכת התובעת את ידיה עליו, הוא חשבון ביניים לתאריך מוקדם למועד עזיבתה של התובעת.

מכאן, לא ניתן לומר כי המסמך שיש בידי התובעת מגלם את כל הרכישות והחיוב הסופי, כלל ועיקר.

על כן, לא הצליחה התובעת לבסס כל עילת תביעה כלפי הנתבעת 1 ובפרט כי עסקת כרטיס האשראי היא עצמאית ונפרדת מעסקת היסוד שבין התובעת לבין בית העסק במקרנו, ספינת השיט.

על כן, לא נפל כל פגם בהתנהלות הנתבעת 1 ולא הוכח בידי התובעת, כי חלה טעות ו/או חיוב שלא כדין בכרטיס האשראי.

לפיכך, התביעה נגד נתבעת 1 דינה להידחות ובנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ביחס לנתבעת 2, הנתבע הינו סוכן נסיעות אשר דרכו הזמינה התובעת את השהות בשיט, אך תמה אנוכי כיצד אותו סוכן אחראי על השירותים והרכישות שהזמינה התובעת ובן זוגה במהלך ההפלגה באנייה ואשר שילמו בגין שירותים אלה, באמצעות כרטיס האשראי.

אם חלה טעות בין בית העסק לבין חברת כרטיס האשראי, לא ראיתי כאן כל טעות או רשלנות או התנהלות שאינה כדין מצד הסוכנות, שאינה אחראית על הזמנת השירותים הנוספים שלא התחייב בהם ואשר הנתבעת שילמה בגינם לבית העסק (הספינה).

על כן, התביעה כנגדו לא היה לה כל יסוד ועל כן, גם תביעה זו אני דוחה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת 2 את הוצאותיה ובשים לב למסמך שהוצג בפני, נ/1, בסך 750 ₪. הסכום ישולם על ידי התובעת תוך 30 יום מהיום.

בקשת רשות ערעור תוך 15 ימים.