סהר נ' חברת הוט

פסק דין

מבוא:-

בפני תביעה להשבת סכום של 4,746 ₪ אשר גבתה הנתבעת מהתובע, בגין שירותי טלוויזיה בכבלים שניתנו לו.

טענות הצדדים:-

לטענת התובע, ביום 30.8.2007 הוא התקשר עם הנתבעת בהסכם למתן שירותי טלוויזיה בכבלים ולאחר 4 חודשים ממועד ההתחברות, התברר לו שהנתבעת גבתה ממנו סכומים, מעבר לסכומים עליהם הוסכם בהסכם ההתקשרות עימו ולכן הגיש כנגד הנתבעת תביעה בבית משפט לתביעות קטנות בבאר שבע – תיק ת.ק. 2995/07 (להלן: "התביעה הראשונה").

בעקבות התביעה שהוגשה, פנתה הנתבעת לתובע והצדדים גיבשו ביניהם הסכם פשרה, שנחתם על ידם ביום 8.1.2008 (להלן: "הסכם הפשרה") ובמסגרתו הסכימו הצדדים על דחיית התובענה, בכפוף לכך שהנתבעת תספק לתובע שירותי טלוויזיה, תשתית אינטרנט וטלפון, למשך תקופת הטבה של 24 חודשים, החל מיום 30.8.2007.

התובע טוען, כי גם לאחר חתימת הסכם הפשרה ודחיית התביעה הראשונה, ללא צו להוצאות, המשיכה הנתבעת לגבות ממנו כספים, בניגוד לאמור בהסכם שנערך ביניהם ומעבר לסכומים שנקבעו ביניהם מראש.

לטענת הנתבעת, מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, המוגשת בחוסר תום לב משווע, שכן מדובר בתביעה שנייה, כאשר בתביעה הקודמת הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה וזאת על מנת לחסוך מזמנם של הצדדים ובית המשפט .

הנתבעת טוענת, כי עמדה בכל התחייבויותיה עפ"י הסכם הפשרה שנערך עם התובע ביום 8.1.2008 ואף לאחריו, עד למועד בו נותק משירות הטלוויזיה, לבקשתו.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי תקופת ההטבה, שניתנה לתובע במסגרת הסכם הפשרה, הייתה בתוקף למשך 24 חודשים מיום 30.8.2007, קרי: תקופת ההטבה הסתיימה ביום 30.8.2009. לא זו בלבד, אלא שלטענת הנתבעת, התובע רכש שירותים וערוצים נוספים שאינם נכללים במסגרת הסכם הפשרה ועבורם נדרש לשלם תוספת תשלום.

עוד טוענת הנתבעת, כי התובע לא שילם את התשלומים שנדרשו ממנו במועדם וכתוצאה מכך, נוצרו לתובע חובות, אותם נדרש להסדיר בכל פעם. לטענתה, אי תשלום דמי המנוי במועד ו/או אי-מסירת / עדכון אמצעי תשלום עדכני לצורך תשלום דמי המנוי, מהווים הפרה יסודית של הסכם המנוי של הנתבעת עם לקוחותיה בשירות הטלוויזיה.

לטענת הנתבעת, ביום 1.6.2009 נשלחה לתובע הודעה באמצעות הדואר, לפיה ההטבה שניתנה לו במסגרת הסכם הפשרה, עתידה להסתיים ביום 30.8.2009. ביום 7.6.2009 סוכם עימו על הצטרפות למבצע אחר, לתקופה של 24 חודשים (להלן: "המבצע החדש"). לשיטתה של הנתבעת, גם לאחר ההצטרפות למבצע החדש, בוצעו הזמנות תכנים וערוצים נוספים, מעבר לחבילות הבסיס הכלולות במבצע ולכן נדרשו ממנו תשלומים נוספים.

הראיות:-

התובע חזר על האמור בכתב התביעה והדגיש כי הוא תובע סכומים בגין חודשים ספטמבר עד דצמבר 2007 וכן בגין ינואר 2008. נציגת הנתבעת הסכימה כי בעבר אכן הייתה אי-התאמה בין מה שהתובע שילם לבין המוסכם ביניהם. אך, יחד עם זאת, נציגת הנתבעת הסבירה, כי לאחר שנחתם הסכם הפשרה בתביעה הקודמת, התובע קיבל זיכוי בגין הפרשים, עבור ארבעה חודשים רטרואקטיבית והחל מיום חתימת הסכם הפשרה התעריף עודכן.

דיון:-

בסעיף 4.1 להסכם הפשרה מיום 8.1.2008, נקבע: "...התובע יהא זכאי להצטרף למבצע שתנאיו מפורטים להלן תמורת דמי מנוי חודשיים בסך 333 ₪ למשך 24 חודשים החל מיום 30.8.07...". בסעיף 4.2 להסכם נקבע: "...בתום תקופת המבצע ישלם התובע לנתבעת דמי מנוי חודשיים בגין השירותים כאמור בסעיף 4.1 לעיל בהתאם למחירון הנתבעת כפי שיהיה מעת לעת". החל מסעיף 4.3 ועד סעיף 4.7 פורטו הסכומים שבגינם התחייבה הנתבעת לזכות את התובע.

עם חתימת התובע על הסכם הפשרה, הוא ויתר על טענותיו בעניין סכומי הזיכוי, שהגיעו לו בגין התקופה עבורה תבע.

אין מחלוקת בין הצדדים כי תקופת ההטבה שניתנה במסגרת הסכם הפשרה מיום 8.1.2008, הייתה בתוקף ל – 24 חודשים ושהתובע הסכים לחישובים שנערכו ע"י הנתבעת, לצורך זיכויו בגין גביית יתר, בתקופה שקדמה לחתימת ההסכם. כמו כן, אין מחלוקת שביום 7.6.2009, התובע הצטרף למבצע החדש, בכפוף להתחייבות להישאר מנוי אצל הנתבעת לתקופה של 24 חודשים נוספים. התובע הציג מסמכים, המעידים על ביצוע חלק מהתשלומים בבנק הדואר. לעומתו, הנתבעת הציגה חשבוניות בגין שירותים שניתנו לתובע, עבור שירותי טלוויזיה, טלפון ואינטרנט. התובע לא הכחיש כי קבל שרותים נוספים.

הנתבעת טענה במסגרת כתב ההגנה שהגישה, כי כאשר התובע התקשר עימה בהסכם הצטרפות, סוכמו עימו התנאים, לפיהם יוכל התובע לעשות שימוש בשירותי הנתבעת, תוך הגבלה לחבילה מסוימת של שירותים. עוד טענה הנתבעת, כי גם לאחר חתימת הסכם הפשרה וגם לאחר ההצטרפות למבצע החדש, סוכמו עם התובע התנאים לשימוש בשירותי הנתבעת, תוך הגבלת השימוש לחבילה מסוימת של שירותים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה שדין התובענה להידחות.