סגלשטיין נ' עו"ד שמואל ואח'

בקשת רשות ערעור ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ד' טפרברג) מיום 14.5.2018 בפש"ר 56530-01-15, במסגרתו נדחתה בקשת המבקש, פושט רגל, לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט לממש את חלקו בדירת מגורים לכיסוי תביעות החוב נגדו.

רקע לבקשה

1. נגד המבקש מתנהלים הליכי פשיטת רגל. ביום 27.1.2015 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי צו כינוס לנכסי המבקש, לבקשתו, ומשיב 1 (להלן: הנאמן) מונה למנהל מיוחד על נכסיו. סכום תביעות החוב שאושרו נגד החייב עמד על 245,060 ש"ח.

2. ביום 8.9.2016 הגיש הנאמן דו"ח מסכם בעניינו של המבקש. במסגרת הדו"ח המסכם צוין כי מצבת נכסיו של המבקש כוללת מחצית מהזכויות בדירת מגורים, כאשר ארבעת בניו הם בעלי זכויות שוות במחצית השנייה של הנכס (להלן: דירת המגורים או הנכס). הנאמן המליץ להכריז על המבקש פושט רגל וליתן לו הפטר מכלל חובותיו, בכפוף לביצוע תכנית פירעון אשר תכלול תשלום של כלל תביעות החוב שאושרו. לצד זאת הובהר, כי אם לא יפרע המבקש את כל חובותיו כאמור, יפעל הנאמן למימוש חלקו של המבקש בדירת המגורים.

3. ביום 14.9.2016 קיבל בית המשפט את המלצת הנאמן, הכריז על המבקש פושט רגל והורה על מתן הפטר למבקש, בכפוף לתשלום מלוא חובותיו בתוך שישה חודשים. ברם, המבקש לא פעל בהתאם להחלטה זו וביום 22.3.2017, לאחר שחלפו למעלה משישה חודשים, פנה הנאמן לבית המשפט בבקשה כי יורה על מימוש חלקו של המבקש בדירת המגורים. ביום 23.4.2017, לאחר שלא התקבלה תגובת המבקש, הורה בית המשפט על המימוש.

4. לאחר עיכובים שונים שאינם רלוונטיים לענייננו, ביום 6.8.2017 הגיש המבקש בקשה לבטל את החלטת בית המשפט מיום 23.4.2017 ולאפשר לו לשלם את חובותיו בתוך 60 ימים. בית המשפט אישר את הבקשה. ברם, בחלוף כשישה חודשים, ביום 24.10.2017 הוגשה הודעת עדכון מטעם הנאמן, במסגרתה נמסר כי המבקש טרם העביר את התשלום לפירעון חובותיו לקופת הכינוס. על כן ביקש הנאמן מבית המשפט להורות כי ככל שהמבקש לא יעביר לקופת הכינוס את מלוא החוב תוך שבעה ימים, תאושרר ההחלטה על מימוש חלקו של המבקש בדירת המגורים. הבקשה התקבלה בהחלטה באותו יום.

5. בחלוף כחצי שנה נוספת, ביום 24.2.2018, לאחר עיכובים שונים שנגרמו בעיקר בשל התנהלות המבקש, הורה בית המשפט למבקש לגייס את הכספים לתשלום החובות בתוך 10 ימים וקבע כי אם לא ייעשה כן, תינתן הוראה למימוש חלקו בדירת המגורים. אך גם הפעם ביקש המבקש לעכב את מימוש הנכס וביום 7.3.2018 הגיש בקשה לבית המשפט לעיון מחדש בהחלטתו, במסגרתה טען כי תכנית הפירעון אושרה בכפוף לכך שבניו ייטלו משכנתא על חלקם בדירת המגורים. ברם, משעה שבניו לא הצליחו ליטול משכנתא, על בית המשפט לגבש תכנית פירעון חדשה המתאימה ליכולתו הכלכלית בטרם יורה על מימוש חלקו בדירת המגורים. ביום 14.5.2018 דחה בית המשפט את הבקשה לעיון מחדש והורה לנאמן לשוב לפעול למימוש חלקו של החייב בדירת המגורים. מכאן הבקשה שלפנַי.

טענות הצדדים

6. המבקש טוען כי שגה בית המשפט בקבלו את הבקשה לממש את דירת המגורים, מבלי ליתן לו הזדמנות להשיב לתגובת הנאמן. עוד נטען, כי נוכח העובדה שלפי דיני פשיטת רגל בעת מימוש דירתו חל חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר), המעניק לו מעמד של דייר מוגן בדירה, היה על בית המשפט לדון בשאלה האם מימוש הנכס עדיף על פני קביעת תכנית פירעון חדשה, בהתאם ליכולתו. המבקש טען בנוסף כי נוכח ההליכים המשפטיים שיידרשו לשם מימוש הנכס והעובדה שהמבקש הוא בעל זכויות במחציתו בלבד, לא ייוותר בידי המבקש ובנו, שמתגורר עמו, סכום כסף מספיק למציאת דיור חלופי ראוי, כפי שמורה סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה).

7. בתגובתו טען הנאמן כי כל מטרתה של הבקשה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי ל"עיון מחדש" בהחלטה לממש את דירת המגורים הייתה ליצור החלטה עליה יוכל המבקש להגיש בקשת רשות ערעור. לטענתו, החלטת בית המשפט מושא הבקשה רק אישררה את ההחלטה מיום 23.4.2017, במסגרתה הורה בית המשפט על מימוש הנכס. באשר לתחולת חוק הגנת הדייר והפחתת שווי דירת המגורים, לשיטת הנאמן אין מדובר בשינוי נסיבות, שעה שמצבת נכסיו של המבקש נותרה כפי שהייתה במועד קביעת תכנית הפירעון. לבסוף, באשר לסוגיית הדיור החלופי, טוען הנאמן כי טרם הגיעה השעה לדון בסוגיה זו, וכי יש לברר תחילה את שווי זכויותיו של החייב בנכס.