סואעד נ' שקיר

פסק דין

בפני תובענה לפיצוי בגין נזק רכוש שנגרם לרכב התובע, בעקבות תאונת דרכים מיום 14/4/09, ע"ס 10,218 ₪.

העובדות בקצרה:

התובע הינו הבעלים של רכב מאזדה, מ.ר. 65/560/29 ואילו הנתבע הינו הבעלים ו/או הנוהג ברכב מסוג פג'ו 306 מ.ר. 92/518/04.

התובע טען בכתב התביעה, כי ביום 14/4/09, תוך כדי שהוא נוסע בכביש מצומת אחיהוד לכיוון צומת סומך, בקטע הכביש דו סטרי, כשבכל כיוון יש נתיב נסיעה אחד, רכב הנתבע, שנסע בנתיב הנגדי, סטה ממסלול נסיעתו על מנת לבצע עקיפה לרכב שנסע לפניו ותוך כדי ביצוע העקיפה, נכנס לתוך נתיב רכב התובע, פגע ברכב התובע בחלקו הקדמי שמאלי ולאחר מכן, מציין התובע, כי רכב הנתבע פגע במעקה של הכביש.

לטענת התובע, בעקבות הפגיעה הנ"ל נגרם לרכבו נזקים, כמפורט בחוות דעת השמאי.

התובע טוען, כי על הנתבע מוטלת האחריות במלואה ועליו לפצותו בעלות הנזק, בסך 8,838 ₪, על פי חוות הדעת וכן שכ"ט שמאי בסך 800 ₪ ובסה"כ 9,638 ₪.

הנתבע מציין בכתב הגנתו, שאין יריבות בינו לבין התובע, מאחר והתובע אינו הבעלים הרשום של הרכב.

מוסיף הנתבע וטוען, כי התובע הוא זה שסטה ממסלול נסיעתו, עת שנסע במהירות מופרזת, מעל המותר, איבד שליטה על רכבו והתנגש חזיתית עם הנתבע וזה האחרון, פעל על מנת למנוע את התאונה.

בנוסף טוען הנתבע, שהתובע הפריז והגזים בהערכת הנזק וצירף חוות דעת נגדית המעריכה את הנזקים שנגרמו לרכב התובע.

עדי הצדדים:

התובע העיד בפני, תמך את עדותו בעד נוסף שהיה איתו ברכב מר עלי סוועיד. מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו.

שני השמאים לא נחקרו על חוות דעתם.

הכרעה:

המחלוקת הבסיסית בין הצדדים, היא בעניין איזה רכב מבין שני הרכבים סטה מנתיב נסיעתו והתנגש ברכב האחר.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהם, אני סבור, כי דין התביעה להתקבל.

עדות התובע לא נסתרה כלל ועיקר, עדותו תאמה את האמור בכתב התביעה ובה הוא מציין, כי במהלך הנסיעה רכב הנתבע היה בעקיפה, סטה לכיוון נתיב נסיעתו, בלם, סטה ימינה על מנת למנוע את התאונה ואילו הנתבע פגע ברכב התובע.

העד מטעמו תמך בגרסה זו, גם עד זה עדותו לא נסתרה כלל ועיקר. עד זה מאשר, כי התובע נסע בנתיב נסיעתו ופתאום רכב הנתבע, כלשונו של העד, נכנס לנתיב שלנו, התובע בלם וניסה למנוע את התאונה ואילו הנתבע המשיך בנסיעה ופגע ברכב התובע.

עד זה הוסיף פרט חשוב, לפיה ביקשו לזמן את המשטרה, אך הנתבע ובן משפחה שהגיע למקום, ביקשו שלא לערב את המשטרה.

בעיניי, גרסת התובע עדיפה על פני זו של הנתבע, לא רק בשל העובדה כי גרסת התובע לא נסתרה, היתה עקבית ונתמכה בעדות עד נוסף, אלא בנוסף לכל אלה, עדות הנתבע לא הותירה בי רושם מהימן וזאת בשל העובדה כי בעדותו בפני טען, כי הרכב, לאחר פגיעה חזיתית ברכב התובע, הסתובב ונפגע גם מאחור וזאת על מנת לתת הסבר לפגיעה ברכבו של הנתבע בחלק האחורי ואילו בתצהיר, שתמך בכתב ההגנה, לא בא זכרו של סיפור ההסתובבות של הרכב כלל ועיקר, אלא ציין שרכב התובע נכנס בו והתנגש חזיתית ולאחר התאונה יצא מהרכב, מבלי לפרט כלל ועיקר, את הקטע שבו הנתבע טוען כי הרכב הסתובב, דבר שמסביר את הפגיעה האחורית ברכבו של התובע.